אוף אוף אוף מרגישה צורך עז לשתף אתכן.. - הריון ולידה

התחלתי היום את התואר, בערך. ראש המסלול שלי (שניסיתי לתפוס אותו כבר זמן מה ליידע על הלידה) ראה אותי עם הבטן, ובסוף היום קרא לי ואמר שזה לא בא בחשבון שאלמד השנה, בטח לא את כל התכנית כסדרה. אני באתי מלאת מוטיבציה, נורא נורא רציתי להתקבל אליהם ועשיתי דרך ארוכה בשביל זה. אני מאד שמחה מצד שני שיצא לי להיות בבית יותר עם הבייבי, מצד שני, הוא אמר את זה בצורה כזו שהרגשתי כל כך קטנה טפשה ומושפלת (אולי זה ההורמונים, לא יודעת...) היה לו ברור שהייתי צריכה להודיע על זה כבר מזמן, וכל מיני אמירות כמו "אני לא מאמין לאף הצהרה של אישה לפני לידה ראשונה" בקיצור, יצאתי משם בוכיה ומבולבלת.. פתאום הרגשתי כל כך מוזרה והזויה (וקצת אשמה) שבחרתי להביא ילד, כאילו זה לא דבר טבעי.. גם קצת הרגשה שכאשה, אני צריכה לבחור בין משפחה לקריירה, דבר שלא ציפיתי לפגוש עמוק עמוק בעולם האקדמיה. ולדובדבן שבקצפת, בשיחה עם המשרד מתברר שאני זו שצריכה לשאת בנטל הכלכלי של פרישת התואר על עוד שנה... קצת מיואשת, קצת מתוסכלת,קצת הקלה על הזמן הנוסף עם הבייבי, קצת הכבדה על כל התוכניות לשנה הקרובה שהשתנו פתאום בדקה ה99, ובעיקר מבולבלת... אח ההורמונים...