קורה לכן לפעמים ש... - הריון ולידה

לא, כי יש לי מן חלום כזה בראש של חמישה ילדים..
ואני מאוד אוהבת להיות בהריון.

הבעיה היא שבחלום הזה אנחנו גם גרים ביישוב בבית קרקע..
http://www.ipanel.co.il/index.php?page=join&content=join&referrer_id=32212

אני סגרתי את הבאסטה כבר לפני שנתיים

אני נורא רציתי שתהיה לי בת בהריון הזה כדי שאוכל להחליט בעתיד אם בא לי על ילד רביעי או לא.
עכשיו זה נראה לי ברור שאני ארצה עוד הריון, והפעם בטוח תהיה בת
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!

שלושה זה מעט?? באיזה עולם???

זה די והותר.

אני סיימתי. לא צריכה בנים, תודה
פייס: ortal_hori

כשאני קמה בבוקר אחרי שנת לילה רצופה, מה שקורה בשנה האחרונה אני אומרת לעצמי שדי!!!
אבל בתכלס..אם הכל יהיה בסדר טפו טפו טפו ...ונהיה בריאים, ומסוגלים כלכלית, אנחנו כן רצים עוד אחד וזהו זה.שניים זה מעט (3 לדעתי לא, זה מכובד) גם אותי יעציב לחשוב שזו תהיה הלידה האחרונה וההריון האחרון וההנקה האחרונה וכו וכו וכו
אבל לטס פייס איט- אני בקושי מסוגלת לארגן שניים בבוקר, להעסיק אותם אחהצ אחרי 9 שעות על הרגליים, לתמרן בינם לבין חינוך כיתה ולבין הבית, ושלא נדבר לכלכל אותנו יחד עם בן זוגי בכבוד...אני לא מאמינה שכל ילד מביא את הברכה שלו..אולי אצל הדתיים זה יותר רווח...מקווה שלא מעליבה באמרה זו אך לא אומרת זאת כשיפוט...

אני פשוט לא רוצה להביא עוד ילד ואז להתלונן ולהתייסר שאני לא גומרת את החודש...רוצה להתקיים בכבוד ולהעניק מה שיש לי לילדים שלי כדי שיהיה להם הכל מהכל וגם קצת להנות מהחיים ..ככה אני חונכתי

לירון - כל מילה בסלע
פייס: ortal_hori

אורטל דווקא במדינות שאין בהן קושי כלכלי אין ילודה גבוהה... אולי זאת הסיבה שאין שם קושי כלכלי (מה קדם למה?).
בכל אופן, אני הצהרתי שסיימתי בילד השני ואז בא השלישי...וזה באמת אחרון כי אין לנו מקום באוטו 
לא קשה לי עם ההחלטה הזאת כי אני יודעת שהילדים שלי יקבלו הורים שפויים שיכולים לה**** להם גם זמן איכות וגם לתמוך בהם כלכלית כשיהיו בני 13 16 20 ואולי 30 (בעז״ה אם נהיה עדיין בחיים) מבלי שיהיו עסוקים בלגדל, להאכיל, לחתל ולהרים עוד ילדים. אני רואה את זה עכשיו עם השלישי כמה כוחות נפשיים זה דורש מכולנו.
פיתוש, צריך לדעת להנות ולמצוא את הטוב בכל גיל (אפילו שנתיים הנורא וארבע הארור...) ככה תהני מהם בכל רגע ולא תחשבי כל כך הרבה על תינוקות. תכלס זה השלב הכי קל. הם לט אומרים לא וקל להשתלט עליהם...

עד ההריון הזה הייתי בטוחה שיהיו 4!
הגיל, ההפרשים, הגוף...אני לא בטוחה שאוכל.
אבל אם בעלי יסכים לאימוץ..הוא לא אומר לא נחרץ, אבל גם לא מתחבר לזה):

אני לא אגיד בנחרצות שסיימתי. תמיד יש לי בראש אופציה לעוד אחד. אולי. מתישהו...
אבל כרגע אני ממש לא במקומות האלה. רק הרעיון של הריון מפחיד אותי.
פעם כל פעם שהייתי רואה אישה בהריון או תינוק בן יומו או אישה מניקה, זה היה עושה לי מין פרפריפ בבטן.
היום זה ממש לא עושה לי את זה. אני רואה תינוק שרק נולד וממש אין לי חשק שיהיה לי כזה משלי.
אני מרגישה שעם השלישיה שלי המשפחה שלי די שלמה.
אולי אם לא היה לי בן, הייתי מדברת אחרת. אבל יש לי.

