סיפור הלידה שלי -אחרי כמעט 6 שבועות - הריון ולידה

בס"ד
סיפור הלידה שלי
מראש- זה קצת ארוך ומייגע. מי שרוצה לעשות עריכה לזה, אשמח.
במוצא"ש , שבוע 40+5, בתאריך 9/3/13 חשבתי לעצמי בבאסה איזה גוף יש ליש לא יודע לתזמן לידה לבד (הקודמת נגמרה בזירוז) בשעה 1:09 התחילת הציר הראשון. החזקתי לבעלי את היד וזה עבר. לא התרגשתי כי כבר חויתי כמה כאלה בשוע- שבועיים האחרונים ואז כמה דקות אח"כ (עוד לא התחלתי לתזמן) עוד ציר. בציר הרביעי בערך. שחררתי את בעלי לישון ואמרתי לו שאם יקרה משהו אעיר אותו והסתובבתי בסלון. אחרי כמה צירים כואבים שכל פעם עולים בעצמת הכאב שלהם התחלתי לתזמן בתוכנה במחשב אבל לא הצלחתי כי משום מה פשוט בקושי היתה הפסקה בין הצירים. מדדתי ציר לדוגמא בארוך של דקה וחצי- שתיים. שלחתי הודעה בפורום אחרי שעה והתחלתי להתלבש. עוד משהו- בין ציר לציר כל פעם התרוקנתי בשרותים. כסביבות 2 ורבע. הערתי את בעלי ואמרתי לו שאני כבר לא יכולה יותר לסבול ובא ניסע לבית חולים (וולפסון- מעולה) חיכיתי בבית שעתיים כי זכרתי שקראתי בהזדמנויות שונות שככה צריך לעשות ואז לסיוע לבית חולים. בשעה 2 וחצי הוא התקשר להורים שלו שיקפיצו אותנו ונעביר אליהם את הקטן. עד שמשהו התעורר שם לקח עוד רבע שעה ובנתיים אני מתקפלת ובוכה מכל ציר (לא צעקתי א. כי לא הרגשתי צורך לצעוק ב. היתי מאוד צרודה כך שזה לא היה עוזר) בשעה 3:31 הגענו לוולפסון (זה מה שהיה רשום בגיליון אח"כ) האחות בקבלה של המיון התחילה לשאול כל מיני שאלות ביוקטריה שלי בשלב הזה כבר נמאסו ואמרתי שאין לי כח לענות. הלכתי לשבת בספסלים שם ובקשתי מבעלי שיענה במקומי. בשלב הזה כבר לא יכלתי ללכת עם הצירים והאחות שאלה אם אני רוצה כיסא גלגלים והשבתי בחיוב. כעבור כמה דקות הסניטר הגיע ועלינו לקומה של מיון וחדרי לידה. שם בקבלה תקתקו קצת יותר מהר את העניינים. האחות ראתה שממש כואב ובוכה כל הזמן והכריזה ברמקול:" קבלה, יולדת חדשה, נראית כאובה מאוד" מייד באה מיילדת ובדקה פתיחה. התוצאה הייתה: פתיחה 4 מחיקה 90 אחוז. שמחתי שהצלחתי לשרוד את כל זה בבית ומכאן עליתי ישר לחדר לידה. למיילדת שבדקה קודם הצטרפה עוד אחת. עוד אחות כמדוני ועוד משהי שבסוף לקחה ממני דם טבורי. בקשתי מבעךי שיתקשר מייד לדולה שלנו (גיסתה של אחותי) ושתבוא מהר כי העניינים מתקדמים. בקשתי אפדורל כי לא ידעתי איך אשרוד בעוד רגע. כל הזמן בכיתי להם:" אני רוצה להשאר שפויה, תביאו לי אפידורל. ראיתי גם שלפעמים זה הצחיק אותם. לפני שהמרדים הגיע המיילדת בדקה עוד פעם פתיחה והיא קפצה ל-5. ואז בעצם הזמינו מרדים וממש לפני שהגיע סרבתי שתבדוק כי פחדתי שבסוף לא יתנו. המרדים הגיע אחרי כמה דקות לי זה נראה כמו נצח וביקש לשבת זקוף עם הגב אליו ולא לזוז ולחבק את הכרית. שאלתי אותו מתי הוא כבר מתחיל כי חשבתי שיותר מידי זמן הוא מתעסק שם בהכנות. עוד קטע מרגיז: לפני שעשה את האפידורל הוא הביא לי דף שאקרא אותו ואחתום למטה. אמרתי לו:" עשה לי טובה תחתום במקומי אין לי כבר כח" כמובן שלא הסכים וחתמתי מבלי לקרוא (מעניין לדעת מי באמת קוראת את זה). אחרי שהאפידורל סודר הוא אמר שתוך 20 דקות זה אמור להשפיע. בנתיים נרדם צד שמאל ואת ימין די הרגשתי. האחות בדקה פתיחה אחריו והופ! קפצה ל 9. היא הציעה לפקוע מים כי הראש גבוה וכדאי כי אחרי זה העובר יצא מהר. לא הסכמתי. רציתי שהאפידורל ישפיע. אבל הקטן שעד לא מזמן היה בבטן כנראה חשב אחרת כי פתאום התחלתי להרגיש זרימה חמימה בין הרגליים. אמרתי למיילדת שירדו לי המים. היא בדקה ואשרה זאת. לאחר מכן, התחלנו עם שלב הלחיצות. בקושי הרגשתי צורך ללחוץ ורוב הלחיצות לחצתי גם שלא היה ציר. אמרתי למיילדת:" תגדי לי איך ללחוץ" כי פעם קודמת לא עשיתי את זה טוב וזה יתכן אחת הסיבות שנקרעתי. היא ענתה:" אני לא יגיד איך ללחוץ את עושה את זה לבד נהדר. באיזשהוא שלב הרגשתי ששורף שם למטה ובקשתי שיוציאו אותו כבר. כל פעם היא אומרת הוא יוצא הוא יוצא ועדיין שורף לי. בסוף לחצתי עוד פעם אחת לחיצה ארוכה וחזקה הכי שיכלתי ופשוש הקטן החליק לו החוצה ושמו אותו ישר עלי. השעה הייתה: 4:41. תוך שעה ו10 דקות מאז שהגעתי לוולפסון ותוך 3 וחצי שעות סוערות בלבד הוא כבר היה בחוץ.
הוא מתוק וחמוד ולא דומה לאף אחד מאיתנו. לפעמים קצת מזכיר את הגדול שלי.
המשקל היה 2.828 והערכת משקל יומיים קודם הייתה 2.829
הברית הייתה בסדר ברוך השם, בכה הרבה אבל לא כבר בלילה הפסיק קצת לבכות אז לא הבאתי לו אקמול.
ויקרא שמו בישראל: דניאל