באיזה שבוע סיפרתן- אמונות תפלות - הריון ולידה

ברהיונות הקודמים סיפרתי רק למשפחה הקרובה מיד אחרי הבדיקה על המקלון, ולכל השאר בשבוע 13 אחרי השקיפות

בהריון הזה זאת הייתה בעיה - כי יצאה לי הבטן ממש ממש מוקדם וכבר בשבוע שמיני הסתכלו עליי והבינו שאני בהריון, אז מי ששאל - עניתי. ומי שלא שאל לא אמרתי.

וזו לדעתי כן אמונה תפלה שלא בטוחה כ"כ שיש לה בסיס... אני בינה שהריון זה דבר שחובה לרוץ ולספר ואני גם מאוד פחדתי כשסיפרתי מוקדם - כי באמת שלא הייתה לי ברירה..
אבל טפו טפו הכל בסדר, למרות שסיפרתי מוקדם...

אני לא חושבת שפיספסת כי סיפרת... זה אולי פשוט לא היה צריך לקרות עם כמה שזה נשמע רע

זו לא אמונה תפלה...........
חז"ל אמרו "אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מהעין............."
בכול דבר ולא רק בהריון......
אנחנו חרדים ואצלנו בכלל לא נהוג לספר חוץ מלהורים על הריון....וכשרואים רואים....וגם אז לא להבליט יותר מידי...........
אבל אל תתקפי ברגשות אשם....כי אנחנו לא יודעים בכלל חשבונות שמיים למרות שאני מבינה את ההרגשה שלך......

זה בדיוק מה שאמרתי לה - כל עכבה לטובה מה שנקרא

צוצית אני איתך..............
בהפלה הראשונה שלי שהיתה בעצם גם ההריון הראשון-אני זוכרת שישב מולי מנהל מחלקת יולדות של איזשהוא בית חולים....פרופסור גדול.....
כשהוא אמר לי שזה ככנראה הםלה התעלפתי-פשוטו כמשמעו.....אז הוא ישב לידי כמו אבא רחום וכמו פסיכולוג ואמר לי שקודם כול אם הגוף פלט את העובר סימן שהוא לא היה תקין!!!!!ואם הוא לא היה תקין זה חסד גדול שזה שהגוף פולט אותו כי הרי אפחד לא מזמין לעצמו ילדים לא בריאים....
וגן שאם היתה הפה סימן שהגוף שלי מסוגל להכנס להריון וזה כבר תוצאה חיובית....
ושהכי חשוב לזכור :שלא אנחנו מנהלים את העולם ושהכול משמיים וגם אם ננסה להלחם לא יעזור...כי הכול מלמעלה ומכוון............
יואו אני כ"כ מקווה שעזרתי ושיפרתי את ההרגשה אפילו במקצת.......
אני כ"כ מבינה אותך כ"כ.....והללואי שהייתי כיולה לעזור יותר...
אגב אם את רוצה שמות של 2 רופאים טובים מאוד בארץ למקרי פיריון יש לי.......

הריון ראשון סיפרנו אחרי הדופק רק למשפחה הקרובה עד שיצאה הבטן וכבר שאלו

הריון שני היה לי דימום קטן בשבוע 8 אז הייתי חייבת לספר לחמתי בשביל שתשמור על הילד
ואז אחרי שכבר ראו דופק סיפרתי למשפחה ושוב חברים וכו רק שראו ושאלו

הריון שלישי לא מזמן היתה לי הפלה רק 2 חברות ממש קרובות ידעו, ואחותי בדיוק היתה בהריון יחד איתי בהפרש של שבוע והחלטתי אחרי שתחזור מירח הדבש אספר לכולם ולמשפחה ( ואחותי הספיקה כבר ללדת חמישי האחרון בשבוע 32) אבל לא הספיקה לחזור כבר נפל ואז סיפרתי לאמא שלי שרציתי לספר לה משהו משמח אבל כבר לא ....

