דו קרני,חד קרני,רודימנטרי...ומה שחשוב באמת :) - הריון ולידה

"אנחנו לא כמו כולם, כשיבוא-יבוא. בנתיים זורמים עם זה..."
זו המנטרה שלנו, זורמים...

בהחלטה במשותפת-"מחודש הבא מנסים להרחיב את הקן" התחלנו את המסע. היה ביוץ מאוחר וכבר באותו חודש נוצר הפלא...
כמו כל חודש , העברתי בספירת ימים מדוקדקת גם הפעם, ספרתי ימים, ידעתי מתי הביוץ וידעתי שהגיעו להם הימים הבטוחים או שלא...כבר כמעט שנתיים שהשיטה הוכיחה את עצמה והנה, מספיק היה חודש חריג אחד והרי זה מה שצריך בסופו של דבר...בכל אופן, אניח בצד את היכולת העגומה שלי לשיטת "הימים הבטוחים" בצד.

ביום שהווסת הייתי אמורה להגיע (בול כל 28 ימים, כבר כ5 שנים...כמו שעון שוויצרי) ידעתי שאני בהריון. יצאתי מהמקלחת, התיישבתי על המיטה וחייכתי חיוך דבילי שרק אשה בהריון תבין. גם הבדיקת שתן חיובית (פס חלש אבל כמו שאומרים "פס זה פס") וגם הבטא כשבוע לאחר מכן רק מטפסת...
הגיע הזמן וקבענו את התור הראשון מיוחל אצל הרופא - המזכירה אמרה בטון מונוטוני "הרופאה מקבלת לביקורת ראשונה בהריון החל משבוע 7/8, לא לפני ובגלל שאת בשבוע 5 אקבע לסוף החודש!"...לא התווכחתי, מי יודע מה עושים???
חיכיתי וחיכינו...ככ"כ התרגשתי למרות שעבור בעלי ניסיתי להיות רצינית ו"לקחת הכל צעד צעד", אבל מי יכול? אני בהריון!!! בהריון הראשון שלי!

יושבים במרפאה...מחכים, כרגיל יש איחור וממתינים!
סוף סוף נכנסנו, שלום שלום והופ ישר טיפסתי על הכסא. הרופאה מסדרת את המחשב ואני מסמנת לבעלי שיבוא לראות את הפלא שיצרנו, נס בן 8 שבועות עם נקודה קטנה מהבהבת!
אבל הרופאה עוצרת אותו, לא אומרת כלום מלבד :"רגע, את לא מרגישה שכואב לך משהו?", כואב? לי? אני עונה....לא משהו בלתי נסבל קצת עייפות קצת פיפי יותר מהרגיל, חזה כואב....."לא" היא עוצרת אותי, "יש לך הריון מחוץ לרחם! את לא מרגישה כאבים?"
זהו, פה כבר השתתקתי, האושר שהייתי בו נמוג בשנייה אחת, אפילו לבכות תחילה לא הצלחתי.... "קדימה, אני מפנה אותך דחוף למיון " אומרת הרופאה. היא מנסה להיות ממוקדת ולמקד אותי אבל אני-כבר לא שם. מרחפת בסרט משלי ומתחילה בכי שקט, ללא קול...רק דמעות. הרופאה אפילו ניסתה לעודד אותי, מחבקת ומלטפת את הראש ואני רק חושבת על הנקודה המהבהבת הזו...ובוכה...

מגיעים למיון, אני נכנסת בשקט בשקט ואומרת לאחות הראשית "אני בהריון, הריון שבוע 8, חי, מחוץ לרחם...." תוך שנייה המולה סביבי כי מסתבר שהריון כזה כבר אמור לעשות נזקים בד"כ בשבוע 5/6, ואני-כבר שבוע 8 אפילו תכף 9.
תוך דקות עמלים עליי כמה אנשים, 2 רופאים אחיות מזרקים ומחטים. וכולם עם אותה שאלה אידיוטית :"לא כואב לך ?" -"לא!" אני עונה...בדיקת אולטרסאונד ועוד אחת (עם רופא אחר) ועוד אחת (רק לוודא....)....

עולה למחלקה, מתפוצץ הראש שלא יאמן, רק מחכה שיתנו לי לישון...אבל לא יקרה בקרוב. עוד רגע אני נכנסת לניתוח חירום, להסיר (איזו מילה מנותקת!) את העובר והחצוצרה...מגיע הסניטר והנה אני מובלת לחדר ניתוח. בדרך שנינו מחזיקים ידיים, אני במיטה והוא לידי. מתקדמים בשקט בשקט לחדר ניתוח בלי לדבר יותר מדי ורק בסוף מרשים לעצמנו להתפרק עוד קצת אבל מיד מתעקשים להתעשט, הרי אנחנו כאלו- מתמודדים וממשיכים הלאה...
נפרדנו בנשיקה והכניסו אותי לשם, ככ"כ קר! מזל שכולם נחמדים שם, קצת מעודדים וקצת מספרים לי בדיחה פה שם אבל תוך 3 דקות ופוף-נרדמתי....

