איך יצאתם בפעם הראשונה עם הפיצי שלכם? - הריון ולידה

הכי חשוב להיות רגוע, ואת צריכה לגלות מה עוזר לך להרגע- ספר, קפה, טלויזיה..
אז לדוגמא יש לך תור לרופא, את מכינה את התיק עם כל מה שהילדה צריכה. אם את מניקה אז את יכולה להגיע חצי שעה לפני ולחפש לך מקומות שקטים שיעזרו לך לעשות את זה בנחת.
באופן כללי תינוקות לא צפויים, אז את צריכה להתכונן לזה שיהיו הפתעות. את לא צריכה להתנצל על כך! אם קבעת תור לרופא ובדיוק דקה לפני היא צורחת- אז לא סוף העולם! תגידי סליחה אני אקבע תור מחדש.
מי שלא מבין את זה זבש"ו!
תדאגי לה ולך- זה כל מה שצריך לענין אותך.
חוצמזה את יכולה לספר כאן איפה את גרה ואולי תימצאי אימהות נוספות

מעבר להתכוננות מראש..
אני חושבת שאת צריכה לעשות אתה כל לאט לאט.
תצאי לפארק בהתחלה לסיבוב של רבע שעה, אחר כך יותר..
ואולי אח"כ גם יותר רחוק.
שום דבר לא בורח.. בנתיים, תראי איך את מתאווררת בימים הקרובים. אחר כך שזה יהפוך להרגל תוכלי להתקדם.

מה לוקחים- תיק עגלה עם חיתולים, מגבונים,בקבוק (אם היא אוכלת מבקבוק)
בקבוק מים בשבילך..
מה עושים כשהקטנה מתחילה לצרוח- נושמים עמוק, מזכירים לעצמינו שתינוקות בוכים.. זה תפקידם בעולם!!
http://www.ipanel.co.il/index.php?page=join&content=join&referrer_id=32212

קרן מזל טוב!
את תגלי שזה באמת.פחות מסובך ממה שנדמה לך.
בגיל כזה הם ישנים המון.אני נוהגת בחודשים הראשונים לקחת אותם עם מנשא.
אם יש סידורים כמו רופא(שלי)וכו' ולא רק סיבוב להתאוורר אז כמובן עדיף עגלה.
אני הנקתי והיה לי תמיד או חיתול בד או סינר הנקה להנקה בחוץ.אבל אם לא מניקה,תכיני לך מראש בתיק מחלק מנות עם כמות המטרנה הרצויה ובקבוק או אפילו שניים-תלוי כמה זמן את.בחוץ עם מים רתוחים.
בכלל שתמיד יהיה לך תיק יציאה עם טיטולים,מגבונים,בגדי החלפה,מוצץ וכו' וכל מה שאת.צריכה.
אחרי כל יציאה תשלימי לפעם הבאה מה שצריך ככה יהיה לך פשוט לצאת מהבית בלי להתחיל לארגן תיק.
מה עוד?תפגשי עם חברות.תלכי למפגשי אמהות בסדנאות וכו',ותנסי לבדוק אולי יש משהו טבעי שיכול לעזור לאזן את ההורמונים של אחרי הלידה שלא תשקעי שוב למצב דכאון(בטח הומאופטיה תוכל לעזור)
זהו....המון בהצלחה!

מזל טוב!!!

אחרי הלידה הראשונה שלי הייתי עם המון תפרים כואבים ופיזית לא יכולתי ללכת הרבה. אחרי שהייתי מניקה הייתי יוצאת בבוקר לטיול קצר ברחוב, יושבת על ספסל עם נשנוש קטן... וחוזרת חזרה הביתה. לאט לאט הגדלתי את המרחקים. רק אחרי 6 שבועות התאוששתי מהתפרים והגדלתי את היציאות הרחוקות יותר. את הטיולים אימצתי בעקבות טיפ שאחותי הגדולה נתנה לי לטייל איתו כבר מההתחלה כדי שיתרגל לעגלה. וטיפ נוסף... לדבר איתה! בהתחלה היה לי מוזר ולא ידעתי מה לעשות איתו בכלל ופתאום שראיתי את אחותי מדברת אליו, זה היה כ"כ מקסים. זה ממש עזר.

כדאי שתמיד יהיה תיק מוכן (כתבו מה הכרחי ולאט לאט תראי מה עוד את צריכה באופן אישי) ואז ההתארגנות היא פחות לחוצה.

היא ממש קטנטונת אבל ככל שגדלים זמני ההנקה (אם את מניקה) נהיים קבועים יותר וזה גם מקל על התכנון היומי...

אמנם מתחיל להתחמם אבל גם אני הייתי ממליצה בשלב זה מנשא בד שעוטף את התינוקת ונותן לה את החום והקרבה שהיא זקוקה להם. כאשר הם בוכים זה הרבה פעמים מרגיע ומרדים....

ואנחנו כאן

מזל-טוב ...

