טוב, אז באופן לא מפתיע, האסימון של הבן שלי נפל אחרי שבוע בכיתה א'..
שלשום ואתמול הוא התחיל להגיד לי כל מיני דברים סתומים שצריך להכיר אותו בשביל להבין את נושא השיחה האמיתי לדוגמא "אמא, אני הכי אוהב את המשפחה שלי, חברים פחות.." וכדומה.
זה לא הפתיע אותי, רשמנו אותו לבית ספר בשכונה חדשה, הוא לא הכיר אף אחד כמעט והקושי היה צפוי- עדיין זה קשה לי כאמא- שקשה לו.
התקשרתי היום למחנכת שלו כי עדיין לא העבירו אלינו דף קשר, הצעתי את עצמי שאשמח להכין דף קשר ובנתיים בקשתי 2 שמות של ילדים שהוא בכל זאת ציין שהוא מכיר להזמין הביתה לחופשת החג.
היא מקסימה וישר אמרה לי שלא ידעה שאני בשמירת הריון ושהוא חדש בבית ספר (איך יכול להיות? כתבנו בטפסים.. לא משנה) ושאפילו שעבר רק שבוע היא באמת ניהלה איתו כבר כמה שיחות כי היא שמה לב שקשה לו חברתית באופן מיוחד

, הוא לא יוצא בהפסקות החוצה כי הוא בורח מההתמודדות עם הכרויות חדשות ומספר לה סיפורים על זה שהוא יכול להפגע ולהפצע והריצפה בחצר קשה וכו וכו (ממש...).
בקיצור- זאת היתה שיחה חשובה ועם זאת מבאסת ממש.
מצד אחד- ידעתי שצפוי קושי, ושיש לו קושי לפי השיחות שלנו ביומיים האחרונים- אחרת לא הייתי מתקשרת אליה. מצד שני, זה לא נעים לשמוע אף פעם שקשה לו באופן מיוחד, אך מנחם שהיא שמה לב.
אני שמחה שקיימתי איתה את השיחה כי עכשיו בעלי לפחות לא ירגיש שאני סתם דואגת ושכולם ככה, כי האמת היא שכנראה שלא....

חיבוקים והצעות לא יזיקו