סיפור הלידה שלי... - הריון ולידה

טוב, אז פירסמתי בפייסבוק, וארשום גם כאן למי שפיספסה או שלא נמצאת בפייסבוק:

התל"מ שלי היה 22.6.13.
עידו, הגדול שלי, היה בן 4 בתאריך 18.6.13.

יומיים לפני התחילו לי כאבי גב תחתון עמומים שלא הפסיקו.
באותו בוקר, הייתי בשבוע 39+3, התעוררתי עייפה, כשמצד שני הרגשתי שאני צריכה גם לנקות ולסדר את הבית. הודעתי בעבודה שלא אגיע לעבודה באותו היום.
הערתי את עידו, אמרתי לו מזל טוב ליום ההולדת והוא שאל אותי: "אמא, את הולכת היום ללדת את אח שלי?" עניתי לו שזה לא תלוי בי, אלא באח שלו, מתי שירצה לצאת. התחיל להתבכיין שרוצה שהיום אסע ללדת את אח שלו.
לקחתי אותו לגן, נחתי קצת והתחלתי לנקות את הבית, החלפתי מצעים, התקלחתי, ההקדמתי את התור לרופא הנשים ביומיים וכו'..
אחה"צ הלכתי לרופא הנשים שלי, חמתי ישבה עם עידו בבית, ואצל הרופא נשים עשה הערכת משקל ואז אמרתי לו על הכאבי גב ושיבדוק אם יש שינוי בצוואר הרחם. בדק וגינלית, אמר שהצוואר סגור אך יש מחיקה של 50%. שאלתי אותו על כמות המים ואמר שתקינה. שאלתי אותו מה מבחינת העבודה? ללכת? לא ללכת? כי יש לי נסיעה של שעה לכל כיוון (נהיגה). אמר לי "תלכי, חבל שתפסידי". ואז אמרתי לו שהפחד שלי זה לא צירים, אלא שתהיה לי פתאום באמצע הנסיעה או באמצע העבודה ירידת מים בבת אחת בגלל הפדיחה. אמר - אין מה לעשות. אם יקרה, אז יקרה.
חזרתי הביתה. בעלי כבר חזר הביתה. חמתי יצאה לכיוון ביתה, הלכתי לשירותים, חזרתי לסלון ופתאום, טפטוף של כמות די נכבדה. חשבתי שאולי ברח שתן, למרות שרק עשיתי עכשיו, ניסיתי לעשות תנועת איפוק, שכמובן לא עזרה. הלכתי להחליף פד, בינתיים התקשרתי לחמתי ואמרתי לה שנראה לי שנביא אליה את עידו כי אנחנו כנראה צריכים לנסוע לבית החולים. הפד השני (POISE הכי גדול) התמלא שוב... החלפתי פד שלישי, אירגנו תיק לעידו, לקחנו אות לחמתי ונסענו לבית החולים (הכביש היה פנוי אז לקח 45 דקות מכרמיאל לחיפה). הגענו לבית החולים, בעלי הוריד אותי בכניסה ונסע לחפש חניה. ברגע שיצאתי מהאוטו, נזלו לי כל המים על המכנסיים ועל הכביש. נכנסתי לבית החולים, ברגע שהגעתי למיון יולדות התחלתי לבכות שירדו לי המים בכניסה לבית החולים ואם יש להם בגד להחלפה. הכניסו אותי מייד לבדיקת רופא שראה שאכן יש מיעוט מי שפיר ואמר שאו שאני מחכה 24 שעות להתפתחות טבעית או שאני מוותרת וכבר עושה זירוז. אמרתי לו שאני רוצה לתת לגוף שלי צ'אנס ולנסות לבד. הכניסו אותי לחדר לידה, והתחלנו להמתין, מידי פעם מוניטור, צירים לא סדירים עם הפסקות בין לבין...אחרי 20 שעות של המתנה (כבר 19.6.13 בשעה 15:00) ראיתי שאין שינוי. בבדיקה של הרופאה צוואר הרחם עדיין סגור עם מחיקה 50% ואמרתי שמה שהגוף לא עשה ב-20 שעות הוא לא יעשה ב-4 שעות ושמצדי כבר להתחיל בזירוז. החליטו לתת לי זירוז פרופס (פרוסגלנדינים). אחרי שעה ו-45 דקות התחילו 4 צירים כל 5 דקות, לאחריהם 3 צירים כל 3 דקות ואז התחילו צירים כל דקה... קראתי למיילדת ואמרתי לה שכואב לי ושאני פוחדת לפספס את המומנט לאפידורל כי זה מתקדם מהר. בדקה פתיחה,ראתה 2.5 ומחיקה 60%. הזמינה מרדים. הגיע ב-18:45 ועשה אפידורל. ב-20:30 אמרתי להם שמרגישה צירי לחץ. בדקה - פתיחה 8. נתנה לי שמן תפוז למרוח על הפה וללקק ולאחר 5 דקות שוב. בשעה 21:00 התחלתי ללחוץ (תיכננתי לפני כל הסיפור לראות המירוץ למליון..חח..) ובשעה 21:12 יצא נסיך מהמם במשקל 3.735 ק"ג...
קראנו לו ..... נועם משה.

אז הוא הקשיב לאח שלו עידו ואכן ביום ההולדת שלו נסענו ללדת אותו ועכשיו יש לי שני נסיכים מדהימים שנולדו בהפרש של 4 שנים ויום.