אני נתקלת הרבה בשאלה - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • איך זה לגדל ילד עם תסמונת דאון

    לא תמיד שואלים במפורש. לפעמים שואלים "מה נשמע?" "מה המצב?" ואני יכולה לראות באדום זורח את השאלה הזאת בין השורות.

    אז ככה..

    אין לי מושג איך זה לגדל ילד עם תסמונת דאון. שום מושג. באמת.

    אני מגדלת את הילד הפרטי המתוק החייכן והמקסים שלי. אני מגדלת תינוק שיש לו אולי קושי מוטורי ופיזי (כרגע) אבל הוא לגמרי חלק ממני ומהמשפחה. הוא הילד שלי.

    אז לכן, אין לי שמץ של מושג איך זה לגדל ילד עם תסמונת. יש לי רק הרבה מושג איך זה לגדל את הילד המקסים שלי, וזה כיף גדול, מלווה בהמון אושר ו..יש גם רגעים לא קלים. והמון מאמצים.

    וזהו.

    ואני לא עסוקה בעתיד יותר מדי.

    פיוווו. רק רציתי לשתף ולהוציא אוויר. כי אני יכולה לכתוב ספר על תגובות מוזרות יותר ופחות של אנשים.


8 תגובות
עמוד 1
  • אוהבת את הגישה שלך!!!!!! וממש שונאת את החטטנות וחוסר ההבנה של אנשים בורים

  • את מקסימה!!! ריגשת אותי מאוד!!!
  • כל הכבוד לך על הגישה, ואני גם מסכימה איתך בכל מה שאמרת. אני לא מבינה את האנשים ששואלים את השאלה הזאת, איזו תשובה הם מצפים לשמוע? לגדל ילד, כל ילד זה לא משחק, זו אחריות גדולה מאוד, ולכל ילד יש את הקשיים שלו ולכל הורה רגעי השבירה שלו.
  • זה כי את בוחרת "להתעלם" מהתסמונת כי בשבילך הוא ילד רגיל לכל דבר - שזה דבר הכי נכון לעשות!

    חוצמיזה שאת בכלל מדהימה - ואת יודעת את זה
  • קודם שולחת לך הרבה
  • אני מכירה אותך שנתיים
    וכל פעם את מרגשת אותי מחדש עם הראייה שלך
    עם הכוחות והאהבה
    עם האמהות המדהימה שרואים בלי לשמוע.

    הקטנים שלך והקטן בפרט, זכו


  • יה מרגשת...

    אני לא חושבת ששואלים מרוע, יותר מסקרנות...
    עדיין לשאלה אין מקום כן?
    אבל אל תכעסי על האנשים, יש הרבה בורים בינינו.... :)
  • למען האמת לי באופן אישי זאת ניראת חוויה קשה ואולי אם הייתי מכירה מישהי כמוך מקרוב גם אני הייתי מנסה לראות ולהבין מתוך סקרנות..אנחנו בני אדם וטבע מסריח של רובינו זה לדחוף את האף בעיקר אל דברים לא סתנדרטיים וזה באמת לא מרוע לב.אישית הרבה פעמים אני רואה ילדים מתבגרים ומבוגרים עם תסמונת דאון מתהלכים ברחוב נכנסים למקומות ציבוריים בבטחון חלקם עובדים ולומדים ותמיד זה מעלה בי חיוך והערצה כי למרות שהעולם הזה כל כך קשה ולמרות שהחברה שלנו כל כך אטומה לאנשים טיפונת שונים מסיבות שלהם..הם פורצים גבולות ומצליחים להנות ולתרום לעולם הזה יותר מכל אחד אחר.אנשים קסומים..סוג של מלאכים עם מוטיבציה גבוהה יותר מהרגיל ודחף להצליח.לי באופן אישי זה באמת מעלה חיוך ואני מעריצה הורים שמשקיעים ונותנים את נישמתם לילדים המתוקים האלה ותודו שיש להם חיוך ממיס מאוזן לאוזן..

מותר ואסור לאכול בהריון והנקה