טוב אז אחרי היומיים הלא פשוטים שעברתי בלשון המעטה
ואחרי יום שוחק בלימודים עם מחסום כפול לתעלת הדמע - אני מקבלת טלפון מסבתא.
"שירה בואי מהר, תהל לא מפסיקה להקיא כבר שעה"



כמובן שלום למצגות שלום למרצה מניעה את הרכב (המעוך קדמית בגלל אתמול)
ועפה הביתה.
אני מגיעה, הילדה חיוורת, לא מחייכת אליי.
אני מרימה אותה, מנסה לדובב אותה, היא נמרחת עליי, נשפכת.
אני מניקה, מרימה לגרפס
ופתאום כמו זרנוק כל החלב עף עליי, כולי רטובה פחד אלוקים איזו כמות
והיא ממשיכה להקיא בערך 4 דקות ללא הפסקה

אני נכנסת לפאניקה ואנחנו נוסעים לרופא תורן. לאחר בדיקה ב"ה הכל בסדר
כנראה מדובר בוירוס...

העיקר שאח"כ היא חזרה לעצמה עם החיוך המהמם, הייתי כזו לחוצה נסיכה שלי.
בקיצור
נסענו לבית מרקחת לקנות לה נוזלים
ועל הדרך קנינו את הנוטרילון, לא הלך עם הסימילאק/מטרנה
אז ננסה את מזלנו איתו בתקווה שזה יצליח
