אולי יש נשים שלא נועדו - הריון ולידה

מאמי, מה שאת מרגישה זה הכי טבעי בעולם
בתור אמא חדשה
לדעתי
כולן מרגישות כך.

לא קל בהתחלה
בטח שלא שמשהו מציק לבייבי שלך
אבל חכי
אל תדביקי על עצמך תואר של אמא גרועה
זה לא נכון. תני לזמן לעשות את שלו
את תראי שאוטוטו שהילדה תגדל ותחייך
ותתחיל להיות עצמאית
יהיה לך הרבה יותר קל ואושר גדול!

לאט לאט
וזכרי - את האמא הטובה ביותר עבורה!!!

תירגעי!!!!
פייס: ortal_hori

את אמא מעולה
והתחושות אשם האלה והרגשות שאת מפגינה כבר אומרות ומראות על האהבה והדאגה שיש לך אליה .
תינוקות בוכים בהתחלה - לא תמיד אנחנו יודעים או מזהים למה
לפחות שללת בעיה רפואית - זה חשוב

את לא בחרת אותה מקטלוג. היא בן אדם שאת לא מכירה!
איך אפשר לדעת מה עושה לה טוב ומה מפריע? רק הזמן!! רק ניסוי וטעיה!
רק זמן להכיר אותה.
אף אחת לא יודעת מה נולד לה...מאיפה?
בסוף הרי, מאותה סיבה, רק את(!!!) תדעי מה טוב בשבילה ומה היא אוהבת והכל עליה ולא אף אחד אחר!

אז דבר ראשון צריך לשלול דברים שיכולים להציק...
מה שללת עד עכשיו?
רעיונות:
טמפרטורה- חם לה כל הזמן? אולי אתם מלבישים יותר מידי\פחות מידי. תשנו את זה ותראו אם יש שינוי בהרגשה שלה.
טיקטים על בגדים- תורידו, תראו שאין שום דבר מגרד, תראו האם יש שינוי.
להפשיט אותה לגמריי (פה היא תבכה בטוח כי זה גיל שהם לא אוהבים להתפשט, אל תתרגשי, את רק בודקת משהו ומחזירה לה את הבגדים) לבדוק בכל הקפלים שיש לה וכל אצבע ואצבע על היד והרגל , שאין שם חוטים או שיערה שלך שמלופפים איכשהו.
מתי בידיוק היא בוכה? האם בשעה קבועה פחות או יותר כל יום? יכול להיות גזים.
אם הכל תקין, והיא נרגעת כשהיא בידיים וזהו- מה שחסר לה זה הרגשת בטחון והרגשת חום ושיש מישהו וזה צורך שיכול להיות מאוד גדול ומן הסתם מתיש למלא אותו, וגם פה אפשר למצוא פתרונות של תורנויות ועזרה.

תעדכני!

פעם הייתה בוכה אם לא הייתי מרימה אז הרמתי וחיבקתי בלי הפסקה עכדיו, וכה גם על הידיים. היא יונקת אז דרשה כל הזמן בימים אחרונים אז חשבתי אולי גדילת קפיצה זה הזמן, גיל חודש ושבוע אבל עכזיו גם מחוברת לי כל הזמח וסם ממשיכה להתבכין תוך כדי.

טיקטים בבגדים וטמפ' שללתי. היא מבסוטה רק כשאני מורידה לה בגדים להחלפת חיתול ומחייכת אלי אפילו!!!! אבל אחרי כ ה דק' גם זה נמאס לה.
חשבתי אולי שיעמום אז ניסיתי לגרות לא ממש עבד עליה.

מה עוד אפשר??? חשבתי אולי אפילו להרחיק עד העין הרע. לפני פחות משבוע חגגנו בריתה ואז התחילו הבעיות.

איזה נחמד זה שהיא אוהבת להתפשט

את אמא מצויינת ושלא תחשבי לרגע אחרת

מאוד קשה בהתחלה להבין למה הם בוכים.(ואת יודעת מה גם אחכ זה קשה עד שהם מתחילים לדבר...) כי להיות אמא זה לא פשוט בכלל

לי נשמע שיש סיכוי שהקטנה סובלת מגזים, תעשי כל מה שמיצי ייעצה

בתור אמא טרייה גם אני פיקפקתי בעצמי - פתאום מגיח לו אדם חדש ופתאום אני כבר לא ילדה, אלא "אמא" ופתאום מישהו קודם אליי בצרכים שלו שצריך לספק - אבל איזה? רעב, טיטול, לישון? כאבי בטן? - איך יודעים?
בקיצור - אני רוצה לומר לך שזה הכי טבעי בעולם. ההתחלה אינה קלה, אך לאט לאט תכירי אותה טוב יותר ויהיה לך יותר קל.
בינתיים --

