מנסה להעיר את הפורום :) סקר - הריון ולידה

לאמא מההתחלה...עוד מהניסיונות..(אנחנו בקשר טוב)
ולחמתי אני משתפת מאז שעברנו לשלב של הפריות...
חוצמזה שיתפתי עוד חברה אחת בהתחלה שאנחנו מנסים ואז כבר הפסקתי לשתף

דווקא לאמא כדאי לך לשתף, הכי נוח להוציא תסכולים לאמא

איה

אבא (שהוא אצלי במקום אימא) ידע על הכל ועוד בשלבים מוקדמים. אשתו רק בזמן אמת.
חברות הכי טובות ידעו גם עוד לפני...
ההורים של בעלי - כשהתחלנו עם טיפולים, אבל גם לפני זה ידעו האופן כללי שיש בעיה.
אני לא בעד להסתיר. אין בזה שום בושה. והתמיכה של האנשים הקרובים יכולה לתת הרבה כוח.
אבל כמובן שכל זוג וההרגשה/הרגישות שלו....

שיהיה המון בהצלחה לכולן!

אני מנסה לשתף, את אמא ואת גיסתי (היא אחות בבי"ח) אבל המילים לא יוצאות לי מהפה! אני מתביישת בזה שיש לנו בעיה :( אני יודעת שזה מטומטם אבל... אני לא מצליחה לדבר!!!
דווקא חמתי נראה לי קלטה שיש משהו, היא זרקה לי שיש הרבה אפשרויות עכשיו לא כמו שהיה פעם ולא צריך להילחץ..

(אנחנו נשואים כבר שנתיים + )

יש לי חברה שממש מעורבת בכל, ואחת שיודעת שאנחנו צריכים לעבור טיפולים אבל לא יודעת פרטים..

אוף :-|

אני לא כלכך בעד להסתיר..
ברגע שהתחלנו טיפולים סיפרנו לנשפחות..
ואני סיפרתי גם לכמה חברות טובות.
עדיף שידעו ויתמכו מאשר שלא ידעו ויציקו וידברו מאחורי הגב (ואנשים מדברים!! וזה מעצבןןןןן)



ליטלילי

אמא שלי יודעת ההורים של בעלי לא יודעים כלום...
למרות שהעובדת הסוציאלית שמנסה לעזור לי לשחרר לחצים אמרה לי לספר לחמי וחמתי כי זה מלחיץ אותי שאנשים מצפים...
אני מאמינה שכשתספרי תהיה לך הקלה גדולה.
התמיכה של המשפחה עוזרת!

"יום אחד זה יקרה
מבלי שנרגיש משהו ישתנה
משהו יגע בנו
משהו ירגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש"

להורים שלך ושלו כדאי לספר ולבקש שזה ישאר בניכם
לא כיף שכל המשפחה המורחבת מדברת על הטיפולים שלכם.
ולגיסה אם את בקשר טוב איתה ול 2-3 חברות טובות ותומכות אבל תעשי הבדל בין החברות הרכלניות שעדיף להן לא לספר זה לא נעים אחר כך.
ברגע שמספרים למי שמלחיץ במשפחה זה בהחלט טוב הם מבינים מפסיקים לשאול ורק מתעניינים מידי פעם.

אבל איך? איך? אני כל פעם אומרת לעצמי שאני מספרת והמילים פשוט נתקעות לי בגרון :(

אמא שלי מודעת על כול פיפס קטן שקורה בחיים שלי.. על הטיפולים היא גם מודעת וסיפרתי לה אצל מי הבעיה.. אין מה לעשות מחצית מהזוגות בישראל עוברים טיפולים וזה לא משהו שצריך להיתבייש בזה לדעתי..

פשוט תשפכי מה שעל ליבך...בלי לתכנן ובלי לחשוב
לספר שנורא קשה לך/ כואב לך...מה שאת עוברת
הכי טבעי מה שיצא לך...תרגישי בנוח, סהכ את משתפת אנשים אמא/גיסה שאוהבים אותך ורוצים בטובתך

איה

אני אמא ואבא שלי ידעו גם הגיסות שלי.
חמתי ואחות של בעלי רק שעברתי לרופא פרטי שזה היה בסביבות טיפול מס' 9 .
וברוך ה' בסוף בא טיבעי חחח. ישתבח שמו אין עליו בעולם!!!

