בעל וחדר לידה :) - הריון ולידה

יש הבדל משמעותי בין 'להכנס איתי' ל'לראות הכל'
הוא יכול להיות איתי בלידה ולתמוך בלי לראות הכל ולהיות בטראומה.
למרות שילדתי בקיסרי בתחילת הלידה הצירים והכל הוא היה איתי
והיה ברור לשנינו שהוא יהיה איתי עד הסוף
וגם ברור שהוא מסתכל רק עליי ונמצא באיזור הראש שלי ותומך ולא מזיז את העיניים ללמטה עד שהתינוקת יוצאת
-----------------------
בעזרת ה' נעשה ונצליח :)

היה איתי בחדר, הסתכל באקשן, חתך חבל טבור. היה לו מעניין.
גם בפעם השניה.

בעלי נכנס. לא דיברנו על זה בכלל. זה היה מובן מאליו.
אני שוכבת ומתייסרת והוא יישב בחוץ? נשמע לי מוזר ולא טבעי בכלל.
אני בכלל לא מבינה איך גבר יכול לעזוב את אישתו במצב כזה.

במהלך הלידה הוא הסתקרן וראה ה-כ-ל.
הוא דיווח לי מה מצב ההתקדמות....
והוא לא הפסיק לדבר על זה אח"כ. איזה דבר מדהים זה לראות את התינוקת יוצאת.

אני לא כ"כ מבינה למה אומרים שזה יכול להגעיל או לגרום לו להפסיק להימשך אלי. לא מבינה מה הקשר בין הדברים.
בעיניי יש משהו בחוויה הזאת של הלידה שמנתק אותך מהגשמיות ומעצמך וגורם לך להיות מאה אחוז בחוויה הזאת.
כמו שתחושת הבושה והמבוכה נעלמת, ופתאום זה נורמלי שבעלי ואמא שלי ביחד רואים אותי במצב כ"כ חשוף ו- מי בכלל חושב על זה.
כאילו- אני יולדת, ואין עוד שום דבר בעולם חוץ מזה עכשיו, מבינה?

מיכל

בעלי היה איתי וגם עזר למיילדת להוציא את הגברת החוצה, בקיצור הוא ראה הכל מהכל ומכל הצדדים

בעלי נכנס איתי. לחצתי עליו

היה איתי - ברור!!!!!
ברגעים שהיה לו קצת קשה המיילדת אמרה לו שיסתכל עלי
אבל בלידה הוא תפקד כמו גדול חוץ מהשלב שהילד היה כמעט בחוץ והוא החליט שהוא מתקשר לאבא שלי
חחחחחח

סתם, לא כזה לחצתי עליו. הוא פשוט הבין שאני צריכה אותו.
הוא היה צמוד אליי בכל התהליך.
בשלב הלידה עצמה, עמד ליידי באיזור הראש והחזיק לי את הרגל מכופפת (הייתי עם אפידורל) וכשראו את הראש, המיילדת שאלה אותו אם הוא רוצה לראות. הייתי בטוחה שיסרב כי קשה לו עם קטע של בית חולים, של דם, של לידות וכו'.. ובטלויזיה לא מסוגל לראות את הדברים האלה. הייתי בשוק כשהסכים.
הסתכל, ראה את הראש. נהיה לבן כמו סיד שחשבתי שעוד שניה יתעלף לנו ואני והמיילדת הצענו לו מים. התאושש די מהר.
כמובן שאחר כך כשהיא שאלה אותו אם רוצה לחתוך את חבל הטבור - ביצע זאת בהצלחה ובגאווה גדולה.

בלידה הקרובה גם ייכנס איתי בע"ה.

דעתי האישית היא שאם הוא לא רוצה- כנראה שהוא מרגיש לא מסוגל, ואין טעם להכריח. חכי יכול להיות שתופתעי ועכשיו זה נשמע לו מפחיד ואח"כ הוא יתחרט ויכנס באמצע..
זה גם תלוי איך את תהיי...

סה"כ גם הבעלים מסכנים. הם לא יודעים מה לחשוב על התהליך הזה שלא מובן להם בכלל והם מאוד מפוחדים.