אז נכון לשנים הקרובות (הרבה שנים קרובות), אני סיימתי.

__________________________________________________________________

כן. לפעמים עוברת לי המחשבה בראש. אבל רק כשממש קשה לי עם הילדים.

3 זה ממש לא מעט. אבל זה אינדיבידואלי ובעיני המתבונן.

אני רוצה עוד אחד (עדיף אחת אבל גם עוד אחד זה מעולה
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

אז... אני יודעת בודאות שאם הייתי רק מעט יותר צעירה, היה לי עוד ילד (החמישי במספר). אבל אני בת 42 היום, ולמרות שמבחינה פיזיולוגית - הורמונלית אני עדיין יכולה (לפי טענת הרופא שלי - יש לי עוד כמה שנים טובות לכך...), אני לא אעשה את זה כי יש עוד גורמים במשוואה.
אז, גילי המתוק שלי הוא האחרון, היה ההריון האחרון, הלידה האחרונה וההנקה האחרונה - שאני עדיין משמרת בערב, בבוקר מוקדם ובלילות לפי הצורך.
לומר שחבל לי?... כן, אבל אני משתדלת לחשוב בדיוק כפי שטוטילה כתבה - ליהנות מכל רגע... החיים כל כך קצרים, ותקופת הינקות עוברת כל כך מהר, והילדים נשארים כאן לתמיד, והרגע ליהנות מהם הוא בדיוק עכשיו!! הרגע הזה, המדויק!!

שמש
פייס: ortal_hori

אני את שלי סיימתי למרות שלפעמיים אני אומרת לעצמי שאולי לקראת גיל 40 אני אביא עוד אחד אבל מיד יורדת לי המחשבה הזאת מהראש.
ברוך ה' שלושה בריאים ברוחם ובנפשם ברוך ה' שנינו עובדים ומפרנסים אותם בכבוד ולא חסר להם כלום אני רוצה גם את הזוגיות שהילדים יגדלו קצת ואפשר קצת לשחרר כי עכשיו אפילו שהם גדולים אני לא עוזבת אפילו לא אצל ההורים ונוסעת.
ודבר הכי חשוב שאני רואה תמיד אבל תמיד בעניים זה המצב הכלכלי במדינה שקשה להתחיל את החודש ולגמור אותו אז תודה רבה על שלושה המקסימים שיש לי כי אני עושה חישוב כלכלי אני לא רוצה להביא ילד ולהגיד לאחים שלו אין לי כסף לחוגים שלכם אין לי כסף למורה פרטית שלכם אין לי כסף איך לקדם אותכם כי הבאתי לכם עוד אח שאני יהיה מבסוטית ילד זה כלכלית , נפשית הגידול שלו וצריך הכל לקחת בחשבון וגם אם יש את כל הסבלנות אבל כלכלית תמיד רואים שאין כסף בחשבון והיא אפשר זה ואי אפשר זה אז מספיק לא צריך עוד ועוד ילדים.
זאת דעתי.

פיתוש, הוצאת לי את המילים והפה. אני ממש כמוך , אוהבת להיות בהריון. ויש לי שיהיו בריאים 3 קטנים. 4 זה נראה קשה מדי , במיוחד מבחינה כלכלית...אבל שום דבר לא סגור..אני גם חייבת שאיזה קטן/קטנה יסתובבו לי בבית יותר נכון יזחלו

בעזרת ה' אני אלד בשלום וזהווווווווווווו סגרתי בסטה

]

אני מרגישה ששתיים זה מעט אבל ממש אין לי כוח ללדת, או להיות בהריון, או לגדל תינוק.
חבל שאי אפשר לקבל אותם מוכנים וגדולים...