מעבר לרשימת הצ'ק ליסט שהבנות פירטו ושבעצמך כבר בדקת,
ייתכן שגם המצב הנפשי שאת נמצאת בו כרגע משפיע עליה
בדיוק כפי שאת מרגישה לחוצה ועצובה כשהיא בוכה, כך גם היא מרגישה בתגובה
אני לא מכירה אותך אישית אבל אני בטוחה שאת האמא הכי טובה בשביל הבת שלך
אבל כדי שתהיי אמא עוד יותר טובה יש משהו שאת חייבת לעשות, בשבילך ובעיקר בשבילה
וזה לקחת קצת זמן לעצמך, לאפשר לעצמך להרפות קצת, לנוח...
השבועות הראשונים אחרי לידה הם אינטנסיביים ומאוד קשים ומתישים
לא רק פיסית אלא גם נפשית וקל מאוד בשלב הזה ליפול לבור, להכנס לדכאון.
אני חלילה לא רומזת שאת במצב הזה, קטונתי גם מלאבחן
אבל התחושות שלך מוכרות לי מניסיוני האישי ולדעתי מוכרות לכל אמא טריה
ועל סמך הניסיון שלי זה מדליק אצלי נורת אזהרה לגבייך...
את חייבת להשתחרר קצת, יש מישהו שיכול לעזור לך? לקחת את הקטנה לכמה שעות שבהן תצאי קצת להתאוורר?
את צריכה קצת להתרחק מכל הטיפול האינטנסיבי לפעמים, לשבת רגל על רגל, לשתות משהו חם, לראות קצת טלויזיה
או אפילו לצאת לבית קפה עם חברה טובה... זה עוגן חשוב בתקופה מלחיצה כל כך.

יוליה
את מהממת

פעם הייתה בוכה אם לא הייתי מרימה אז הרמתי וחיבקתי בלי הפסקה עכדיו, וכה גם על הידיים. היא יונקת אז דרשה כל הזמן בימים אחרונים אז חשבתי אולי גדילת קפיצה זה הזמן, גיל חודש ושבוע אבל עכזיו גם מחוברת לי כל הזמח וסם ממשיכה להתבכין תוך כדי.

טיקטים בבגדים וטמפ' שללתי. היא מבסוטה רק כשאני מורידה לה בגדים להחלפת חיתול ומחייכת אלי אפילו!!!! אבל אחרי כ ה דק' גם זה נמאס לה.
חשבתי אולי שיעמום אז ניסיתי לגרות לא ממש עבד עליה.

מה עוד אפשר??? חשבתי אולי אפילו להרחיק עד העין הרע. לפני פחות משבוע חגגנו בריתה ואז התחילו הבעיות.

ממי
את אמא נהדרת!!!!!!!!!!!!!!
וכל ההתחלות קשות שמעת על המשפט הזה פעם?
תצאי קצת להתאורר ותראי שהכל בסדר

אולי גזים?
היא יונקת מספיק? אולי שווה להיוועץ עם יועצת הנקה
אל תהיי קשה עם עצמך
תחשבי שהיא לא יכולה תדבר והיא רוצה לתקשר איתך
אז היא בוכה, זו הדרך שלה
זה הרצון לתקשורת שלה..

אל תהיי קשה עם עצמך
את האמא הכי טובה בשבילה
חודש זה ממש פיצי
היא תגדל ואת תראי שת מזהה סוגי בכי
תמצאי שיטה להרגעה

אצלנו למשל עזר קפיצות על כדור פיזיו
עיסוי..

הכל יהיה בסדר!!!!

מעבר למה שרשמו אני לא יודעת מהיכן את אבל אני מוכנה לבוא לעזור אם את בקרבה שלי...
את אמא מדהימה וכל מה שאת עוברת לגיטימי סתכלי במראה ותביני את זו שתכיר אותה הכי טוב גם אם כעת זה לא נראה כך
בהצלחה ואנו פה

מה שלומך?
אל תעלמי לנו
תכתבי פה ותתיעצי

תעדכני מה קורה
אם את צריכה עזרה אנו כאן

     

סופי בובה....
כבר אמרו הרבה לפניי - אני בטוחה שאת עושה את המקסימום.
את צריכה להאמין בעצמך - שאת יודעת הכי טוב.
תינוקות בוכים בגלל שלל של סיבות.
הסיבה הנפוצה ביותר היא גזים - אבל לא היחידה.