היי בנות אהובות, בוקר אור :)
החלטתי שאני משתפת, שאני באמת צריכה את התמיכה הזו מהמשפחה ולא רק מהבנזוג ומ2 חברות..
אתמול היינו אצל חמתי, התכוונתי לספר לגיסתי אבל לא היה לנו רגע לבד עם האחיינים... החלטתי שזה יקרה בפעם הבאה אבל...
כידוע לכן לטנגו צריך 2.. ובעלי ממש לא רוצה לספר, הוא אומר שגם ככה אמא שלו עוברת תקופה קשה וזה סתם ילחיץ אותה לדעת. (וזה שאני בלחץ ומשקרת להם כמה פעמים בחודש זה בסדר?! זה שאני עסוקה בלהסתיר ולא ב'להיכנס' להריון זה בסדר? והשאלות האלה, והרמיזות של 'אתם נשואים יותר משנתיים מה עם נכדים?' אוף! )

הוא ממש תיסכל אותי אתמול עם איך שהוא הגיב, אני חושבת שלגיסתי אני כן אספר ואבקש לשמור בסוד, אני חייבת תמיכה

היי
אני חושבת שפשוט בפעם הבאה שישאלו: נו, מה עם ילד? תעני: גם אני שואלת את עצמי... מקווה שבקרוב.
אני מאמינה שהם יבינו ואם ימשיכו לשאול אם יש בעיה תאמרי שנראה שכן (בלי פירוט), אנחנו מבררים...

תנו חיוך, הכל לטובה!!!!

היי, גם אצלי רק אמא שלי יודעת וזה הקל לפחות שהיא יודעת מה קורה ולא חופרת כמו השאר,
השאר כבר לא מרגישים בנוח לשאול ומדי פעם זורקים הערות..
לבעלי יש הרבה אחים יחסית והוא לא רוצה לספר לצד שלו מתוך שיקול שזה יכול להתגלגל מאחד לשני ברמיזות או בטעות, יכולים לשוחח על זה ליד הילדים שלהם..
בסופו של דבר ההשלכה היא על הילדים שלנו שאחרים ידעו וידברו על זה שהם נוצרו מטיפולים,
ובמיוחד אם זה בין ילדים, ידוע כמה זה יכול להיות אכזרי,
לכן הכי בטוח זה שאף אחד לא יודע..
ככה אנחנו מרגישים, לא רוצים מבטים מוזרים או התלחששויות, זה נושא שמאוד מעניין לדבר ולרכל עליו, וטחות יכולה לספר לאחות השניה או לאמא בשקט..
הכי בטוח ובשליטה יחסית כשזה רק אצלך בלב..

גם אני מאוד רציתי לספר לגיסיתי שאנחנו קרובות, אבל בעלי טוען שהיא עלולה לספר לאמא או לאחות בשושו כדי להרגיע אותם או לרמוז שיעזבו אותנו ואז מזה גם יבינו שיש דברים שאסור לה לספר..

בקיצור מסובך..

מה שכן- אני מנהלת יומן על הטיפול וההרגשות ומה שקורה שאולי מתישהו כשנספר לילדים בע״ה הם יוכלו לקרוא איך היה הכל ואולי גם הגיסה תוכל לקרוא ולהבין בדיעבד, כשאנחנו נחליט..
אנחנו מסתירים לא מתוך בושה אלא מתוך הגנה..

סאל, לא חשבתי על זה בכלל.. יש משהו בדברייך :)
נראה כמה זמן אצליח לשמור את זה בבטן... וברגע שרק ישאלו משהו נראה לי שאסתום להם את הפה.. ;) מקווה שאספר בקרוב על הריון ולא על טיפולים

מאחלת לך ולכולנו שנשכח בקרוב מהטיפולים ונתחיל להשתגע מבדיקות הריון וסקירות

איה