היי בננות
אני כבר הרבה זמן עוקבת וקוראת את כל מה שאתם רושמות
ואתם ממש נשמעות מקסימות!!!
אני חייבת להתפרק טיפה כי אם לא אני אשתגע!!!
אני בהריון הראשון שלי שבוע 15 . עברתי עד עכשיו את ההריון בצורה המושלמת ללא שום תופעות .. מידי פעם לחץ בבטן וכאב ראש אך אני אפילו לא מחשיבה את זה .
אני גרה נורא רחוק מההורים והמשפחה שלי ופוגשת אותם פעם בחודש שאני ובעלי נוסעים לשבת...
אני מרגישה ממש לבד בהריון הזה . מרגישה כאילו אין לי תמיכה מהבן זוג
אני מטבעי סופר רגישה בוכה מכל דבר נעלבת בשנייה וצריכה כל הזמן צומי ( לא כמו שזה נשמע מעצבנת כזאת פאולינה מהאח הגדול חחח פשוט צריכה להרגיש הכי אהבה ) וזה כי אני רק עם בעלי . אין לי חברות באיזור . עברתי מהצפון הרחוק לדרום אז תבינו ...
בעלי מתייחס אליי רגיל כמו מלפני ההריון דואג לי קונה לי אוהב אותי והכל!
אבל זה טבעי להרגיש צורך לפי 2 יחס אהבה והתעניינות???
לפעמים אני מנסה להסביר לו שיש רגישות יתר וכל מיני דברים בהריון שאני קוראת כי אני באמת מרגישה והוא תמיד אומר לי שאני אפסיק להשען על ההריון... כל הזמן הוא יגיד לי תלכי לפסיכולוג תלכי לטיפול ושנמאס לו . אני יודעת שאני דורשת יותר צומי ולפעמים יש התפרצויות אבל למה הוא לא מבין?
אנחנו ממש מתרחקים בזמן האחרון . אני הולכת לישון מוקדם ובלעדיו וזה יוצר גם חוסר יחסי מין חוסר נגיעות וחיבוקים ובקיצור ריחוק מטורף...
אני לפעמים לא יודעת מה לעשות וממש מתייאשת ונכנסת לדיכאונות מטורפים .
מה לעשות???????????
אני יודעת שזה נשמע שהוא ממש מתנהג לא יפה .. אבל הוא באמת גבר מקסים ושאין דברים כמוהו! אבל לפעמים אני ממש מרגישה חוסר הבנה כאילו הוא ממש לא מבין את הצורך בזה שהוא צריך להבין אותי יותר ולא בגלל שאני הולכת לישון אז לא בא לי עליו או שאני לא מחבקת אז אני כבר לא אוהבת וכדומה...
מצטערת שנתתי פה חפירה רצינית...
אני חייבת להתפרק . היה לנו ויכוח עכשיו ואנחנו לא מדברים כבר כמעט שעה
מקווה שזה כבר יעבור...



