אז לפני הכל- תודה לכולכן!

אתן כאלה מקסימות! תודה על כל הדאגה והתמיכה


כדי לא לחפור הרבה, אנסה להסביר בגדול מה עובר עלי פחות או יותר...
לגבי בעלי- אני מרגישה שמאז הלידה הוא מתרחק ממני
וכמה שאני מדברת איתו הוא אומר לי טוב יום למחרת באמת מתנהג אחרת אבל יומיים אחרי זה פשוט חוזר להתנהגותו הקודמת...
בכל אופן, אתמול בלילה ישבנו לבד על קפה והסברתי לו מה אני מרגישה
הוא אמר שהוא מצטער ושהוא מבטיח שזה השתנה.
מחכה לראות באמת שינוי - אעדכן כשזה יקרה.
לגבי שישי האחרון- עשינו קידוש אצל חמי וחמתי, גם אחים של בעלי היו שם (אחים גדולים שלו - אחד רווק ולשני יש חברה - אף אחד לא נשוי וללא ילדים)
בקיצור, אח של בעלי הגדול התקשר בערב ושאל אותי מתי אנחנו באים שאלתי אותו מתי צריך להיות שם והוא אמר לי עוד עשר דקות. אמרתי לו תקשיב אין מצב שנספיק להגיע עוד עשר דקות, יש לנו לארגן את הילד ולהאכיל אותו, ננסה כמה שיותר מהר אבל תדע מראש שאנחנו מאחרים אז או שתתחילו בלעדינו או שתחכו לנו עד שנבוא, הוא אמר לי סבבה וניתק.
איך שהגענו באתי להגיד לו שלום והוא סובב לי את הפנים, איך שרק התיישבנו בשולחן של הקידוש פתאום שני האחים הגדולים של בעלי התחילו לצרוח עלינו ולקלל אותנו על זה שאיחרנו


איזה קללות, איזה מילים פשוט נורא! וכל זה ביגלל שאיחרנו רבע שעה שהילד היה צריך לאכול!!!! ועוד יותר מעצבן שאמרתי לו מראש שנאחר!!!!
זה הגיע לשיא השיאים ששני האחים שלו התחילו להרים מהשולחן מזלגות
ולאיים על בעלי!!!!!



בקיצור, אף אחד לא אכל כולם, כולם קמו מהשולחן, וכל אחד הלך לבית שלו.
כמובן שאנחנו לא מדברים איתם והם לא מדברים איתנו!!!