ואז חיכיתי שנסיים עם ההפלה טבעית לחלוטין ואז נקלטנו להריון הזה שעליו סיפרתי רק לאמא שלי ול2 חברות ותכננתי לספר אחרי השקיפות וזה היה בדיוק לפני ערב פסח ... ואז היו כל מיני בעיות שהחלטנו לא לספר למקרה שח״ח יקרה משהו , לחמתי רק בהמשך, לשמחתי כי הבנתי בהמשך שסיפרה לחצי עולם מאוד כעסתי כי היו לי המון בעיות בהריון הזה והעדפתי לשמור בסוד עד שאדע שהכל בסדר והריון מתקדם ותקין אז התברר לי שחצי מושב שלי יודע גם שלא ראו עליי בכלל אז לא היתה ברירה וסיפרתי לילדים שלא בטעות ישמעו ממשהו אחר ...

אני לא בקטע של עין הרע אבל בקטע של אם יקרה משהו וכו לספר שהיה נפל למה צריך את זה ... יש עוד המון אנשים שלא יודעים עליי כרגע שאני בהריון רק שיראו אותי ידעו , אני לא אתקשר לספר זה נראה לי מצחיק ....

ETD אני אומנם לא חרדית אבל דתיה ומאמינה מאוד.. אחרי שנפל בכיתי התאבלתי אבל ישר אמרתי תודה לה׳.. על מה שיש לי ועל מה שאין לי
ה׳ נותן וה׳ לוקח!! מה שהוא מחליט יקרה.. ונכון עדיף שיפול ושח״ח לא יהיה משהו לתינוק לא עלינו..
מקווה שנתבשר בבשורות טובות..

אביבית- ברור שלא התקשרתי אבל ראו עליי ממש מוקדדם..
וכולם כבר חיכו שנבשר על הריון..

צוצית-

סיפרתי למשפחה הקרובה איך שידעתי שאני בהריון
ולאנשים רק אחרי שיצאה הבטן, לקראת סוף חודש שישי

פייס: ortal_hori

היייי אהובה
מה איתך? מה שלום שנשנולה?

מבינה היטב את ההרגשה שלך
עם נהוראי סיפרנו לכולם רק בחודש שלישי
בהריון לפני תהל שלצערי לא החזיק... איך שראיתי 2 פסים סיפרתי לכמה וכמה אנשים
אח"כ קרה מה שקרה.

אגב "סמוי מהעין" - משתדלת לא לספר עד שהבטן יוצאת
והשאלות נשאלות.

למשפחה הקרובה ולאחראית הישירה שדחפה אותי להיכנס להריון - ישר אחרי הבדיקה הביתית
למנהלים בעבודה ולשאר האנשים בעבודה - בשבוע 9-10

מאמי באמת אין קשר
והדבר הכי לא נכון לעשות זה להאשים את עצמך
אנחנו גם חרדים,, ואני יכולה להגיד לך בלי קשר - שבאמת הכל מגיע בדיוק בזמן שלו ובמזל שהוא צריך להגיע על השניה , על הדקה
הכל כל כך מדויק שרק צריכים להודות כל הזמן.....

שיהיה לך מון בהצלחה יש לך את המייל שלי מאמי אם את רוצה לדבר אז בכיף.

אל תאשימי את עצמך!
את יודעת שגם אם הכל בסדר
יש סקירות ויש לידה ולא תמיד הכל תקין
אז מתי לספר...?

אני בדילמה של מתי לספר
זה הריון ראשון שלי
רק אנחנו יודעים (והעוזרת- שמצאה את השקית עם הבדיקה)
עדיין לא סיפרנו לאף אחד
אני בשבוע חמישי
רק עשיתי בדיקת דם
ועדיין לא אולטראסאונד
מלחיץ אותי לספר לפני שמיעת הדופק של התינוק\ת......
שמעתי על האמונות למיניהן
במשפחה שלי תמיד אמרו שאם שואלים אותך - להגיד שכן ולא לשקר
אני מאוד רוצה לספר לאמא שלי ולמשפחה הקרובה אבל פוחדת שיספרו לכל העולם......
אובדת עצות
יום נפלא לכולם!

אני לאמא שלי סיפרתי אחרי הבדיקת פסים
לא רציתי לחכות
זו אמא הרי!!!!!!