וגם לנו הנשים יש העדפות- יש כאלו שמעוניינות בדולה, אחרות באמא ויש כאלו- אולי בודדות שמעדיפות להיות לגמרי לגמרי לבד. הן, המיילדת והתינוק. ואני ביניהן. (כבר בלידה הראשונה גירשתי את כולם החוצה, כולל אמא שלי

בלידה הראשונה- היה בחדר אבל מאחורי וילון

בלידה השניה- היה איתי אבל בשלב הפעיל הוא יצא
וגם המיילדות אמרו לו לצאת
כדי שלא יראה אותי במצב כזה שהכל פתוח

בעלי היה איתי כל ה- 12 וחצי שעות!
לא עזב אותי לשניה!
ראה הכל, עזר לי ללחוץ ועזר למיילדת להוציא את הילד

אני בכלל לא רציתי להגיד לבעלי שאני בלידה אמרתי לאמא שלי שנודיע לו אחרי הלידה רק שהתוכניות שלי לא עבדו הוא התקשר לאמא שלי בדיוק בזמן ציר וכשהוא שמע תצרחות שלי הוא טס לנהריה..ובזמן הלידה אפשר להגיד שהוא היה נוכח הוא עמד בדלת והציצ וכמובן שהציק לי רק כשכולם יצאו מהחדר(אמא שלי ובעלי)רק חמותי נשארה הצלחתי ללדת כי מהלחץ לא הצלחתי ללחוץ במקום הנכון..לפי דעתי לא כדאי יותר מבן אדם אחד..
ודרך אגב אני העפתי אותו מהחדר לידה הוא עשה לי חור בראש מהלחץ שלו חחחחחח

בלידות בעלי לשעבר היה איתי בכל הלידות וגם עבר לראות מה העניינים מקדימה

אמרתי לבעלי שהוא יכול לעמוד מאחוריי והוא אמר שאין מצב שהוא ייראה אותי במצב כזה ולא יוכל לעשות כלום, הוא ירגיש חסר אונים והוא מסוגל לרצוח את המיילדת חחחחחחחחח

בעלי ידע על ההריון יותר ממני,
הוא כמובן נכנס איתי לחדר לידה,
ובערך "יילד" אותי.

הוא שלף את מיקה לאחר שיצאו הכתפיים
ובמיכל אותו הדבר.

אבל לא כולם בנויים לזה.
לא חושבת שצריך להכריח.

אני גם חושבת כמוך. אם הגבר יכנס ב"כוח" זה עלול לעשות לו נזק נפשי... לא כל אחד מוכן ויכול לראות את ה"מערה" שלו משתנה למול עיניו

בדיוק מתלבטת , נראה שלי שיכנס ובזמן החלק הפעיל יעבור מאחורי וילון

היה איתי בשתי הלידות עד הרגע של הלחיצות ודם וזה
הוא יצא וסבתא נשארה.
שמע מאחורי הוילון את הבכי הראשון

אני העדפתי ככה.
הוא נורא רגיש ולא רציתי להכריח

היה תמך כמעט התעלף בסוף אבל עבר זאת פעמיים כמו גדול

בעלי כמובן היה איתי בחדר הלידה. בזמן השהות בחדר הלידה עד הלידה עצמה הוא עמד לצידי ובזמן הלידה עצמה הוא עמד בפרונט וראה את הלידה ממש- איזה כייף לו שראה, אני מקנאה בו שראה את ההתרחשות המופלאה הזו. בלידה הראשונה כשלחצתי ויצא הראש אפילו ביקשתי לדעת מהו צבע השיער של הילד.......
כך היה בשתי הלידות ובלידה השלישית שהייתה קשה מאוד לי ולילד- באיזשהו תהליך של הלידה שהפך כבר לבעייתי, בעלי התבקש ע"י צוות רופאים מוגבר שנכנס לחדר לעבור לצידי כדי שיצליחו ליילד אותי ללא סכנה לוולד.

בשני הלידות בעלי עמד מחוץ לדלת
אמא שלי ואחותי היו איתי בפנים
בלידה האחרונה רק אחותי היתה אמא שלי בקושי זזה בגלל המחלה אז הוא נכנס ותמך בי אבל היה לו מאד קשה לראות איך סבלתי
לפי דעתי זה משתנה מכל אחת ואחת וגם האם הבעל מוכן לכך ?
אם הוא לא מוכן לא הייתי מתעקשת על כך

"כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן"

בעלי לא פיספס אף לידה, היה פעיל כל שנייה, עזר לי בטירוף ועודד מלא.
הוא היה בהלם ובריגוש מוחלט. עזר לי בדיוק כמו המיילדת
חולה עליו
פייס: ortal_hori

לדעתי,בעלך סומך מאה-אחוז על אימך,שתתמוך בך..אז הוא מעדיף להיות נוכח,אך "מאחורי-הקלעים". במצב שכזה הייתי מפרגנת לו..שיהיה אקטיבי בגידול הילד,זה החשוב.

