ילדים שקשה להם לא להצליח - הריון ולידה

לפעמים כשמעין מכאיבה בטעות למישהו, היא נעצבת ואז צריך לנחם אותה.

אביגיל ככה אצלי.
היא יכולה לקחת מאוד קשה סתם מילה שנאמרה לא במקום או שהיא מרגישה שנכשלה או איכזבה אותי (אפילו כשזה לא ככה) או איזה סירוב שטותי שנתתי לה. כשהעא מאבדת או נשבר לה משהו חשוב לה - זה בכלל סוף העולם.
והיא מסתגרת בתוך עצמה ובוכה מין בכי שקט כזה, בכי שכואב לי בלב הרבה יותר מבכי קולני רגיל.
גם מאוד קשה להבין מה העציב אותה בדיוק.
בגלל שקשה לה לשתף בכלליות ואני לא לוחצת עליה אף פעם, אני תמיד, גם בלי קשר לעצבות, אומרת לה ״כשתרצי לספר, אני פה להקשיב לך״.
אז ברגעים כאלו של הסתגרות בתוך עצמה היא ישר אומרת לי ״אני לא רוצה לספר״.
לפני איזה יומיים היא שאלה אם היא יכולה לקבל שוקו. אמרתי לה ״לא, כי שתית כבר היום שוקו״. זו שאלה שנשאלת הרבה אצלינו וגם התשובה מצופה מראש. בדרך כלל פה נגמר דיון השוקו.
אחרי איזה 10 דקות אני רואה שהילדה לגמרי בדאון ובוכה.
לקח לי הרבה זמן להבין שזה בגלל השוקו, שדווקא באותו יום התחשק לה קצת יותר והסירוב של פגע בה.
ובת׳אכלס, אם היא הייתה מדברת ולא ישר ננעלת בתוך עצמה, אפשר היה לפתור את הביעה תוך שניה.
אני לא מהאמהות שאצלי חוקים זה בל יעבור. אם הייתה אומרת לי משהו בסגנון שהיא ממש רוצה עוד פעם קצת שוקו, הייתי נותנת לה בכיף. כולה שוקו.

והרבה פעמים הדיכאון הזה שלה הוא בגלל משהו פתיר בשניות, אם רק מדברים. אבל היא לא וכל דבר כזה נראה לה סוף העולם.

אני מנסה אחרי כל פעם כזאת להוציא מזה מוסר השכל שצריכים לדבר על דברים שמציקים ושאפשר לנסות לפתור הכל, אבל לא נראה לי שזה עובד כל כך. זה אופי.

__________________________________________________________________

אור ממש כזאת!!!

תקשיבי, אתמול היא באה כולה מבסוטית לספר לי על מה שהם למדו (על צרפת) אז היא באה אליי - אימא, את יודעת איך קוראים לעיר הבירה של צרפת? כולה עם פרצוף כזה
פייס: ortal_hori

גם הבכור שלי ככה.
נראה כמו ״מכת בכורות״.
בגלל שזה אופי ומאוד קשה לשנות את זה אז אני למדתי לא לכעוס על מקרים מסויימים או להגיד משהו כמו ״אני יודעת שאתה כבר גדול ומנסה דברים לבד וזה באמת יפה ועוזר לי אבל יש דברים מסוכנים שעדיף שאני יעשה וזה בסדר לבקש עזרה.״
אצל האמצעי שלי למשל אם יקרה מקרה כזה הוא בכלל לא יתייחס אלי ויש מצב שהוא יעשה את זה שוב...
קלטתי על הבכור שלי את זה כשפעם ישבנו לשתות משהו והוא שיחק עם הקש למרות שהזהרתי אותו ונשפך עליו אז כעסתי ואמרתי לו שהוא יהיה רטוב ואין בגדים להחלפה והוא לקח את זה ממש קשה. כל היום הוא אמר ״סליחה סליחה איזה אדיוט אני״ וממש בכה...אני הרגשתי כל כך רע עם עצמי. מאז אני לא כועסת ורק אומרת ״תסתדר עם קצת רטוב?״ משהו כזה. ובמקרה של כוס הייתי אומרת ״תשמור שלא יכנסו ואני אנקה כי זה מסוכן״ והוא יבין לבד...

