-
אני חושבת שאת צריכה לחשוב אך ורק על דבר אחד וזה מה יהיה לך טוב, אל תעשי חשבונות לא של המבוכה של בעלך ולא של העלבויות של אמא שלך, את כל אלו תשאירי להזדמנות אחרת... אם את חושבת שתזדקקי לעזרתה בלידה- תבקשי ממנה שתבוא, אם את חושבת שנוכחותה תפריע לך- תסבירי לה בדיוק מה שהסברת כאן- שזו איזו חוויה מתקנת לזוגיות שהיתה לך בלידה הקודמת ושאת מרגישה צורך להיות לבד עם בעלך, ושזה לא משהו שקשור בה.. אם תבין סבבה, אם לא- היא תאלץ להתגבר... את כנראה תצטרכי תמיכה ועזרה בלידה (במיוחד זירוז- לידה ארוכה בד"כ) ואת צריכה לחשוב איך תקבלי אותה... אין שום דבר שחייב להיות בלידה... שיהיה בהצלחה!!!
-
וואו, בעיה בעייתית...
דבר ראשון אני מקנאה בך.
לי, לא היה אף אחד שישתתף בלידה ויהיה חלק ממנה
הייתי כל כך נואשת שאפילו הסייעת בגן שעבדתי בו הציעה את עצמה.
אמא שלי מקסימה ומהממת אבל היא בדיוק כמוני מבחינת דם וכוח סבל
היא מסוגלת להתעלף במקום, הייתה בקשר טלפוני הדוק והגיעה מיד אבל לא נכנסה.
בעלי גם לא מסוגל לראות בסבלי ויצא החוצה בזמן הלחיצות
וכך כולם נסוגו אחורה והייתי לגמרי לבד עד שסבתא (לא הקשורה אליי, מהצד השני)
"התנדבה" והגיעה מיידית, היו לי 2 לידות מקסימות איתה למרות שאין בנינו קשר כמעט בכלל.
כמה עצוב ולבד הרגשתי. אז קודם כל התברכת!
-
אכן לא מצב פשוט, אבל כמו ששירה כבר כתבה איזה כיף שהתברכת באנשים שכל כך רוצים לתמוך בך בזמן שכזה. בגדול , אתם צריכים לעשות מה שמרגיש לכם הכי נכון, אתם אלו שמביאים חיים חדשים לעולם ולכן הבחירה מי יהיה איתכם בזמן הזה היא שלכם בלבד. אני בטוחה שהתגובה ש אמא שלך נבעה אך ורק מתוך מקום של דאגה, ובאמת כדאי לדבר איתה שוב ברוגע ולהסביר בנועם שזו הדרך בה בחרתם ושזה לא בא ממקום של להרחיק אותה. אישית, לנו לא הייתה בעיה כזו מכיוון שבזמן הלידה בעלי ואני שומרים נגיעה אז דווקא הקל עלי מאודשאמא שלי סיפקה תמיכה ועידוד פיזי (הבעלול הסתפק בתמיכה נפשית...)
שולחת לך מלא חיבוקים, מקווה שיסתדר במהרה.
-
אוי בנות נתתן מילים חמות ונכונות.. מקווה שנדע מה לעשות והלוואי ואף אחד לא ייפגע..
ביום שבת האחרון היו לי צירים ומהלחץ החלטתי לקפוץ לאיכילוב לבדוק מה מתקדם. בעלי בדיוק חזר משתי משמרות של עבודה(שישי לילה ושבת בוקר).. חזר לקראת 12:30.. שיכנעתי אותו שישאר בבית לנוח אני אקפוץ להיבדק ובמידע ויש צורך אני אתקשר אליו שיבוא לשם.בדיוק כשהגעתי לבית חולים הוריי התקשרו ואמרתי להם שאני בבית חולים.כשהבינו שאני לבד מייד תקפו בשאלות של למה אני לבד ואיפה האדון הצעיר שלי.. למה איננו תומך בי.. די התעצבנתי ואמרתי להם שאני העדפתי ללכת בשקט בעצמי ובמידה ויהיה צורך הוא היה מייד מגיע.אמא שלי החכמה מיד התקשרה לאחותי והלחיצה אותה שהנה אני לבד בבית חולים עם צירים והבן זוג החוצפן שלי בבית. התחילה לחקור אולי קרה בנינו משהו ואולי אף פגע בי..היא התקשרה אלי שוב אחרי זה ואמרתי לה שחוץ מלהלחיץ אותי היא לא עושה כלום ושהיא מסיקה מסקנות לא נכונות לגבי בעלי ושאני ביקשתי שיחכה בבית כי נורא מעצבן אותי לראות בעל מתלווה לאשה ומתחיל לזרוק כל מיני הערות לאחיות ולרופאים ורק להלחיץ את כל הצוות והנוכחים במיון.בעלי חזר עייף ובטוח יתחיל להריץ את כל הצוות ובכלל נוח לי מאוד לפעמים לעשות דברים לבד..