אצלי,בעלי היה מדהים,תמך,עזר והיה נוכח איתי בלידה-הראשונה.
דאג לעניינים-הטכניים: מוניטור! ממש חשוב וגם הריגשיים
shira

אצלי נכנס בלידה הראשונה,ראה הכל ומתכנן גם על הפעם השיה כבר

בעלי רצה להכנס והתעקש על זה.. אני פחות רציתי שייכנס .. אבל הוא התעקש על זה.. היה איתי מההתחלה ועד הסוף.. האירוניה זה שבסופו של דבר בפתיחה 10 הכניסו אותי לקיסרי דחוף ואז הוא לא ראה את הלידה עצמה.. אבל הוא ראה את הילד לפניי.. גם משהו חחח

לפני שילדתי את מאי בעלי אמר שהוא לא רוצה להיות בלידה, אני גם לא רציתי שאמא שלי תהיה כי היא מאוד לחוצה ולא רציתי להיות בסביבה כזאת אז אמרתי שאני אהיה לבד או שחברה טובה שלי תהיה, בלידה עצמה היו לי צירים הרבה שעות ובעלי היה איתי והיה לי לחץ דם מאוד נמוך אז כל זמן הצירים המיילדת אמרה לו שישמור עליי ואז שהגיע הלידה עצמה הוא ממש לא רצה לצאת אז הוא היה בלידה לידי ככה שהוא לא ראה
והוא אמר שטוב שהוא נשאר כי הוא לא היה רוצה להפסיד את זה
ובלידה עם איתן זה היה ברור שהוא יהיה איתי

     

בעלי גם נכנס איתי טמאוד שמחתי כי התמיכה שלו הייתה אדירה!

הוא עמד לידי כל הזמן גם במהלך הלידה עצמה ורק לא הסתכל מה קורה מקדימה. אני חושבת שראה כבר בסוף איך הוציאו או נועה ושמו עלי.

בשלב התפרים (לא קיסרי) הוא עזר לאחות בנתיים לשקול את נועה ולחתל אותה

בעלי לא רצה להיות איתי לבד והוא רצה מיילדת אז הייתה לנו מיילדת והוא והיא היו איתי הוא אומר שזו היתה חוויה מהנה אני חושבת שקצת היה לו קשה מחוסר האונים אבל עבר לו והוא מאושר מזה שהיה
מה שמרגיש לשניכם נוח בטח לא להכריח

לידה ראשונה-בעלי+אמא שלי.....

תקשיבי שיעשה מה שטוב לו !!!
מה שכן הוא יכול להיות איתך כל הזמן ורק בלידה עצמה בכל חדר יש וילון והוא יכול לעמוד מאחורי הוילון ולפחות לשמוע אותך.... או יותר נכון את הצעקות או הבכיותת שלך וככה את יכולה גם לשמוע אותו ולא שהוא יהיה ממש בחוץ

וחוץ מזה אל תשכחי שלחיצות יכולות לקחת בפעם הראשונה גם שעתים שלוש ואפילו יותר

אבל אני בעד לא ללחוץ מה שטוב לו שיעשה

אין מצב שבעלי יכנס איתי לחדר לידה.
ביום שישי בצהרים, הייתי ממש קרובה ללידה,
אנחנו שומרים שבת, אז לא קציתי שיהיה לבעלי קשה בבית חולים כל השבת מבלי להתקלח, להחליף בגדים ואוירה של שבת,
אז נשארתי עם אמא שלי ושלחתי אותו הביתה.
מוצאי שבת התקשרתי אליו עם בשורה שהוא אבא לבת שמנמנה ובהירה ושילדתי בסוף בניתוח כשהוא היה שבת בבית.
מיד הוא טססס לבית חולים

בעלי היה איתי בשתי הלידות, תמך ועזר. היה קשה לי לעבור את זה בלעדיו. הלידות שלי היו מאוד ארוכות. אמא שלי לא היתה אפשרות מבחינתי היא מאוד לחוצה וזה לא בשבילי, כל הלחץ הזה.
האמת שזה תלוי בבעל, אבל יכול להיות שהוא מפחד בגלל שהוא לא יודע מה זה? בסה"כ רוב הלידה לא רואים כלום יש חלוק ובסוף לפעמים מוצאים את הגבר מהחדר וגם שנותנים אפידורל . או שהוא יכול לצאת בסוף אם הוא חושש. ביקרתם בבתי חולים? בחדרי לידה,? אולי כדאי שתבקרו , אפשר לשאול שאלות ואז הוא יהיה יותר מוכן לזה. אני בהריון הראשון ביקרתי עם בעלי בחדרי לידה בבתי חולים, והוא לא חשש.

תמיכה מהבעל מאוד חשובה לדעתי. ומאוד תורמת יש גם הרגשה של שותפות כי בסך הכל התינוק/ת גם שלו.