לאט לאט את תכירי את כל סוגי הבכי,
מתי היא רוצה יחס,
מתי היא רעבה,
מתי כואבת לה הבטן.

תינוקות מתקשרים איתנו דרך הבכי -
ואנחנו בנויות כך מבחינה פזיולוגית,
שבכי של תינוק מטריד מאווודדדדד את מנוחתנו.
שימי לב,
שגם לנשים אחרות קשה לשמוע תינוק בוכה. זה חלק מהאורגניזם שלנו.

מאחר שהרופאה כבר אישרה לך שהכל בסדר מבחינה גופנית,
הגיע הזמן להקשיב לאינסטינקטים שלך.
תקשיבי לעצות של הורים, משפחה, חברים בעירבון מוגבל,
ותסמכי בעיקר על עצמך.
אני בטוחה שהכל יסתדר,
וכמו שיוליה אמרה - תקראי לאמא שלך שתשמור עליה,
ולכי לשתות קפה עם חברה! זה יעשה לך ממש טוב, מבטיחה!

אני כאן בשבילך.

אני רק רוצה להגיד לך שאני אחרי לידה שניה
ומרגישה ככה אותו דבר שהוא בוכה ללא הפסקה
אבל זו תקופה שצריך לדעת שתעבור
ולהזיק ראש מעל המים כמה שאפשר
ואם יש לך במי להעזר- אל תחסכי זאת ותבקשי עזרה ממי שאפשר

הרגשה טיבעית לחלוטין!!! אין לך ממה לחשוש
בחיים אני לא ישכח שנולדה לי תאיר ולא ידעתי מה יש לה ואפילו אמרתי לעצמי
איזה אמא גרועה לא מצליחה לפענח את הבת שלה
בסוף את תצליחי אני מבטיחה לך כל בכי תדעי מה הוא אומר ותזכרי תמיד שאת האמא הכי טובה לילדה שלך תסמכי על עצמך האינסטינקטים יבואו אם הזמן
[/center]

אני רוצה להרגיע אותך שאני הרגשתי ככה עם בת שבע.
אמרתי לבעלי בטוח אני עושה משהו לא טוב כי היא כל הזמן בוכה ולא רגועה.
הוא כל פעם היה אומר לי שגידלתי כבר שלושה ילדים ואני אמא מאוד מנוסה ואין מצב שאני פתאום לא יודעת איך עושים את זה.
היה לי קשה, קשה מאוד אפילו, הייתי בוכה ביחד איתה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב תסכול.
מצאתי כמה דברים שעזרו לי ואחד מהם שפשוט הייתי מבקשת מבעלי שיצא איתה החוצה לאיזו שעה כדי שאני אוכל להנות קצת מהשקט.
לא שנחתי בזמן הזה אבל לפחות היה לי קצת שקט.
ככה היה לי כמעט חמישה חודשים.
היום- הילדה שלי פשוט מדהימה!!!!
היא עליזה, צוחקת, מחייכת, נהנית מהעולם, משחקת יפה, אוכלת יפה, ישנה טוב והיא פשוט מדהימה.
אני הרגשתי כאילו פתאום יצאה לי הילדה מהקונכיה שלה.
אז יש תקווה ותתעודדי.
התקופה הזו היא רק פיפס קטן מכל השנים היפות שיהיו לכן ביחד בעז"ה.
ההתחלה תמיד תמיד קשה, יש יותר ויש פחות.
ולא להתייאש אלא רק להשתדל לחשוב על העתיד שהוא יהיה הרבה יותר טוב וקל בעז"ה.

מירי, אמא לארבעה מדהימים!!!

מה שלומכן הבוקר?

את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת שהשינוי הכי גדול בחיים שלנו הוא המעבר להורות. זה משנה הכל מקצה לקצה וקשה לנו לקלוט את זה. זה נוחת עלינו בבום אנחנו מסתכלים על היצור הזה ולא יודעים מה לעשות

גם לי היו מחשבות כאלו אחרי שילדתי את הגדול שלי.

פשוט ריחמתי עליו כי אני אמא שלו! ממש כך...

אל תשכחי שאת עוד מאוד רגישה עם כל ההורמונים...
אני חודש שלם אחרי הלידה בכיתי מכלום!
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."