אז הכל התחיל ביום שני ב 12 בלילה כשיצא לי הפקק הרירי במלוא הדרו. אז כבר הבנתי שהלידה קרובה מתמיד. הלכתי לישון בציפייה להתחלת צירים ואכן התעוררתי ב3:30 בלילה מהתכווצויות ברחם. התחלתי לתזמן והצירים היו לא קבועים ועוד נסבלים - כל 5-10 דקות.
הלכתי להתקלח, ארגנתי דברים אחרונים לתיק והערתי את בעלי בסביבות 5 בבוקר. בינתיים הצירים התחילו להתחזק, אבל המרווחים עדיין לא היו קבועים. ולמרות הכל הייתה לי הרגשה שזה יתפתח יותר מהר ממה שזה נראה. ב5:40 יצאנו לבי"ח, ב6:15 בדקה אותי רופאה - פתיחה של רק 2.5 ומחיקה 90%! הציעה לי לחזור הביתה או ללכת להסתובב שעתיים ולחזור לעוד בדיקה. כמובן שסרבתי לחזור הביתה כי ידעתי בוודאות שבקרוב הבן שלי יהיה בחוץ!
ירדנו להסתובב למטה, הלכנו לשבת בבית קפה כי פתאום תקף אותי הרעב חחח
אחרי שעה וחצי חזרנו וחיכינו שהרופאה תקרא לי. בינתיים הגיעו גם ההורים שלי והצירים הולכים ונעשים כואבים ותכופים יותר!
נכנסתי לרופאה - פתיחה 3.5 מחיקה 90% ואז היא שאלה אם אני רוצה לעבור לחדר לידה. -ברור!! לזה חיכיתי! וגם אפידורל אני רוצה!
בשעה 9 וחצי נכנסתי לחדר לידה והצירים כבר היו בלתי נסבלים! המיילדת שמה לי עירוי נוזלים לפני האפידורל ואני כבר מתפתלת מכאבים - פתיחה 5.
פתאום נכנסת מיילדת אחרת ושואלת בחיוך ורוגע - "אולי ננסה ללדת ללא אפידורל?" הסתכלתי עליה במבט של "עוד שניה אני רוצחת אותך" וצעקתי לה "ממש, ממש לאאאאאאא!"
רק לקראת 11 המרדים הגיע ואני כבר עם פתיחה של 8! הוא נתן לי את סם הקסם ומיד הרגשתי שאני בעננים חחח
איך שהוא הלך המיילדת שוב בודקת פתיחה ואומרת לי - "יאללה אולגה, אני רוצה שתלדי, את בפתיחה מלאה ולבן שלך קצת ירד הדופק"....
התחלתי ללחוץ בשיא הכוח שעוד נשאר לי - 2 לחיצות חזקות והבן שלי היה בחוץ, בשעה 11:20, 3010 גרם של מתיקות!
ביקשתי מיד להניק אותו ויש לציין שהוא מקצוען מלידה חחח
הוא ינק מלא זמן - בזמן שהמיילדת חיכתה לשלייה ובזמן שאחות תפרה לי "שריטה" אחת, ברוך השם.
בקיצור - אני כ"כ שמחה שאני אחרי! ביום רביעי השתחררנו הביתה - מתאקלמים ומתרגלים למצב החדש. הלב שלי התרחב - אני אמא ל-2!!! :)
הברית תהיה ביום שני הקרוב, שרק נעבור את זה בשלום!