ילדה גדולה - הריון ולידה

היום הנערים עושים את מה שאנחנו הינו עושים אחרי צבא
אני לא יודעת מה אני היתי עושה במקרה כזה.

כנערה גם אני הייתי מאוד מתבאסת, כהורה זה משהו אחר, אנחנו חיינו ללא פיקוח מבוגרים וזה היה נכון לאז, כיום אם ניקח בחשבון גם את המצב הבטחוני הרגיש בצפון ואת האנשים הרעים והמרובים שמתהלכים כאן עם כל הכבוד לגיל אין סיכוי שהייתי מאפשרת.
כל הכבוד לה שהיא תקבל מה שתאמרו.
בעיני הנוער של היום פחות עצמאי (הם ילדים עם המון פלוסים אחרים

תודה איפי וענבר.
כן, גם לי ישר עלו לראש כלמיני מפלצות, בלדרי סמים לרב, שנוער מטייל כזה, זה הטרף הקל שלהם, ואלו בעיני ז-ו-נ-ו-ת בני ז-ו-נ-ו-ת הכי גדולים, ואשמור לעד על הילדים שלי מפניהם.
"אנשים טובים" למכביר יש באמצע הדרך...

אני מאוד מבינה אותך.
אבל מצד שני, גם אנחנו עשינו את זה. ואלה החוויות והזיכרונות הכי יפים שלי.
הם עשרה. זה הרבה. עדיף משניים- שלושה (ככה אנחנו נסענו).
והם בנים ובנות (אנחנו נסענו רק בנות).
ואם הם חבר'ה טובים, ואת יכולה לסמוך על הבת שלך, הייתי בלב כבד משחררת.

אנחנו בארצנו הקטנטונת, כולם עם סמרטפונים, גי פי אסים, והכל במרחק גג שעתיים נסיעה.
מיכל

חוץ מזה, נראה לי שגם אנחנו נישן בפארק הירדן. רוצה שאני אציץ עליה?

מיכל, בשמחה!

כן. חבל שאי אפשר לעטוף אותם בפצפצים.
אבל אי אפשר אז... צריך לסמוך, לשחרר ולהתפלל חזק.
אני בטוחה שאם היא כזאת מדהימה, גם החברים שהיא מסתובבת איתם הם חבר'ה טובים.
ובשביל סמים ושות' לא צריך להרחיק עד הצפון.
אם היא הייתה רוצה, גם מתחת לאף שלך זה יקרה.

וכן- יש סיכוי טוב שנישן שם בין רביעי לחמישי. עוד יש התלבטות בין זה לבין חוף מסויים.
לעדכן?
מיכל

כן, תעדכני.
וצודקת, תודה.
אבל... בכל זאת... דילרים של סמים אין פה, מתחת לאף... ובחניוני לילה בכנרת ובירדן ובסיני דווקא יש.
אבל טוף נו... אני כבר אנוח בקבר...

אם את חושבת שלא ידעו מה לעשות אם חלילה מישהו יפול וכו' אז תעברי איתה על תרחישים.
תכיני לה תיק עזרה ראשונה, תעברי איתה על המסלול שהם בוחרים, מה עושים עם חלילה קורה משהו ואיך נזהרים שלא יקרה, תבררי לאן צריך להתקשר אם קורה משהו במסלול, וכו'...

ולחשוב שאני מחכה שיגדלו כדי שהבעיות של עכשיו יעברו, אני כבר לא בטוחה שזה הפיתרון

אולי היום זה לא מה שהיה פעם (למרות שלא נראה לי) אבל יחד עם זאת היום לכל ילד יש פלאפון. אני בטוחה שילדה אחראית כמו שלך תדע להתקשר אם יתקלו בצרה.
הדבר היחידי שנראה לי מסוכן זה אם חלילה תסתובב לבד וזה הייתי מנחה לא לעשות (כלומר לא להפרד מכולם. תמיד להסתובב במינימום שלשות)
בנוסף חניון היהודיה הולך להיות עמוס במיוחד עם עוד אנשים בוגרים ןבןגרים פחות אבל סביר שגם אנשים טובים.
בכל מקרה, אני הייתי נוטה לתת לה ללכת. מתישהוא היא כבר לא תשאל, לא?

