אני יודעת שאני חופרת, אבל מטריד אותחי - הריון ולידה

הייתי מעלה אותה.
גם אני הייתי ילדה שקטה מופנמת ביישנית וחסרת בטחון.
אז אני יולה להגיד לך שני דברים:
אחרי מה זמן - אתה משתחרר בסביבה החדשה ומרגיש יותר בנח ויתר עם בטחון להיות אתה.
דבר שני - אם נותנים לך את התחושה של - בהתאם לאיך שאתה מתנהג/ נראה- אתה לא מסוגל (או עדיין לא מסוגל)לעשות כך וכך - זה מתכון בטוח לבטחון אפס.

סתם לפרוק זה מעולה..
http://www.ipanel.co.il/index.php?page=join&content=join&referrer_id=32212

לפי מה שאת מתארת נשמע שכבר החלטת גם אם את לא מודעת לזה .
אני מאמינה שדווקא כן נכון לעלות אותה ,בכל הסיבות שרשמת (שאם תשימי לב יש יותר סיבות ללמה כן מאשר למה לא)
ובנוסף אם לוקחים בחשבון גם את מיכל ,אז היא באמת לא אשמה ,ואם את חושבת שזה יפגע בה אז אני הייתי מעלה אותה

היי,
ניצבת בפניי התלבטות זהה כמעט לשלך! השוני ביננו הוא שאני מחנכת כתה א' כבר כמה שנים טובות... אם את חושבת שהשוני הזה פועל לטובתי, את טועה... ההפך הוא הנכון, אני מסוגלת לומר על כל ילד שמגיע לכיתתי האם הוא מוכן/ בשל לכתה א' או האם לא. לגבי בני הרגש עובד כ"כ חזק שאינני מסוגלת להחליט...
מבחינת קוגניציה, הוא מוכן מאוד! מבחינה רגשית, התלבטתי והתחבטתי (עם בעלי כמובן) והחלטנו להשאירו... מה שמאפיין אותו הוא חוסר ביטחון, הוא מאוד חכם והוא בטוח שיש הרבה יותר חכמים ממנו בגן, הוא יותר בגובה ממוצע ויותר גבוה מחלק מהילדים אבל בטוח שהם "טובים" ממנו בגלל שהם גדולים ממנו בגיל. אחרי מקרה שהיה לו בגן ואחרי שיחה ביננו, הבנתי שאין בכלל מה להתלבט... הוא נשאר...
אחד מהילדים בגן (גמדון מרושע) בציק לו נורא ודחף אותו, כששאלתי מדוע הוא לא צעק עליו שיפסיק או חלילה לא דחף בחזרה הוא ענה :"אבל אמא, הוא בן 6 ואני רק בן 5"... על סמך תשובתו זו החלטתי שאין סיכוי שהוא יסתובב כל חייו מעתה בתחושה ששאר הילדים טובים ממנו בכל התחומים (לא נכון בכלל

פיתוש, רוב הילדים של החובה עולים יחד איתה. היא תכיר שם את רוב הילדים. כולל החברה הטובה שלה.
ויל, אביגיל נולדה ב 11.01.08. חסר לה שלושה שבועות.
מיכל מולדה ב 24.11.08. היא נכנסת לשנתון בתווך של שלושה ימים.
אביגיל לא מרגישה כרגע את הבדל הגילאים בין הילדים בגן לבינה.
אולי בגלל שזו קבוצה משולבת של טרום חובה וחובה והיא ממש לא בין הקטנים שם.
לא התרשמתי שמתישהו היא הרגישה פחות טובה בגלל גילה.
היא בכלל לא בקטע של להשוות את עצמה לילדים אחרים. היא חיה בעולמה השקט והמופנם ולא רואה שילדים אחרים טובים ממנה או חזקים ממנה. זה יכול להיות יתרון שלה כי בתאכלס, יש הרבה ילדים חזקים ממנה ומצליחים חברתית יותר ממנה. אבל כמו שאומרים - אם לא יודעים זה לא פוגע, נכון? אני בבית מן הסתם מחדירה לה בראש שהיא הכי הכי ולא משנה בכלל מה אחרים חושבים. בינתיים זה מספיק לה בכדי להאמין בזה. אני יודעת שמתישהו יבוא הרגע שדעת הסביבה תגבר על דעתי, מקווה שעד אז היא כבר תהיה חסינה מספיק כדי להתמודד.