לאמא שלי וחמותי ספרנו בשבוע 7 בערך ולקראת שבוע 16 הבטן התחילה לצאת, אז כולם כבר ידעו עוד מבלי שאספר. הם פשוט באו לשאול לבד

הריון ראשון שנגמר בהפלה - לא האמנתי בעין וספרתי למי ששאל, ונגמר איך שנגמר...

באופן כללי אני מאממינה גדולה בעין רעה .ויותר מאמינה שאנחנו עושים עין לעצמנו ...

בהריון ראשון סיפרתי להורים בגילוי (בדיקת שתן) לאחים אחרי בדיקת דופק
לחברים טובים בשקיפות
ולכןלם אחרי הסקירה .

בהריון השני קצת פחות חששתי
אז להורים ואחים עם הגילוי של בדיקת הדם
לחברות טןבות עם בדיקת הדופק
ולכולם אחרי השקיפות .

לאמא יומיים אחרי שגיליתי
לחברים הקרובים ביום שגיליתי או יום אחרי גג
ולכל היתר.. כשראו את הבטן

סליחה טעןת
לאמא יומיים לפני שגיליתי (!!) שיתפתי אותה בתחושות שלי

ראשית אתן כולכן מדהימות ומרגשות ומחזקות!!!

אני חייבת לשתף אתכן בסיפור שלי..
אחרי תקופה ארוכה שניסיתי להכנס להריון וזה לא קרה התפללתי בלי סוף כל בוקר וערב וכל היום ולקחתי על עצמי מצוות (אני לא דתייה) ופשוט התחננתי יום יום לאבא שבשמיים. ואז נקלטתי להריון הראשון שלי, ראיתי פס שני בהיר ממש אבל עוד לא ידעתי מה המשמעות פשוט שמחתי שפעם ראשונה זכיתי לראות שני פסים. ואז עשיתי בדיקת דם ויצא בטא נמוכה בטירוף (29) ומשהו בתוכי אמר לי שזה כנראה לא יקרה אבל עדיין הייתה לי תקווה ושמחתי שבכלל נקלטתי. לצערי ההריון נפל בשבוע 6. ונשברתי ממש. זה היה מאד קשה נפשית להכיל את זה אחרי כל התקופה שהתחננתי להריון והתלהבתי שאבא שבשמיים נענה לתפילותיי ואז הכל נגמר בבום. אחרי כמה ימים של אבל קמתי והחלטתי שאני אומרת רק תודה על מה שהיה ועל הידיעה שיש לגוף שלי את היכולת להכנס בכלל להריון וזה כל כך לא מובן מאליו בימנו, אני מכירה כל כך הרבה נשים שמנסות שנים ולא מצליחות. ופשוט שחררתי את זה ורק הודיתי לאבא שבשמיים שהוציא ממני עובר לא תקין באופן טבעי ונתן לי את הידיעה שהגוף שלי מסוגל להיקלט להריון.

לא הספקתי לקבל מחזור מאז הדימום של ההפלה והיום אני לקראת שבוע 12 מחכה לשקיפות. היום אני מבינה כמה הכל מכוון אליי ומדוייק בזמן שלו.

לגבי לספר למשפחה, בהריון שנפל לא סיפרתי כי ראיתי שהבטא מאד נמוכה והייתה לי תחושה שזה לא יחזיק ואני שמחה שלא סיפרתי. (אחרי שנגמרה ההפלה סיפרתי להורים לחמתי ולחברות קרובות).
על ההריון הנוכחי, שאני גם מאד חרדה לגביו בגלל ההפלה שהייתה מיד לפניו, סיפרתי רק להורים שלי ושל בעלי עד עכשיו.
בעזרת השם אחרי השקיפות אספר לאחים שלי ושל בעלי ואחרי הסקירה אספר לחברים קרובים ולבוסית בעבודה.
לכל השאר אני לא מתכוונת לספר, מי שיראה וישאל אני אענה.
בעזרת השם שיהיה בבריאות הגוף והנפש ובמזל לכולן!!!!
אני ההוכחה שיש מישהו למעלה שמקשיב ורואה את כל הדמעות ונותן בזמן הנכון את הדברים הנכונים!