יעל, אמא של יונתן ואיתמר

כל-הכבוד לך על ערוץ-התקשורת הפתוח שביניכן.
איך עשית זאת לאורך-השנים? איך בונים זאת? זה נהדר בעיני.
אני מאמינה שגם אני עושה זאת באינטואיציה,אך תמיד טוב לקבל גם טיפים
shira

בגלל שאני בתור נערה נתנו לי הכל והייתי חסרת אחריות בשיט, יש מצב שבנותיי ייצטרכו לחכות ל'גופתי המתה'...
אבל באמת זה כנראה תלוי בילד...
גם שאמרו לי אסור הייתי קופצת מהחלון בלילה...

אני הייתי משחררת.
הם קבוצה גדולה של חברים, במקום הומה אדם.
וגם אם יקרה משהו, הם יידעו לבקש עזרה.
זה בדיוק מהדברים שבונים את האמון בינכם.
אם את סומכת עליה ועל שיקול הדעת שלה - תראי לה את זה במעשים. שחררי אותה.

__________________________________________________________________

ממה שאת כותבת היא נשמעת כמו נערה מדהימה! איזה נחת !
עד כמה שזה קשה גם אני הייתי משחררת

הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }

אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון- נישן בפארק הירדן.
אם את רוצה טלפון שלי למקרה חירום תשלחי לי מייל
[email protected]

מיכל

מיכל, בטח! המון המון תודה!! כבר שולחת לך מייל.
זהו, הילדה יצאה ברבע לשבע עם 3 תיקים...

צודקת יקירה
shira

איזו חמודה מיכל!! ומתחשבת.. ;)
אני בגילה עשיתי בדיוק את המסלולים האלה עם חבר'ה בגילי ועוד ישנו בכינרת.. :0
מיכל נשמעת הרבה יותר אחראית ממני באותו גיל..
אני מבינה לליבה לגמרי.. :)
במיוחד בגלל שהרבה פעמים יצאתי אחרי
שההורים שלי לא הסכימו ובסוף אחרי ריבים. הם אמרו לי. "טוב תעשי מה שאת רוצה.." ונסעתי.. פעם וכל.פעם אמרתי לעצמי שכשאני אהיה אמא, אם אחליט שאני מאשרת דבר כזה, אני יעשה את זה בלב שלם ולא אתן לבת שלי הרגשה שאני לא סומכת עליה.. זו הרגשה מאוד לא נעימה לצאת כך לטיול
והאמת היא שבגלל שהייתי יוצאת ככה אחרי ריב, גם לא הייתי עונה לטלפונים מאמא שלי יום שלם..

אשיהיה בהצלחה עם ההחלטה החשובה הזו..
http://www.ipanel.co.il/index.php?page=join&content=join&referrer_id=32212

את צודקת שרובינו לא שם עדיין.
אבל כולנו היינו שם בתור הנערות האלו שרוצות עצמאות.
לא רק אצמעות של לצאת בכל מקרה. עם או בלי האישור, אלא שההורים שלנו יתנו לנו את האסמכתא לעצמאות שלנו.
אני כמובן לא יכולה לדעת איך אני אנהג ומה יהיה טיב היחסים בינינו בעוד 10-15 שנים כשתבוא הבקשה הזו אצלי בבית, אבל המטרה היא להגיע לכזו פתיחות עם הילדים שהם באמת יבקשו אישור ובאמת יכבדו את ההחלטה, גם אם לא לרוחם, ולי מצד שני יהיה את הכוח הנפשי לשחרר.

