בכורים? - הריון ולידה

אצלנו רגשי הנחיתות עמוקים מאוד אבל לא באים לידי ביטוי בצורה כזו..
http://www.ipanel.co.il/index.php?page=join&content=join&referrer_id=32212

זה נורא תלוי סיטואציה. אם הוא הביא הביתה ציור חדש ואני אומרת לו וואו שחר אתה כ"כ מוכשר! איך אתה מצייר יפה אני חייבת להראות לסבתא הוא בשניה נמלא גאווה. אבל אם זה בתוך הסיטואציה הזו שהוא מנסה למשוך אותי אליה זה יהיה ככה- "אני מכוער" "מה פתאאם שחר אתה ילד כ"כ יפה עם חיוך מהמם ועיניים מקסימות" "לא נכון אני מכוער ואני גם מתנהג לא יפה" זה פחות או יותר... לכן נראה לי שזו עוד דרך להשיג תשומת לב. מאז שהוא התחיל עם זה אני כל הזמן ברגעים טובים נותנת אקסטרא חיזוקים וסתם משחילה מידי פעם כמה אני אוהבת אותו ומשתדלת לעשות את זה הרבה. בד"כ אז תבוא השאלה - יותר מטל?

מוכר מאד!

גם אור כזו לפעמים
פייס: ortal_hori

לא אנחנו לא בשלבים האלה .
נדב - טיפוס לא קנאי .
אומנם בטחון העצמי לא גבוה במיוחד אבל משום מה כשאני מפרגנת זה מביך אותו , אז אני מפרגנת בעקיפין ומאוד בעדינות .
פעם אשתו של אבא שלי אמרה על אלון "אוי , הוא כזה מתוק" אז נדב ציין בקול "אני רואה שכולם אוהבים את אלון ..."
היא חשבה שזה ממקום של קנאה ומייד הוסיפה שהם האחים הגדולים והם הכי חמודים ובלהבלהבלה
והוא ממש לא התכוון בקטע כזה הוא הסתכל עליה בשוק

יש, המון, וזה רק הולך ומתגבר עם גיל ההתבגרות
אם פעם זה היה רק "אני לא מוצלחת", "אני לא חכמה", היום זה "את לא אוהבת אותי" "את אוהבת רק את שקד וניצן" וכו'....

מנסה לטפח לה את האגו אבל במידה, לא בצורה מוגזמת, במקביל היועצת טיפלה בנושא זה שהיא חשבה שהיא שמנה וכמעט ולא אכלה (פשוט הראתה לה את כל נושא BMI והראתה לה במחשבון באינטרנט שהיא במצב ממוצע)



אלי, תן בי את השלווה
לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
האומץ לשנות את אשר ביכולתי
והתבונה להבחין בין השניים

הזורע חיטה דואג לשנה,
הנוטע עצים דואג לשנים,
המחנך נפשות דואג לדורות (הרב קוק)

אדם הוא מעט ממה שנולד עימו, והרבה ממה שהוא עושה מעצמו. (אלכסנדר בל)
לעולם לא מאוחר מדי להיות מי שיכולת להיות. (ג'ורג' אליוט)

דווקא ליונתן אין רגשי נחיתות כאלו, אבל הוא מתעצבן שאנחנו מלבישים את איתמר ואותו לא ושאנחנו לוקחים את איתמר על הידיים ואותו לא (יש גבול)

יעל, אמא של יונתן ואיתמר

ליותם אין ! (טוב, משהו בסדר..

גם אצל אופק דין אני לא רואה רגשי נחיתות.

יש קטעים כמו אצל יעל שהוא מתלונן למה לרום אופיר אנחנו עוזרים ולו לא (רק בגלל הגיל)

תמר
הבלוג שלי

http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=myscraps

גם אצלינו אין. טפו טפו טפו.
יש אצל שלושתם את הקטע שאני משבחת מישהו מהם אז האחרים ישר קופצים ״ואני?״
הכי מצחיק זה שאם מיכל מספרת לי שלא הייתה היום בעונש בגן (זה די הישג בשבילה), אביגיל ישר קופצת שגם היא לא הייתה (היא מעולם לא הייתה). זה כאלו קצת מוזר לשבח על זה, אבל זה יוצר מצב שכאילו שווה לה להיות בעונש לפעמים?
אבל כמה שהבטחון העצמי שלה בקנטים, היא אף פעם לא חשבה שהיא פחות טובה מאחותה
להפך, היא חושבת שהיא הכי הכי (מבין האחים) כי היא הכי גדולה.

__________________________________________________________________

וואי איזה קטע שאת כותבת על זה.... גם שחר שלי לאחרונה התחילה לזרוק הערות כמו " אני לא יפה"..."אני לא יודעת לרקוד יפה" ועוד כאלה מידי פעם- לאו דווקא בסיטואציה שאני כועסת עליה אלא בהתנהגות רגילה...ובאינטאיציה שלי החלטתי לא להתייחס לזה כרגע, למרות שאלה בד"כ תחומים שאנחנו כל הזמן מחמיאים לה עליהם..נראה איך זה יתפתח. צריך לחזק אותם כל הזמן, ממש כל הזמן...

ללינוי יש כל הזמן רגשי נחיתות

לפעמים אני מבינה עד כמה הבית שגדלתי בו היה שונה..
אצלנו לגדול אין יציאות כאלו, אבל כשהוא מתחיל בהשוואות עם אחיו הקטן (למה לו עוזרים ולי לא..) התשובה שלי בדר"כ צינית-
"באמת זוועה, אתה כל כך מסכן! אני ממש לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.."
התגובה שלו אגב- היא חיוך מאוזן לאוזן.. הוא מבין שמסתלבטים עליו, ולוקח דברים יותר בקלות.
מציעה לך לנסות פעם בקטנה, לפעמים כשאת משדרת הומור- את מראה שלא צריך להתרגש מכל תחושה לא נעימה- לא את ולא הוא..

אצלנו יש בעיה הפוכה- 2 מגלומנים