:( - הריון ולידה

ב"ה

אה ושכחתי לציין שבעלי ממש לא מהתומכים הוא סובר שהכל בראש שלי,
ואני מחליטה אם להיות אומללה או מאושרת מהחיים שלי,
כך שאין לי עם מי לדבר בכלל

מתוקתי מעתיקה מתמיכה

תמי, אני מכירה אותך לא מהיום
את אמא ואישה מקסימה.
אני לגמרי עם גולי, ההריון וההורמונים והחום
לא קל.

את יודעת שילדים חייבים מחמאות וחיזוקים
מבינה שזה קשה לך בגלל ההתנהגות של אח"כ, סה"כ נוצרה מציאות כזו
אבל אני מציעה לך לקחת זאת כפרוייקט.
ולא להתייאש.
עם הזמן שאיתמרי "יתרגל" יהיה קל יותר...
יהיה לך ילד עם המון מוטיבציה וזה בהחלט שווה את זה

אני מציעה לך בנוגע לבייביסיטר,
לעשות לאיתמרי ספר חוקים וכללים עם ציורים, שהוא יצייר
כך תוכלו לעקוב אחרי כללים בסיסיים כמו לאסוף אחרי משחק
בכל פעם שזה לא יקרה, תוכלו לפתוח את הספר ולהיזכר.
וכן לחזק המון המון המון עם פרסים ומדבקות ומחמאות
אולי גם זמן משותף איכותי של שניכם?
חשוב שהוא ירגיש קירבה ואהדה וגם כבוד, כבוד של בכור.

מחזקת אותך

נשמע שלא קל לך ביכלל
מאיפה את ?
מה עם לצאת קצת ? להיפגש עם חברות , לדבר, וכו' ....

ב"ה

לצאת????

מי חושב על זה???? חחחח................ אין לי הרבה חברות מהאזור שלי וכל אחת עם המשא שלה ככה שיוצא לי פעם באלף שנה בערך!!!!! לצערי הרב.....

תמי, אז תצאי לבד
להליכה..לחדר כושר..לקפה..לשופינג...

את חייבת את זה לעצמך ולילדים
את על סף פיצוץ ומי שנענש אלו הילדים

וחבל שזו התמיכה שבעלך מעניק לאישתו שבהריון ומגדלת שני ילדים!

את מתסוכלת בצדק
תראי מה את יכולה לעשות במסגרת האפשרויות

היי
חשבת על קואצ'ינג?
את ממש חייבת את זה לעצמך!
אם תרצי המלצה אני מכירה שתיים מעולות...

תנו חיוך, הכל לטובה!!!!

אני כל כך מבינה אותך! אני עובדת עד הצהריים (אני מורה, אז כל היום אני סביב ילדים) חוזרת הביתה גמורה ואני צריכה להתמודד עם נווה (שהוא גם בן שנה וחודשיים) שמפרק לי את הבית, אני צריכה להתמודד עם יונתן, שמפרק את נווה וטוב, ליאל דווקא בסדר.
אז נכון שיש ימים שהסבלנות נגמרת והכוחות נגמרים ומרגישים שאנחנו אמהות הכי גרועות בעולם, אבל זה ממש לא נכון!
אני מעריצה נשים שנשארות בבית ומגדלות את הילדים, ואני לא מתביישת להגיד שאני ממש לא אחת כזאת, אני אוהבת את העבודה שלי, אני אוהבת שיש את המעון, ואת הצהרונים לילדים (שגם כשאני בחופשות ממשרד החינוך הם הולכים) אז גם לי מגיע חופש! ולא איכפת לי איך מסתכלים! מותר לך לבקש קצת חופש וגם ככה עד שתכניסי למעון כבר יהיה לך עוד תינוקי אחד בבית.

מאיפה את? יש הרבה קבוצות של אמהות למען אמהות שמוכנות לעזור במצבים כאלה, כשהאמא צריכה גם קצת חופש, תחפשי באינטרנט.

שולחת לך חיבוק

נעים להכיר ...
שכחת לציין שאת גם בהריון .
לא פשוןט 2 קטנטנים והריון מתקדם ...
מבינה אותך.
יש לך עזרה ????
אני מקווה שכן . אם לא תקחי עזרה אפילו בתשלום (אני מקווה שיש לכם אפשרות כזאת )
נסי לצאת איתם הרבה . כשיושבים בביתץ זה הרבה יותר קשה .
אני משתדלת כל יום . גנ"ש , חברים , משפחה וכד' .
יש משהו במה שבעלך אומר . כמובן שהחוסר תמיכה יכולה להוציא מהדעת

נשמע שנורא קשה לך, ואני ממש מבינה אותך!!!!!
את חייבת לצאת להתאוורר בלי הילדים לפחות פעם בחודש עם בעלך...
אם יש לכם קרובי משפחה שגרים באזור שלכם, נצלו את זה לפעמים כדי לצאת קצת מהבית...
אני מרגישה שאני נורא זקוקה לזה לפעמים. לא קל להיות בבית כל הזמן, ועוד עם ילדים שלפעמים מקשים עלינו
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!
----------------------------------------------------------------------------------------------
"כשנולדת בכית, והעולם שמח. חיה את חייך כך שבמותך יבכה העולם ואתה תשמח."

היי לך...
כאמא לשני בנים, אני מאוד מאוד מאוד מאוד מבינה לליבך ואת מצבך!

