בשבועות הראשונים של להריון תמיד הייתי בפחד לא הפסקתי לדבר על הלידה ולא הפסקתי לפחד
במשך ההריון שחכתי מזה בכלל לא חששבתי על זה
נכנסתי לחדר לידה כאילו אני הולכת למכולת לא ידעתי מה מצפה לי מרוב שרציתי כבר ילד בידיים..נכון זה קשה זה לא קל
אבל אני חייבת להגיד לך שכל אישה זה משהו אחר וכל לידה זה משהו אחר
ואולי תהיה לך לידה קלה בכלל?(בעזרת ה')גיסתי ילדה את הבת שלה בדיוק ב 10 דק'..
ולא משנה אם יהיה קשה או יהיה קל בסופו של דבר כשאת רואה את האוצר שלך את שוחכת מזה ואחרי כמה זמן כבר בא לך עוד אחד והלידה כבר לא ממש מעניינית
נכון קשה עוברים את זה בסופו של דבר עם דבר גדול בידיים
אנחנו עוד צריכות להגיד תודה היום יש את האפידורל(קסם)תחשבי שאז לא היתה לאף אחת ברירה היום יש לך עוד בחירה ללדת עם או בלי אפידורל אז הם היו חייבת ללדת ובכאבים
ולגבי קיסרי לפי דעתי תשכחי מזה גם אני מהפחד רציתי שינתחו אותי ואז כששמעתי נשים שעברו קיסרי איך הם מתייסרות אחרי הלידה אמרתי תודה לאל שילדתי ברגיל ללא תפרים ושום דבר
תתפללי שהכל יהיה בסדר תחזיקי אצבעות אם את רואה שאת לא עומדת בזה(כמוני)תבקשי אפידורל..מה שבטוח שבסוף את תשכחי מזה