אתמול לא יכלתי לדבר..בפון..כמעט כל מי שהתקשר אליי..פשוט לא עניתי..
ביקשתי מהבעל שלא ידווח לאימו כל רגע מה קורה איתי ...לא רציתי שתדע הכל..היא התקשרה כל כמה דקות...זה נהוה בלתי נסבל..
פתאום הוא דוחף לי את הפוו...והיא צורחת עליי בטלפון למה אני לא רוצה לדבר..רק היה חסר שהייתה מקללת אותי וזהו..היא אומרת איךנאני מתנהגת..וקהיא דאגה..אמאתי לה שהיא דיברה עם הבן שלה שתבין שקשה לי לדבר..היא אמרה- אני דואגת פה יותר מכולם מי את בכלל?
ופשוט עניתי שכולםםם דואגים והיא לא דואגת יותר מכולם..בטח שלא ממני...
אחהצ אתמול..בלי להודיע..הוא הלך ופתאום מתקשר אליי ואומר שהוא בא איתה..
אחרי השיחה שהייתה לי עם אימא שלה אתמול..פשוט בכיתי..הוא לא אמר לה כלום..מי מתנהג ככה..!

ואחרי זה מופיע איתה..האחות ראתה איך הייתי..והיא אמרה שאני אלך לנוח וושאסור לי להיות במצב כזה בכלל ובעצמה הייתה בהלם מההתנהגות שלו..
הבוקר הוא מתקשר אלי ומודיע שהוא רוצה לקחת את הקטנה שלי לשם...)הגדול דלי הוא מנישואיי הקודמים והקטנה מהנישואים האלה(..
כבר דיברנו על זה שהילדים שלי נשארים ביחד אצל אןמא שליכי ככה אני רגועה יותר..וגם לבן שלי קשה להיות בלי אחותו..אמרתי לו שלא יעשה את זה..אם הוא מכבד אותי..שוב בבוקר בכיתי..אני יושבת פה כולי עצבים..לא מבונה את ההתנהגות שלו במקום לומר שהוא יביא אותה אליי זה מה שחשוב לו???לאיודעת כבר מה לומר..