זה קשה. הגיל של הקטן הוא גיל של שובבות, ואחר הצהריים האינטרקציה ביניהם איננה פשוטה בכלל...

בנוסף לכל את בהריון!

לא קל.

יש מצב לקבל עזרה כלשהי? אפילו לא על בסיס קבוע?

אני יודעת שתעסוקה מחוץ לבית בשעות אחה"צ יכולה לסייע...
אפשר לקחת אותם לגן שעשועים בקרבת מקום... תני להם להוציא אנרגיות...
הם יגיעו הביתה עייפים, מקלחות, ארוחת ערב ולישון...

גם אני המון פעמים מרגישה שהתפקיד "גדול" עליי...
אתמול לדוגמא בעלי עבד לילה. מצאתי את עצמי לבד איתם מ16.30 (אחרי יום עבודה) עד הבוקר לגמרי לבד...
וזה קורה אצלי לעיתים קרובות...

זה קשה קשה קשה. לפעמים מוציא מהדעת...
ולי אין ממש אפשרות לעזרה

בשורה התחתונה חשוב לי לומר לך שהכל בסדר איתך!
את ממש לא ילדה שלא יודעת להתמודד! כי פשוט ההתמודדות היא קשה,
ולכן צריך לנסות לחשוב על פתרונות יצירתיים. על איזשהו סדר יום איתם שעשוי להקל עלייך..

בהצלחה!
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

את בהריון! אני חושבת שזה הפרט הכי חשוב בכל הסיפור. חום עם הורמונים ושני קטנים בבית נו מה הפלא? שיהיה קל? אל תחמירי עם עצמך. זה לא פשוט.
אני חושבת שזו תקופה קשה שתעבור.
תגידי, אחרי שאת מוציאה מהגן את הגדול. מה אתם עושים אחה"צ?

מזל טוב!
הרני להודיעך שניבדקת ונמצאת נורמלית לחלוטין

כן כן כמו שכולם אמרו את נורמלית לחלוטין.
אני חושבת שכמו שהדסקה כתבה צריך קודם כול להנות מהילדים ולשכוח מהכול-הכול!!!!!
לבקש עזרה-אם יש אפשרות עדיף מדברים אחרים אפילו לשלם לביביסיטר...
לצאת קצת לקניות עם מישהי.....
וכן לפעמים להזניח קצת דברים(קצת...קצת...) ולנוח כשחגי ישן...
אני מבינה אותך כי יאיר הוא בן שנה ושלוש וזה בהחלט גיל לא קל...אומנם צלי הוא לא פותח מגירות בקושי אבל הוא עסוק הרבה בדברים אחרים מפרכים לאפחות ......הם סה":כ צריכים את התשומת לב שלנו וברגע שהם מקבלים אותה באיכות הראויה הם רגועים.
אני גם חושבת שלא כול אחת בנויה להשאר בבית יש כאלה שזה פשוט עוול בשבילם...והם חיבות לצאת לעבודה ....
ואני כן חושבת שבעלך צודק-אבל בחצי מדבריו-הכול בראש שלנו זה נכון-צריך לשמוח במה שיש ולהודות להודות להודות כי זה לא מובן מאליו בכלל........
אבל בכ"א צריך תמיכה ........משום מה הבעלים חושבים שבגלל שהם יוצאים לעבודה ואנחנו בבית(חלקנו לפחות) אנחנו בחופש יושבות רגל על רגל ונחות...(ז"א זה מה שהם היו עושים בבית) הם לא מבינים שאולי בעבודה אפשר לפעמים לשבת רגל על רגל ליד המחשב(מי שעובדת בכאלה עבודות) וובית כול הזמן מתזזים סביב הילדים והם פשוט לדעתי לא מעריכים אותנו מספיק.......

בכ"א את צריכה שחרור כלשהוא....לא תמיד חיבים לשתף את הבעל(אל תגידי לו שאמרתי) תקבעי לך ערב עם איזה חברה/אחות/שכנה/איתו-ופשוט תצאו בכיף......אני בטוחה שזה יתן משהו.......

אמרו לך כבר הכל....

הדסקה הכי צודקת
פייס: ortal_hori

אכן אמרו לך כבר הכל.. ובכל זאת אני חייבת לומר לך-
"אמנם אני כבר לא צעירה- בת 28"- מותק, מה עובר עליך? את מאד צעירה! 3 ילדים עד גיל 28, לקחת על עצמך משהו ממש לא פשוט, זה היה לא טבעי אם לא היה לך קשה.
את לא יכולה לצפות שתדעי איך להתמודד עם דברים שאת נתקלת בהם פעם ראשונה. גם אם היית בת 40 והיית חווה אותם לראשונה זה היה לגטימי שיהיה לך קשה..
מסכימה עם שינוי זוית המבט, את חייבת לקחת אחריות על שינוי המצב ואני מדברת ממקום חיובי, ולא מתוך ביקורת. רק ככה תוכלי להתחיל להנות. כל עוד את רואה את עצמך כקורבן של המצב ולא כמי שיוצר את המצב אני לא רואה איך יחול שינוי. תחליטי שאת מתחילה להנות ומפסיקה לעשות דברים שאת "חייבת" ויהיה לך יותר קל.
הוא פותח מגירות? שיפתח! שימי לב רק שאין דברים מסוכנים במגרות הנמוכות ותפסיקי לבזבז אנרגיות על דברים כאלה