__________________________________________________________________

חזרה בשלום?

איך היה לה ?

מחכה לעידכון

קבלי שיר walking away by c. day lewis
It is eighteen years ago, almost to the day –
A sunny day with leaves just turning,
The touch-lines new-ruled – since I watched you play
Your first game of football, then, like a satellite
Wrenched from its orbit, go drifting away

Behind a scatter of boys. I can see
You walking away from me towards the school
With the pathos of a half-fledged thing set free
Into a wilderness, the gait of one
Who finds no path where the path should be.

That hesitant figure, eddying away
Like a winged seed loosened from its parent stem,
Has something I never quite grasp to convey
About nature’s give-and-take – the small, the scorching
Ordeals which fire one’s irresolute clay.

I have had worse partings, but none that so
Gnaws at my mind still. Perhaps it is roughly
Saying what God alone could perfectly show –
How selfhood begins with a walking away,
And love is proved in the letting go.

כמובן שהפיסוק יצא הפוך, ואם את מכירה את השיר, זה אולי בגלל שכבר העתקתי אותו בעבר.

נו!! תעדכני איך היה!!

אני חושבת שעשית נכון שנתת לה ליסוע.\
המחשבה הראשונה שלי היתה להגיד לך ברור שלא היא כולה בת 16! אבל אחרי מחשבה קצרה נזכרתי שגם אני הייתי נוסעת ברחבי הצפון והגולן בגיל הזה... והייתי עם עוד חברה או 2 בד"כ ואני לא אשכח איף פעם ההורים שלי אסרו עלי לצאת לטיול לגולן אני ועוד 4 חבר'ה חלק מהם בנים ליומיים. כמה התבאסתי והם חזרו עם חוויות נורא טובות שזה היה עוד יותר מבאס. היום אני מבינה אותם יותר....
10 חבר'ה זה קבוצה טובה. הם ישנים במקום מסודר ונראה לי שעם הרבה אויר זה בסדר לתת לה.

קיצר ספרי איך היה!!

שאפו אחד גדול!!!! כל הכבוד שנתת לה לנסוע!
בטח שזה לא קל ובטוחה שאכלת את הלב כל הזמן הזה אבל זה חלק מהתהליך גם שלה וגם שלך....
מקווה שנהנתה ושלא התקשרת אליה לנייד כל 20 דקות

היי! אני מפורום תמיכה, אבל רציתי לומר לך, מנקודת המבט שלי כשהייתי בגיל של מיכל, שיש בנות אחראיות שאפשר לסמוך עליהן שיהיה להן שכל לבחור חברים איכותיים ולא להיכנע ללחץ חברתי כשזה לא מתאים והבת שלך נשמעת בהחלט ראויה לאמון שלך.

במקומך גם אני הייתי מאשרת לה לנסוע, ומצרפת אזהרות שתעשה את הדבר הנכון במצבים שונים (בטיחותיים ובהקשר של בנים) ושכך או כך שתתקשר בכל מצב חירום/ספק-חירום ואני מבטיחה (ולעמוד בזה!) לא לכעוס אם היא תתקשר לבקש סיוע בכל שעה שהיא.

אחרי חפירה של שעה מצידי עם המון אזהרות והנחיות ורשימת טלפונים לשעת חירום הייתי *אולי* מצליחה לישון בלילה.

מה שבטוח, חייבים לשחרר מתישהו, כי זו רק ההתחלה וצריך להרגיל את הילדים לעצמאות ולהרגיל את עצמנו להניח להם להיות עצמאיים.

מקווה שהיה לה טיול מהנה. זו תקופה נהדרת בגיל הזה.

תודה בנות!!

שמחה לשמוע שהיא נהנתה

הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }

איזה כיף! ואיך היה לבעלך??
ובכלל פרטי נמקי הסבירי ותמונות!!

איזה כיף שנהנתה!!!!!!!
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!