זה ברור לי שזה דורך לי על נקודה כואבת כי גם אני הייתי בתור ילדה ככה, אבל בתור אישה בוגרת לוקחת את זה הרבה יותר בקלות וממש לא מונעת מעצמי אתגרים בגלל פחד מכישלון או אכזבה. אבל זו תוצאה של אימון מודע. לילד אין את המודעות הזו לעצמו, זה מבאס אותי לחשוב שזה לא בשליטתי ללמד אותו לקחת את החיים יותר בקלות

אצלי אורי כזה-אבל הבעיה היא שבגלל שהוא לא יודע להתמודד והאופי שלא לא רוצה שגם אחרים יראו שהוא נכשל/ישימו לב שהוא פגוע ויתחילו לשאול שאלות...אז כשהוא נכשל הוא פשוט בורחח מהאזור או שאם הוא יושדע שהוא יכשל הוא יתחמק מיד בצורה אלגנטית...
אבל השיטה הזו לא ממש עוזרת לו להתמווד עם אי הצלחות....ויש כאלה לפעמים

אווווווו דן שלי גם כזה אבל אצלי הוא יותר ביקורתי כלפי עצמו בהשוואה לאחרים : לדוגמא - הינו בפגישה בבית ספר..עשו להם שם שעור ספורט, באחת הפעילויות היה צריך לסובב חישוק על היד...והוא לא הצליח האמת אף אחד לא הצליח למעט 2-3 בנות שהיו שם...באותו רכע הוא נעלב, נהיה עצוב ובא לשבת לידי...לא רצה יותר להשתתף בשעור
למרות שניסיתי להגיד לו שזה משהו שלומדים לעשות ולא נולדים עם זה.ושגם אני לא יודעת לעשות את זה ולא נורא וכו...הוא לא רצה לשמוע. זה ממש העציב אותי באותו רגע
אז הלכנו זמן מה אחרי זה, קנינו חישוק ולמדנו בבית לסובב אותו על יד
אבל מחר זה יהיה משהו אחר, והתגובה הזאת שלו גורמת לי לחשוב על סוג של חוסר ביטחון עצמי שיש לו או לא יודעת מה...
הוא גם לא אוהב להפסיד במשחק (טוב נו..מי אוהב)

טוב בנות , מסכם..זהו הגיל- כנראה כולם כך !
אורטל..אני לא מאמינה שענית לה כך יוווו הרגת אותי עכשיו, אני מתה מצחוק כאן באמת פאדיחה...מי עונה לילד קטן על שאלה "האם את יודער איך.....?" משהו אחר מלבד "איך?"

אורטל, באמת יצאת פארשית

די נו

מה אני יעשה

אכלתי את עצמי אח"כ מספיק
פייס: ortal_hori

גם אריאלוש כזה

זו נראית לי מחלה של בכורות, אני חושבת שבגלל כל הצפיות שמוטלות עליהם, מגיל אפס בתת מודע הם מנסים להיות מושלמים כדי להצדיק את התואר, וגם כדי להפגין את עליונותם מעל האחים האחרים...
אה, גם אני בכורה....
ועד היום קשה לי להפסיד בכבוד

אכן נשמע שמדובר ב"מכת בכורות" גם הבן שלי קצת כזה

הייתה התפתחות לא צפויה ממקור לא צפוי- אחיו הקטן שבר אתמול גם כן כוס
עכשיו זה כבר ממש דבר אחר לגמרי!
"אנחנו, הילדים, צריכים להזהר לא לשבור כוסות"
מזל שקנינו הרבה כוסות ספר- כבר אמרתי
איזה כיף שכולם מפשלים לפעמים.. מיותר לציין שאחיו ממש לא לקח את זה קשה נכון?