אני כ"כ רוצה עוד אחד לפחות, ממש לא אכפת לי בן או בת, הריון וכו', אבל מסיבות אחרות אני כנראה סוגרת את הבסטה וזה גורם לי להמון המון עצב

שלושה זה לא מעט

תעצרי עכשיו שלוש זה מספיק תאמיני לי



"תביאו שישה תביאו שבעה
תביאו שמונה ילדים
זאת לא בדיחה
הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים..."

ממש ממש לא בא לי לסיים עם זה, כל כך לא בא לי שאני מנסה כבר מלא זמן ולא הולך

אני לא אומרת שבא לי לסיים. אני ממש חושבת על העתיד ורואה כמה נחת זה משפחה גדולה (אנחנו ששה ילדים וההורים שלי משמינים מנחת כל פעם שאנחנו כולנו יחד בחגים ושבתות וכו') זה כיף זה הרבה ילדים הרבה נכדים הרבה רעש של שמחה יש את מי לפנק זה כיף. לכן אני חושבת ששלשה זה מעט. אז אין לי אומץ לגדל ששה ילדים זה נראה לי המון... אבל שלשה נראה לי מעט. גם אם אחד מהם היה בת הייתי כנראה ממשיכה. אל יש רגעים כאלה שאני באתנחתא כזו ונורא בא לי לגמור. ולהתחיל לחיות חיים של בוגר קצת יותר מוקדם. אבל ברור לי שזו מחשבה רגעית ולא לטווח הארוך.

רחל דוד - שיקולים כלכליים הם לא תמיד הפקטור. נכון שכל ילד זה תיק כלכלי לא קטן אבל אם הייתי מנסה לחשב כל שקל הייתי מביאה רק ילד אחד. כי קחי לדוגמא את אחותי. יש לה ארבעה ילדים. במשך 19 שנה כולם בריאים. ופתאום בגיל 19 הבן שלה חולה ומאז היא מוציאה כל חודש המוןןןןןןןןןןןןןןן כסף על תרופות בשבילו. אז מה? היא מצטערת שהביאה את האחרונה?
מה המסקנה שלי? שאין לזה סוף לשיקולים האלו. בעייני למשל אם הילדים יקבלו חוג אחד ולא שניים ויקבלו יחד עם זה אחות קטנה זה עדיף מאשר החוג בנוסף. ז"א מבחינתי זו לא ירידה באיכות החיים והם כן מקבלים הכל. ואגב, לא חושבת שילד צריך לקבל הכל. ילד צריך לדעת להסתפק במועט. זה חינוך טוב! עכשיו אפשר להתוכח על מה הכרחי ומה מותרות. ז"א - להגדיר מה זה להסתפק במועט...

צולי שירגיש טוב אחיין של
פייס: ortal_hori

קודם כל רק בריאות זה הכי חשוב
דבר שני אני לא בא להתווכח רק אומרת את דעתי. נכון ילד לא צריך לקבל הכל הילדים שלי יודעים מתי אנחנו יכולים לקנות ומתי לא אני כל הזמן מסבירה והם יודעים כל אחד מהם בחוג אחד לא שניים או שלושה אביאל שנה שניה בכדורסל וליה שנה רביעית בבלט ואני לא מוכנה לקחת להם את החוגים האלה ולהביא להם אח שאת ה- 400 שקלים של החוגים שלהם אני אצטרך לטיטולים ומטרנה מצטערת זה דעתי גם שמביאים ילדים צריך לחתן אותם אנחנו שישה ילדים בבית כייף גדול ושהתחתנו בנתיים רק שלושה ההורים שלי עזרו לנו ויש להם עוד לחתן ואבא שלי קורע את עצמו בשביל לגמור את החודש וגם אמא שלי בגיל מבוגר אני לא רוצה עוד לקרוע את עצמי עם חובות וחובות כי יש לי לעזור לחתן את כל הילדים שלהם אני אחראית.
בקיצור זאת המסקנה שלי ששלושתם יקבלו שווה בשווה כי זה מה שאני יכולה לתת להם.

