מודאגת... - הריון ולידה

אני איתך!!
כשהלכנו לחברים שילדו - כולם מסביבי מדברים עם התינוק.. ואני מסתכלת עליו במבט של "רק אל תתחיל לבכות" !!
אני מאמינה שעם התינוק שלך זה פשוט יהיה אחרת...
א. כי את תכירי אותה/ו ותדעי למה הוא בוכה או מה הוא אוהב
ב. את תהיי כל כך הרבה זמן איתו לבד (כשהבעל בעבודה...) שלא יהיב לך ברירה ולפתח איתו שיחה או להשתעשע איתו...

אני לגמרי מבינה אותך...
אותי גם התחיל להלחיץ הרעיון...

סורי אבל אני לא מצליחה להבין אתכן...

אם היית שואלת אותי לפני 10 שנים, הייתי אומרת לך בכלל שלי לא יהיו ילדים מרוב שאהבתי אותם מרחוק

שם בדוי - עובדה שלא! לא אצל כולן זה טבוע עיניין האימהי, אצלי לא למשל.
אני מאמינה שההורמונים עושים את שלהם אחרי הלידה ואת רואה אותו בתור משהו שהוא שלך והכל, כרגע אני הכי מתרגשת והכי חיכיתי להריון ולילד אבל אם תשימי לי ילד בן יומו עליי חוץ מלהחזיק אותו ולשאול את האמא למה הוא בוכה או סתם לבהות בו לא אדע מה לעשות...

לכן אמרתי לך שאני לא כל כך מצליחה להבין אותך..
אני בתור ילדה הייתי שומרת על אחייני, מטפלת ודואגת כמו אמא קטנה.

כאילו אני מאמינה שזה לא דבר חריג מין הסתם יש נשים שהן לא היו "טיפוס" של ילדים אבל דברים משתנים! ואת חיכית להריון הזה הרבה.
וכשהוא ייצא בע"ה, תסתכלי עליו ותדעי שזה תוצר משותף שלך ושל בעלך!
יש דבר מושלם מזה??

הרגש האמהי שלך יעבוד טבעי לאחר הלידה, אני בטוחה!
זה גם הורמונים! אחרי שתלדי נדבר..
חוץ מזה שאני מכירה הרבה נשים אמהיות מטבען אבל את הגיל הזה של הניו בורן הן מממש לא אוהבת ולא מתחברות, אלא לגיל של שנתיים ומעלה..
שהילד מתחיל להבין, לדבר וכו.
יכול להיות שגם זה מה שיש לך.

אז אל דאגה, הם גודלים

כשזה הילד שלך את ישר מתחברת ונוצר ה״קליק״
אחי היה בדיוק כמוך היה נלחץ מילדים, פוחד להחזיק אותם
עד כדי כך שהיה נשוי כמעט שנתיים ועוד לא רצה להביא ילדים
לפני חודש נולד להם ילד ב״ה, את לא תאמיני הוא לא עוזב אותו
לרגע! מקשקש כמו תינוק איתו, מחכה להגיע אחרי העבודה כדי להיות איתו
וזה עוד גבר,...אישה עד כמה וכמה... זה יבוא לך טבעי
אני ממש לא הייתי דואגת

אל תדאגי מאמי , כשזה שלך אפילו נזלת זה לא מגעיל ,כל גראפס וקקי את תלהבי חחח
רק שתדעי שזה נורמלי מה שאת מרגישה ,ועוד יותר נורמלי לא להתחבר אפילו חודש חודשייםוגם שלושה לתינוק ,לוקח זמן לפתח אהבה כלפי היצורים האלה

אצקי לא מתאהבים בשניה??

מה שצוצית רשמה בדיוקקקק

כול אחת תגיד לך את זה כי זה מה שמצפים ממנה
זה לא קורה בשניה ,זה נבנה עם הזמן
יש לך פתאום יצור צורח ישן פיפי קקי אוכל ,אין שום תגובה ,ואת כמו פורפרה סביבו ,בהתחלה לדעתי זה ממש לא אהבה אלא יותר אוטומט ,אחרי החיוך הראשון יש רגש שלאט לאט הופך לאהבה עצומה .
יש נשים ויש נשים ,כולנו שונות ,כולנו אמהות נפלאות לילדים שלנו

שושי לי נראה שרק עצם העובדה שאת חושבת על זה עכשיו ודואגת מזה כבר עושה אותך אמא נפלאה! לצערינו יש היום אמהות נוראיות ואני נתקלת בזה יותר ממה שהייתי רוצה (עיין ערך השכנה ממול). ואני מאמינה שרצית את הילד ותכננת אותו ובע״ה כשהוא/ היא יגיעו זה יבוא לך בטבעיות.
אצלי זה מוטבע מגיל צעיר מאוד כי ביני לבין אחי הקטן יש 13 שנים הבדל אז טיפלתי בו המון שהוא גדל אבל כמו שאמרתי רק זה שאת דואגת מזה אומר לדעתי שתהיי בסדר

מה שצוצית אמרה
פייס: ortal_hori

אל דאגה בסוף הכל מסתדר..
כשזה הילד שלך הדברים נראים אחרת.. את תתענייני לגבי כל גיל מה אפשר לעשות עם הילד ולאט לאט כן יהיה "נושא שיחה".. חוץ מזה שבגיל כזה קטן תינוקות הם דיי משעממים.. אין יותר מדי צה לעשות איתם.. כשהם גודלים ומתחילים לתקשר אזזזז זה נהיה כיף :)

לא כולן מתחברות לתינוק שלהן מהלידה.
חוץ מלהסניף אותו אין ממש מה לעשות איתו.
עם ילד ראשון זה היה בכלל מוזר. הגענו איתו לבית מהבית חולים והוא ישן ואני ובעלי שאלנו ״אוקי, מה עושים עכשיו?״
עם הילד השני יש לך כבר תעסוקה בלי סוף והרבה נושאי שיחה ...
אבל כשהוא מתחיל להגיב ולחייך את תראי שזה יבוא...

צריך אומץ כדי להודות בזה! אני גם מאמינה שהרבה יגידו שהן התאהבו בילד מהרגע הראשון בגלל שזה מה שמצופה מאישה בחברה ולא בהכרח כי זה מה שהיא באמת הרגישה. מן הסתם גם יש הרבה נשים שכן מתאהבות מהרגע הראשון אבל זה לא שולל אופציה אחרת.. כל אחת בקצב שלה וזה לא חטא.
סושי - אני מאמינה שכשזה יהיה הילד שלך הכל ישתנה, כמו שבעלך אמר, אם את ככה עם הכלבה אז זה יקרה לך פי מליון יותר עוצמתי כשזה יהיה הילד שלך. כשזה ילד של מישהי אחרת אז יש גם אי נעימות מביכה לדבר אליו איך שבא... אני בטוחה שתהיי אמא מצויינת!

וואי בנות תודה, הרגעתן אותי...