מותק,
יצא לי בכל-היריון (נעמה ושירה) לעבור דירה...אז זה היה הטירוף,כי נקרעתי ברמות,לפני המעבר ולאחריו..
אני ובעלי עושים לבד הכל.
אני בגדול עושה יותר ממנו,כי הוא עובד משרה-מלאה+ בצפון-הרחוק.
הפלוס,מורידים הילוך..לא-נמצאים בסטנדרט-גבוה.
מי שאני חושבת,שתפסול אותי,בגלל שהבית לא-מוזיאון,גם לא-תיכנס אליו מלכתחילה.
בעלי מבשל,מקפיאים-מנות במקפיא.
כלים: מחכים שכבר לא-יהיו כלים ושהשיש יהיה מלא..חחח
כביסות: מחכים,שהסלסלאות יתמלאו..אני מחלקת לקטיגוריות.
כי בזמן הזה יש עוד מליון-מטלות,לא-חסר..
היו ימים עם התכווצויות של מאמץ..ברור.
זה מה יש,כשעושים את הכל לבד.
חופשי הרמתי את נעמה (שירה נולדה,כשנעמה היתה בת שנתיים וחצי).
אני במוטו,שאני עושה הכל (כי מי יעשה אם לא אני), אין לי כוחות לשמוע אנשים,שיענו מרחמים עליי..אתם מרחמים=אז תעזרו!
הדיבורים על איזו מסכנה וכו' רק מחלישים בעיני,לא מגבירים מוטיבציה.
לא-נהגתי בהיריון,הלכתי ברגל,האמת,זה מתיש,נכון,אבל טוב לתנועתיות.
הרמתי,התכופפתי,הכל.
וזה מה יש..ברוך-השם,כשיש היריון,שמחזיק את ההתחלה,אז הוא יחזיק עד הסוף,זוהי אמונתי.
כל-ההיריון: הקאות,בחילות (אצלי זה מההתחלה ועד הסוף),חולשה-מטורפת (כי אין לי מספיק מאגרים בגוף,בגלל החוסר-תיאבון) וברוך-השם,נולדה לנעמה חברה,אחות,חמסה,אז זה שווה את הכל.
לי ולבעלי יש חיים של פועלים
שירה
נעמה