מתוסכלת ומיואשתק - הריון ולידה

ראשית אין לך מה להילחץ ברור שהיא מקנאה בתינוק החדש שהגיע (אפילו שכבר בן חצי שנה)
זה טבעי לגמרי. אני לא הייתי עושה מזה עניין.הייתי מתייחסת לעניין בהומור.כשמתנהגת כמו תינוקת הייתי מקבלת את זה ובמקביל נותנת לה חיזוקים חיוביים וכן משתפת אותה בטיפול בתינוק. מבקשת ממנה שתעזור ומחזקת אותה

חושבת כמו לבנדר, היא פשוט כנראה מקנאה וחוששת למקום שלה ביחידה המשפחתית. גם האמצעית שלי עשתה את זה ואפילו אמרה בגלוי שהיא לא גדולה, היא קטנה.... מה שעשינו היה לנסות להעצים אותה מבחינת חשיבות התפקיד שלה כאחות גדולה, לתת לה לעזור בחיתול, להביא מוצץ או בקבוק לפיצית. ומצד שני לתת המון חיבוקים, נשיקות, ומחמאות. לקח קצת זמן אבל זה עבד... תהיי חזקה והמון בהצלחה

אצלך ברור שמדובר על קינאה, למרות שאני עוד לא הגעתי לשלב הזה ואני יודעת שזה עוד מצפה לי, שלי בן 4 וכבר עכשיו הוא מתלונן שתינוק בבטן שובר לו את הצעצועים. אני מסכימה עם הבנות תנסי להעצים אותה, לתת לה לעזור עם התינוק כמה שיותר, במקביל תשתדלי לא להגיב לפעולות לא רצויות שהיא עושה- כמו להכניס מוצץ לפה, הרי היא עושה את זה בשביל התגובה ולא משנה איזו טובה או לא. העיקר אל תתייאשי , זה עוד שלב וגם הוא יעבור, בתקווה בקרוב.

אמנם אין לי נסיון בתופעה כזו עם ילדים משלי עדין(עוד חודשיים בע"ה)..

אבל אני יכולה לספר לך על בת דודה שלי- ש"גידלתי" אותה -

שזה מוכר וידוע..היא היתה עושה דברים הרבה יותר קשיםם כשאחותה נולדה -

קודם כל היא היתה מציקה לה ברמות, היא התחילה לזחול אחריה... אפילו עשפה פיפי בתחתונים כמה פעמים כי היא רצתה להיות תינוקת שישימו לה טיטול.

זה טיבעי וזה מוכר ואני הייתי מדברת איתה הרבה, והכי חשוב זה לשתף אותה בהכל~! בכל העשייה סביב התינוק,להסביר לה הרבה ,לתת לה לעזור .. ממש לשאול אותה שאלות ..כאילו "להתייעץ" איתה -ממש לתת לה חלק בגידול של אחיה .

יש ים סדנאות ומאמרים על זה-זה תהליך לא פשוט,אבל שתדעי שזה טיבעי.

ואייייי מה מחכה לי!!!!!! עידו שלי בן שנתייים ועוד מעט תהיה לו אחות בע"ה-

אני מעכשיו מכינה אותו, מסבירה לו ואפילו מתייעצת איתו על שמות!!

אני שרוטה...
חחחח

עניתי לך בפורום השני
פייס: ortal_hori

תודה רבה על התגובות ועל העצות אני איישם אותם בתקווה שיעזור אני מתגעגעת לילדה הקטנה הטובה והנבונה שלי

מסכימה עם כל מה שנאמר ומוסיפה -

כרגע, כל מה שבתך יכולה לראות זה את היתרונות שבלהיות תינוק - תשומת לב אינסופית (מאכילים אותו, מחזיקים אותו על הידיים, כשהוא בוכה מייד הולכים אליו וכד').
מכיוון שהיא "הגדולה", מצפים ממנה לעשות דברים לבד. היא הרי לא זקוקה לעזרה. בעיניה, זה כבר לא כל כך אטרקטיבי להיות "גדולה".
לכן, אני מציעה לך להזכיר לה את הכייף שבלהיות גדולה, וכמה דברים היא יכולה לעשות שאחיה הקטן עדיין לא יכול לעשות, כמו: לשיר שירים ולספר סיפורים, לרקוד ולקפוץ, לשחק במשחקים של גדולים, לאכול ממתקים מסוימים (אם היא אוכלת), ללכת לישון בשעה מאוחרת יותר וכד'.
את גם יכולה להגיד לה כמה זה כייף לכם כהורים שהיא גדולה - אתם יכולים לדבר איתה, לצחוק איתה, לעשות איתה דברים של גדולים וכד'.
את יכולה גם להסביר לה שמכיוון שאחיה הוא תינוק קטן, הוא זקוק לעזרה בפעולות שהיא כבר יודעת לעשות לבד. כשהוא יגדל, גם הוא יידע לעשות את זה לבד, בדיוק כמוה. כמו שהציעו כאן, את יכולה לשתף אותה בפעולות האלה, שתרגיש חלק ממה שקורה.
את גם יכולה לספר לה שגם היא הייתה פעם קטנה כמוהו, והייתם צריכים להאכיל אותה, להחזיק על הידיים, לחתל וכד'. את גם יכולה להוציא אלבומים ולהראות לה תמונות שלה כתינוקת.
בסופו של דבר, כניסה של אח חדש למשפחה היא תמיד סוג של "משבר" עבור הילדים שבבית. דברו איתה, היו קשובים לה ותנו לה תשומת לב. עד כמה שזה מתאפשר לכם, בלו עימה זמן איכות פרטני.

בהצלחה

זה ממש נשמע כמו תוכנית של סופר נני
נכון אין לי ילדים עדין ואני חסרת ניסיון בנושא אבל זה נשמע כמו מקרה קלאסי של קנאה
הילדה רואה שמתייחסים לתינוק בעיקר ואותה 'שוכחים' אז היא מתנהגת כמו תינוק בשביל לקבל גם את תשומת הלב
תמיד רואים שסופר נני אומרת לאמא במקרים כאלו - תני לילדה מחמאות אמתיות כשהיא מתנהגת יפה, תנסי ליזום איתה דברים בשביל שהיא תראה שיש זמן מיוחד בשבילה שאמא מתייחסת רק אליה בזמן הזה
זה אמור לעבוד...

בהצלחה