__________________________________________________________________

כפי שכתבו לפני, נראה שאת כבר יודעת בעצמך את התשובה...
אין ספק שאחת ההחלטות הקשות בחיינו כאימהות, הן ההחלטות שקשורות לעתיד ילדינו. אני עצמי חשה חרדה כשאני צריכה להחליט החלטות מהסוג הזה
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!

בהחלט החלטה קשה !!!!
יש לי שאלה - איזה איבחון בדיוק עשיתם? מה שמו? דרך איפה....? אם מתאים לך יותר לדבר בפרטי אין לי בעיה

אבל אבל אני לא הגבתי לך עוד......

החלטה קשה

לינברי, התלבלבתי...

זה באמת אופי ...
בגלל אחותה הצעירה הייתי מעלה .
לא החלטה פשוטה אבל בעצם כהורים אין לנו אף פעם החלטות קלות

אביגיל יודעת שאתם מתלבטים?
איך היא מגיבה להתלבטות שלכם?
ברור שהיא לא יכולה להחליט או להשפיע על ההחלטה אבל אם תשמעו מה המחשבות שלה בנושא זה יכול לעזור לכם להבין את רמת המוכנות שלה לעניין.

מסכימה עם כל אות של אמא ויותר

ברור שהיא יודעת. היא שותפה לכל התהליך, אחרת איך היינו עושים את האיבחון.
היא מאוד רוצה לעלות לכיתה א׳ מאוד מתרגשת מזה.
הסברתי לה את כל הקשיים שיש בבית ספר, את כל מה שיהיה שונה מהגן ועל האחריות שבדבר והיא חשבה על זה לעומק (עד כמה שילדה בת 5 יכולה) והיא מאוד רוצה.

צולי, ההתלבטות משותפת לי ולבעלי. הלוואי לאחד מאיתנו הייתה דעה מוצקה בנושא. אולי השני היה משתכנע
__________________________________________________________________

אם כך, אני חושבת שהולכת ומתגבשת לה תשובה...
אגב, אני נדהמת לפעמים מ - עד כמה ילדים בני 5 מסוגלים לחשוב לעומק, כולל ניתוח סיטואציות עתידיות.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שולי
לנו י' אותך נתן
"רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה"

המטרה היא להפריד אותן בשכבה.
זה לא בריא להן להיות באותה שכבה, אפילו לא באותה כתה
אם בסוף היא לא תעלה, זה בדיוק מה שאצטרך לעשות.
זה גם מה שמקובל לעשות במקרים של אחים תאומים. להפריד בכיתות.

__________________________________________________________________

להפריד כיתה זה ברור אבל שכבה זה לא כל כך נורא...

יש בגן של ליאן תאומה שהיא הייתה אמורה לעלות ואחותה בגן השני קצת מתקשה ולא רצו להעלות אותה.
ההורים החליטו להשאיר את שתיהן עוד שנה גן. ולא להעלות את האחות "המוצלחת" יותר. אני חושבת שאם היה קורה לי הייתי מעלה ומפרידה אותן . אפילו שהן אחיות תאומות למה שאחת תסבול בגלל השנייה...
לנו י' אותך נתן
"רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה"

לדעתי עדיף להעלות אותה....
היתרונות גוברים על החסרונות שגם הם מוטלים בספק
אולי זה רק יעלה לה את הביטחון העצמי?
היא תרגיש סוף סוף שהיא הגדולה ולא שווה לחלוטין למיכל
יש לה חברים שהיא מכירה ועוד היא תהיה עם החברה הכי טובה שלה...
לדעתי זה יעשה לה טוב