ברור ולכן אמרתי שאפשר להתוכח על מה זה להסתפק במועט. יש שיגידו בשבילי פעם בשנה בחו"ל זה משהו שאני לא מוותר עליו... אם כולם היו שווים בדעותיהם לכולם היה אותו מספר ילדים...

אורטל תודה. ככל הנראה בשנים הקרובות לא יגלו מה באמת יש לו. אז רק להתפלל שלא יהיה יותר גרוע

ברור שלא כל דבר נמדד בכסף אני אין לי למשל עזרה מההורים שלי בענין הכספי מה שכן הרבה פעמיים אנחנו אוכלים אצלהם שישי שבת שמבחינתי זה עזרה .
והכוונה שלי שווה בשווה זה שאת הבית שיש לנו בבואו העת אנחנו מחלקים שווה בשווה אבל אם יהיה יותר ילדים אז האחוז שיקבלו יהיה קטן ולי חשוב שלכל אחד יהיה משהו יותר גדול להמשך החיים.
והיום אני נותנת לכל אחד חוג העשרה ומורים פרטיים לילד יותר שצריך.
וחסכונות וזה זה הכל שווה בשווה.

טוב חסכונות וכל זה ברור ששווה בשווה.
אוףףףףףףףףףףף עם המדינה הזאת ועם הלפיד הזה שרק מעודד את כולם לא לעשות ילדים. נמאס לי

האמת שאחרי 2 הבנים שלי - אמרתי די!

שאלת מיליון הדולר

הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }

נורא קל להאשים את הממשלה הזו, זה מצב שמתמשך כבר עשרות שנים פה מדחי אל דחי

הגענו על סף התהום

עשרות שנים אנחנו מממנים שכבות שלמות באוכלוסייה שלא עושה כלום כדי לקדם עצמה ורק חיה על חשבנוננו, ולא לא מדברת רק על חרדם שלא כולם חיים על חשבון המדינה. יש פה עשרוץ אנשים כאלו!!!!

הגיע הזמן שיהיה כאן סדר, ואני מאד מקווה שיקרה כאן משהו מהר לפני שישלח את כולנו לחיות בחוץ לארץ בלית ברירה. נהיה פנ מצב בלתי נסבל לשכבות מעמד הביניים
פייס: ortal_hori

אורטל אבל נמאס לי שגם הדרך לפיתרון היא על חשבוני. נמאס לי להרויח שני שקל בעבודה הדורשת שלי. אז קל לי להרשים. כי ברגע שבעלי יגמור פה ללמוד המדינה אולי תפסיד פיזיותרפיסטית תותחית ומהנדס מהשורה הראשונה. לא יוצאת בהצהרות. אבל גם לא פוסלת בכלל. אולי במקום אחר יהיה לי קל יותר להביא ילדים לעולם וגם לטפל בהם וגם להשקיע בהם ובד בבד גם להרויח פי ארבע ממה שאני מרויחחה כיום עבור אותם אחוזי משרה. והייתי עדינה כשאמרתי פי ארבע.

אבל זה בכלל היה שרשור של פנטזיות. בוא לא נהרוס אותו עם פוליטיקה מסריחה

צוצית!!!!!!
מזל טוב מותק!!!!!!!!!!!!

את התחלת

וזה נכון
פייס: ortal_hori

היום בארוחת שבת שעשיתי עם כל השלושה לבד כי בעלי בחו"ל
נשבעתי לעצמי שלא אביא עוד ילדים!!!!!

לא קראתי את כל התשובות אז..
מבחינתי זה רק שיקול כלכלי.
אם הייתי יכולה להרשות לעצמי לשבת עכשיו שנתיים + בבית הייתי עושה ילדה

כל ההריון של אלון זאת בדיוק המחשבה שהיתה לי ... מה, זהו ? זה ההריון האחרון ? הלידה האחרונה ? התינוק האחרון ????
אלון כבר בן 8 חודשים ואני כבר אומרת שאני מתגעגעת ל nb
ואז הם משגעים אותי ביום ובלילה ...
ואז אני נזכרת במצב הכלכלי ...
ואז אני רואה אישה הריונית והלב שלי נמחץ
ואני נכנסת לחנות ורואה את כל הבגדים הפיצפונים