התעוררתי בטיפול נמרץ, כואב ותחושת הקלה-"זה מאחורי..."
כעבור כמ הזמן ניגש אליי הרופא המקסים שלי ואומר :"את נהדרת, את בסדר, עברת את הניתוח בשלום אבל (איך תמיד יש אבל!?!) את עדיין בהריון. ההריון לא היה בחצוצרה ולא על השחלה...יש לך מבנה מוזר לרחם"

ואני שוכבת ומנסה להיזכר, כי בדיוק השבוע ראיתי משהו בטלויזיה על "פגמים" כאלו ואחרים שיש ברחם!
הרופא ממשיך:"את מיוחדת, בהחלט! מקרה נדיר, יש לך רחם שלא יצא לנו להתקל בו כאן... כנראה שזו קרן רודימנטרית" ,הוא ממשיך ומתרגש:"אפילו הזעקנו לפה את הפרופ', כל המחלקה לקחה חלק בפיענוך המצב"-יופי לי....
זה בדיוק הפרצוף שעשיתי לו באותו הרגע...אתה מתרגש ואני? מה הלאה???

כל הלילה התעסקתי עם "ד"ר גוגל"...מחפשת מידע ואין כלום, כאילו שאני הראשונה אי פעם שיש לה רחם הזוי...בדיעבד, לא חיפשתי נכון....
למחרת כבר העירו אותי ב7 בבוקר לאולטרסאונד, כמובן -לימודי! כל מחלקת הנשים השתתפה בו. כ 30 אנשים דחוסים בחדר קטן, מתבוננים על המסך האפור הזה שתקוע לי מול הפרצוף...נקודה מהבהבת! הנה הוא...הפלא שלי, עדיין איתי ומי יודע לכמה זמן...כולם מתייעצים ומתרגשים ורק אני, שוכבת לי בשקט...כאובה מהתפרים וכאובה מהגורל.
החדר מתרוקן ואנחנו נשארים עם הפרופ' לשיחה :"תראי,ההריון רצוי ולכן נעשה מאמצים. אולי זהו רחם דו קרני, והאחוז שזה דו קרני הוא 0.00001 ואז הכל בסדר אבל אם זוהי קרן רודימנטרית כפי שאנחנו חושדים אז אין מנוס מניתוח. נעשה mri ואח"כ נחליט מה זה". המתנה של חודש לבדיקות...הרגיש לי כמו שנה. בזמן הזה הייתי מנותקת, מהעולם ומעצמי...מנסה לשמור על המנטרה שלי ולאסוף את השברים למרות שעתידים לבוא עוד רבים אחרי הבדירות הללו.
אחרי בדיקת mri אחת ועוד אינספור אולסטרסאונדים יש גזר דין- עולים לניתוח!
אז כן, זו קרן רודימנטרית, קרן רחם מנוונת שהריון בה נדיר ואם קורה-לא ישרוד העובר האומלל מעבר לשבוע 18-21 ואז פשוט יקרע הרחם ויסכן הכל...
חודש של המתנה וציפיה שהאחוזון הקטנקטן יהיה לטובתי, אני יודעת שאני מסתובבת עם "חי מת" בבטן....חודש של בחילות ושאר "הנאות הריון" לחינם...

התעוררתי מהניתוח, כאובה והפעם-תחושת הקלה אמיתית. ניתוח שני בהרדמה מלאה בתוך חודש ואני בסדר. חיה ונושמת והיי- יש עוד שחלה ועוד חצוצרה...יהיה בסדר...כבר בחדר התאוששות בשקט בשקט אני עובדת על עצמי ומנסה להמשיך בחיי...

אלו היו חודשיים מוזרים, משמחה שאין כמותה לגהנום ובחזרה...
רשמתי את הסיפור בעיקר כדי להוציא אבל גם כי אולי יש עוד נשים שפתאום מגדלות שיש להן "קרן רודימנטרית" (קללה רצינית ... :) ) - אתן מוזמנות לשאול, חפרתי כ"כ הרבה (ומצאתי מידע, רק באנגלית אבל יש לא מעט יחסית למקרה הנדיר) שאני בהחלט אוכל לעשות קצת סדר בראש. לא מתיימרת לדעת הכל ובהחלט לא רופאה...רק אוכל לספר מה אני הבנתי ומה ראיתי.

בפעם הבאה שתהיה לי המוזה אתיישב וארשום בדיוק איך הדבר הזה נראה...
בנתיים רק אספר שחזרנו לחיים וממשיכים הלאה, כי דברים רעים קורים ואין מה לעשות , רק להתמודד ולהמשיך הלאה בחיים....כי זה בהחלט לא סוף העולם, למרות שהיו פעמים שזה נראה ככה!

תודה למי שהצליחה להשאר איתי עד הסוף...
ועד הפעם הבאה- זורמים...