קראתי את מה שכתבת. והזדהתי איתך.
לפני מספר שנים ענה לי אחד מטובי הרופאים בארץ שעם הבעיה שיש לי כנראה שלא אוכל להביא ילדים.
מספר ימים לאחר מכן גיסתי ילדה בן, כ4- ימים לאחר לידתה חמתי התקשרה שנבוא לבקרה, כשסירבתי לבוא לבקר (כי לא יכולתי להסתכל על תינוק מבלי לבכות) ,היא רתחה מזעם, הסיטה את בעלי נגדי וגרמה לנו המון מריבות בבית.
הגעתי לברית ומשפחתו של בעלי התייחסו אלי בקרירות רבה, הייתי צריכה לבוא לחייך לכולם- ובפנים הלב בכה.
אבל יש מישהו למעלה ששומע ועוזר, כשנה לאחר מכן נולדה לי בת וכשנה לאחר מכו נולד לי בן.
כשאני קוראת את מה שכתבת על הקושי שלך להגיע לברית, אני ניזכרת איך אז לא יכולתי להסתכל על תינוק.
חסרת סבלנות, החיים משתנים, בעזרת ה' עוד יבוא היום וגם לך יהיו ילדים,
וחבל שתאכלי את הלב שלך, אל תעשי את הטעות שאני עשיתי- תשמרי את כוחות הנפש לילדים שיוולדו לך. הדמעות האלה רק פוגעות בך.
יש לך חמה מקסימה ותומכת, יש לך בעל שכ"כ רוצה שתתלווי אליו לשמחת אחותו,
(תחשבי איך היית מגיבה אם הוא היה שולח אותך לבד לברית של אחותך).
אז תתלבשי יפה, תחייכי לכולם, לכי לברית , תגידי מזל טוב לגיסתך (שאני בטוחה שגם לה קצת לא נעים, ועמוק בלב היא מתפללת שגם לך יהיו כבר ילדים),
חבל שתפגעי בשלום בית שלך, ביחסך עם גיסתך, חמתך - רק בגלל תקופה קשה שאת עכשו עוברת.
ואני מתפללת שבעזרת ה' גם יומך יגיע.. בקרוב.