מאיפה את?
נתנו לך כאן טיפים ועצות מעולות

חשוב שתזכרי שבגיל הזה תינוקות רוצים הרבה קירבה ובידיים. אני הייתי הולכת למכולת וכל 2 דקות הוא היה בוכה. הייתי מרימה מרגיעה מחזירה לעגלה וממשיכה. ככה דרך של 10 דקות לכל כיוון הייתה לוקחת כמעט שעה...יש אנשים ברחוב שירצו לעזור לך ויתנו לך עצות שונות ויהיו כאלה שיסתכלו ויגידו לך איזה אמא אנטיפטית כי התינוק בוכה ואת לא מצליחה להרגיע אותו....פשוט תסנני... מי שבאמת רוצה לעזור תתני לו. מי שרוצה להוציא תעצבים שלו, שיוציא במקום אחר..,

תודה רבה על כל הטיפים.
אנסה ליישם בהתחלה בקטנה ובשאיפה שבהדרגה כל החששות יעלמו כלא היו.
אני מפ"ת- אם המושבות.

אל תשכחי שאת רק שבוע מהלידה... אין מה למהר לצאת!!
אם את לא חייבת לצאת לטיפת חלב או רופא, אל תצאי בינתיים עד שתרגישי בטוחה!

תנו חיוך, הכל לטובה!!!!

נו את יודעת כמה אימהות טריות יש באם המושבות???
רק תצאי לגינה ויקיפו אותך באהבה

נו, יצאת כבר?
פייס: ortal_hori

קודם כל, תודה לכולכן על התמיכה והעצות.
טוב אז ככה, בסוף שבוע הצלחתי להרגיע את הבכי באמצעות טיפות רסקיו.
אבל... אז בשנייה שהבעל יצא מהבית פצחתי בבכי שאין לי מושג איך להסביר אותו
או שכן כמו שאמרתן... הורמונים....
בעלי יעץ לי לכי לישון לפני שיצא ואמר לי שאני לא חייבת לטפל בכביסה (חמוד).
אבל אני החלטתי שלא משנה מה אני לא נכנסת עכשיו למיטה אלא הולכת ומתלבשת למרות כל הקושי מארגנת את התיק של העגלה ויוצאת החוצה.
הייתי למטה אולי עשר דק'. עשיתי סיבוב מסביב לפארק ישבתי על ספסל אולי 5 דק' (כתבתי איזה שני sms). ואז ראיתי שהקטנה מתחילה להתעורר והתחלתי לצעוד חזרה
כדי שלא יהיו סצנות של בכי וגם כדי שלא אצטרך להניק בחוץ. אומנם הילדה הזאת מדהימה ומאוד נוחה אבל כפי שכבר אמרתן עדיין שום דבר לא צפוי...
חזרתי הביתה עכשיו, הקטנה טרם התעוררה (השארתי אותה באמבטיה של העגלה) ואני עדיין עם דמעות בעיניים שוב לא ברור לי על מה ולמה (הרי כבר ירדתי למטה) ואני לא כ"כ יודעת מה לעשות.....הצעות? רעיונות?

אויש מאמי
פייס: ortal_hori

תכלס בגיל הזה אין הרבה מה לעשות איתם. כשהם ישנים אני הייתי עושה סידורים בבית שמה לי מוזיקה ומתעמלת (היה חורף) וכמובן גם לנוח.
כשהיא ערה בבית תשימי מוזיקה לילדים ( מאה שירים וכדו׳) כשהיא תגדל קצת יותר היא תזכור את המוזיקה וזה ירגיע אותה...
תרשי לעצמך לבכות. זה לא מובן מאליו להיות אמא, הורים משפחה...
ועם זאת חשוב לחייך. תראו יחד הרבה קומדיות (סרטים, סדרות) ככה היא תרגיש אותך גם כשאת צוחקת ושמחה ותהנו מכל רגע

תודה בנות אני אנסה לחייך כמה שיותר...
למרות שבטוח שיהיו אתגרים בדרך.
אורטל- אין לי עזרה כמעט מאף אחד. לאמא שלי יש נכות מסוימת ואסור לה לסחוב דברים כבדים וכשאני אומרת דברים כבדים גם סיר עם מים ופסטה נחשב כבד, אסור לה לתלות כביסה וכו' בגלל זה יש לה עוזרת והיא לא ממש יכולה לעזור. לאמא של בעלי יש עסק עצמאי אז גם היא לא ממש יכולה לעזור. עם חברות טרם נפגשתי למרות שחשבתי לבקש מחברה שתבוא להיות איתי (אין לה ילדים אז אני לא בטוחה כמה היא תבין ותרצה להיות איתי)
לגבי העמותות האלה סחטיין על הטיפ אולי אני איצור איתם למרות שבינתים כמות הדמעות ירדה פלאים.
היום כבר לא בכיתי- לקחתי רסקיו והלכתי לישון אחרי שהיה לי לילה קצת לבן- מכונת הכביסה שלנו התקלקלה בנוסף לכל הצרות ואני ובעלי עמדנו לסחוט כביסה ולתלות אותה בחצות הלילה...
בנוסף נוכח אירועי האתמול אני כבר לא כ"כ חוששת לצאת החוצה. יש לי תחושה שלדברים הללו יקח כמה ימים והכל יסתדר בסוף אני אפגוש הרי איזה אמא בפארק שאני יכולה להתחבר אליה. סביר להניח שאני לא הראשונה ולא האחרונה שהחששות הללו מלווים אותה.
שוב המון תודה!

בכייף מותק

אם תגיעי לאזורנו (חולון-ראשון) - אשמח לפגוש אותך
פייס: ortal_hori