סקר: אלימות בין אחים - הריון ולידה

מה שאני ואחי עשינו לאמא שלי - אני ממש לא מקנאה בה

היינו 5 בנות(ועדיין) רבנו...כמו כול משפחה נורמלית....אבל לרוב בלי אלימות......
הבן שלי בד"כ מציק לבת שלי והיא מיד בוכה אבל לא מחזירה.
הקטן לאחורנה הצטרף לחבורה ובורח כשהגדול בקריזה עליו אבל אם יש צורך הוא מחזיר....

נהוראי כן מציק לתהל לפעמים
אבל בכללי הוא ממש בסדר
אני גם מגיבה מיידית, בלי חוכמות בנוגע לאלימות

אצלנו לא הייתה אלימות בין האחים
אני הבכורה
הייתי כמו אמא שלהם
אנחנו נורא קשורים.

היו מריבות

רבים רבים בעיקר על שטויות אני לא מתייחסת תמיד אבל לפעמים שממש אין לי כח לשמוע אף אחד ועולים לי על העצבים כל אחד נכנס לחדר שלו עד שאני מחליטה להוציא אותם .
ולרוב משחקים במכות גם קטע של צחוק וגם לא מסכימה לזה !!! ..אני והאחים שלי אוי אוי איזה מכות .... אבל היום אנחנו כולנו החברים הכי טובים ...

כן וכן - איך אפשר שלא יריבו בגיל הזה על כל פליצה
פייס: ortal_hori

לליעד אין אמנם אחים.. אבל כשהייתי ילדה היו בבית מריבות קשות!!!
אחי ואחותי היו רבים המון!!! אחי היה משתמש באלימות פיזית אבל בגלל דאגה לאחותי.. זה היה נורא!
אמא שלי הייתה מפרידה פיזית ממש...
היו לי גם ריבים עם אחי אבל אף פעם אף אחד מהם לא הרים עליי יד , הייתי הקטנה והמתוקה והריבים בדרך כלל היו ביניהם, הגדולים :)

הילדים שלי גם מרביצים אחד לשני
וכשזה קורה אני מענישה
ומכריחה אותם להתנצל ולתת נשיקה
-אצלינו לא היו מריבות פיזיות אם היינו רבים
היינו פשוט לא מדברים
ההורים תמיד היו מנסים להשלים

היוש

אחי ואני ממש הוצאנו להורים שלי את המיץ..

רגע אחד היינו החברים הכי טובים ושניה אחר כך ריבים צעקות וכן גם מכות.

ההפרש ביננו קטן ככה שאם זה לא היה גולש למצבים מסוכנים אמא שלי לא היתה מתערבת ואת האמת שגם היה לנו גבולות לא היינו פוגעים אחד בשני בצורה מסוכנת, רק מכאיבים או מציקים. והיום אנחנו קרובים מאוד ואני מאחלת לילדם שלי שיוכלו לסמוך אחד על השני כמו שאנחנו, זו תקופה כזו שעוברת כשמתבגרים.

נופרי, גם אצלי זה היה ככה, בדר"כ אנחנו מצפים לשיא הקנאה בהתחלה כשהקטן נולד אבל האמת היא שהיא מגיעה אחר כך כשפתאום הקטן מפסיק להיות בובה ומתחיל למשוך תשומת לב מהסוג שהגדול היה רגיל אליה, פתאום גם הקטן נהיה ילד ויש לו פנינים, הוא זוחל עושה דברים מצחיקים וכו' ואז הגדול באמת מתרגל לרעיון שיש לו אח, תני לה את הזמן ותמצאי דרכים שהן ישחקו יחד בהשגחה צמודה כמובן, ואז הא תראה גם את היתרונות של זה שיש לה אחות ולאט לאט הקנאה תפחת.

בטח שרבים אצלי (בעיקר הבנים)
הפתרון הכי טוב זה התעלמות, אני מתעלמת עד שזה נראה לי מתחיל להיות מסוכן.
אם הם באים אלי להתלונן שאחד הרביץ לשני אני אומרת להם שאני אלרגית למריבות ושואלת אותם אם הם רוצים שתהיה לי פריחה ואם לא שיתרחקו ממני ויפתרו את הבעיה לבד.
בד"כ זה עוזר.

מירי, אמא לארבעה מדהימים!!!

בין אחי וביני כמעט ולא היו מריבות (בעיקר על צעצוע), וידענו שאם אנחנו רבים על צעצוע אמא תיקח אותו אז העדפנו להסתדר לבד בלי לריב.
בגיל הטיפעשרה היו מריבות אבל לא משהו גרנדיוזי. בגדול אנחנו חברים הכי טובים עדיין!

בין הילדים, אורי מציק לאמילי ואמילי מציקה לאורי. מבחינת אלימות יש כאפה מדי פעם אבל לא משהו שמתפתח למכות. גם אני לא מרשה להם לריב על צעצועים, תודה לאל יש לנו המון צעצועים אז הם יודעים שאם הם מתחילים לריב על צעצוע אני לוקחת אותו.
חוץ מזה אני דיי עושה להם שטיפת מוח בנושא, כל היום חופרת שהם אחים והם אוהבים אחד את השני והם שומרים אחד על השני והם ביחד ובלה בלה בלה...

אצלנו בבית היינו רבות, אבל לרוב לא כשהיינו ילדות.
אנחנו 4 אחיות בפערי גילאים של שנה וחצי כל אחת.
הריבים שלנו היו סביב דברים שטותיים ואבא שלי היה סוגר אותנו בחדר,
ומכריח אותנו להשלים בכוח!
בהתחלה בחדר היינו שותקות, ואז אמרנו ש״נעשה את עצמנו שולם רק כדי לצאת מכאן...״
ומיד היינו באמת שולם.
בנערותינו היינו רבות על בגדים, זמני מקלחת בבוקר, פן, איפור
אבל שום דבר רציני.
ההורים שלי מאוד מקפידים על שלום בית תמיד!

לאחרונה מיקה מציקה למיכל בנשיכות (במסווה של נשיקה),
בעיטות וצביטות.
אני מבינה ששלב הקנאה רק התחיל ואני מעירה למיקה בטון תקיף שזו אחותה,
ושאסור להרביץ לאחים ובני משפחה.
זה לא עוזר (לפחות ממה שאני מרגישה)
אבל אני מתנחמת בעובדה שזה סה״כ טבעי.
הכי חשוב זה להשגיח, לא?

שטיפות מוח שהו אחיות ואוהבות ובלה בלה לא עוזר בכיתתי