אחרי כל ההערות והעקיצות שלה לכיוון בעלי שאני צריכה בכל פעם מחדש לתת לה המלצות עליו ולהצדיק כל מעשה שלו כי הוא פשוט לא בא לה טוב,איך בדיוק היא מעוניינת להכנס איתו לחדר לידה..אני אהיה בלחץ רק מהאוירה שתהיה שם..
-
תראי, נשמע שהם מאד דואגים לך וזה לא מכוונה רעה.
מאד יכול להיות שבגלל הבן זוג הקודם שהיה
והקשר שלא הצליח, הם מנסים לגונן עלייך שלא תפגעי.
אפילו אם זה לא במודע, הם שומרים עלייך כמו על ילדונת ומחפשים לדעת שאת מוגנת וטוב לך.
זה מה שאת צריכה לשדר...
לא קל למשפחה לקבל בן זוג חדש אחרי שהקודם עשה באלגנים
יקח זמן עד שהוא יוכיח את עצמו והם יאמינו שבאמת טוב לך
אצלנו למשל המשפחה של בעלי לא מקבלת אותי ויהי מה, כי ככה הם.
זה סוג של אנשים.
אצלך זה כנראה כתוצאה ממציאות שהייתה...
ולא שאת צריכה להוכיח למישהו משהו
פשוט כך זה נראה על פני השטח והכוונות אינם מרוע
-
כמה שאני מסכימה עם שירה
-
שמעי, זו בעיה רצינית וקשה
אבל בסופו של דבר זו החלטה שלך
ועם כל הכבוד לאמא שלך שהייתה שם ותמכה בך בלידה הראשונה, היא חייבת להבין שהיום יש לך בן זוג שאת אוהבת ומעריכה ושהוא אוהב אותך ומעריך אותך. אם הוא מסוגל זה מקומו להיות נוכח איתך שם. אם אמא שלך לא מצליחה לתת לו את הכבוד שמגיע לו אז היא חייבת ללכת צעד אחד אחורה, משום שזה קודם כל מקומו שם ורק אחר כך מקומה.
אמא שלי, בניגוד לאמא שלך, מאוד אוהבת את בעלי. היא מתייחסת אליו כאילו הוא אחד מהאחים שלי (את הבן זוג הקודם שלי היא לא סבלה והתעלמה מקיומו)
לבעלי לא מפריע שאמא שלי תהיה נוכחת בחדר הלידה אבל דווקא אני לא מעוניינת שהיא תכנס.
למזלי היא הבינה מראש שכנראה שאני לא ארצה אותה בפנים אלא רק בחוץ בחדר ההמתנה. היא כמובן נעלבה אבל מבינה שזה רגע אינטימי בזוגיות שלנו.
אני מאוד מקווה שלאחר שאמא שלך תישן על זה בלילה היא תבין שזו החלטה שלך ותצליח להתגבר על העלבון.
תנסי להסביר לה בצורה רגועה ובלי להתפתות לריבים שזה שאת לא רוצה אותך איתך בחדר הלידה, לא אומר שהיא סבתא פחות טובה, אמא פחות טובה או חברה פחות טובה. זה רק אומר שיש לך זוגיות טובה
-
קראתי הכל.
מחזקת את דבריה של שירה.
זו דילמה רצינית בדיוק כמו העיניין שאחד ההורים רוצה להיות סנדק ,
והזוג בחר מישהו אחר ואז יש פחד לפגוע.
בסופו של דבר חדר לידה צריך להיות מקום שקט ורגוע.
חשוב שיהיה שם רק מי שירגיע אותך ויעזור לך לעבור את זה בקלות ושלוות נפש.
אני גם חושבת שההורים שלך מנסים לשמור ולגונן עליך מטראומה שנוצרה מבן הזוג הקודם.
לדעתי את צריכה לקרב אותו למשפחה.. שילמדו לאהוב ולהכיר אותו.
זה רק יועיל...תמיכת משפחה זה דבר חשוב נפשית כלכלית גם עזרה עם הילדים.. חבל לא לנסות להנות מזה....
תעשי מה שנראה לך טוב ונכון אני בטוחה שבסוף היא תבין
אחרי הכל.. היא לא היתה שם כשיצרתם אותו נכון? :-)
-
תודה בנות יקרות.. אני באמת שמה את הכל בצד ומתמקדת יותר בזה שזה חוויה אינטימית של שנינו ואני בטוחה במאה אחוז שלא אני ולא בעלי לא נרגיש חופשיים וטבעיים אחד עם השני באותם הדקות בהם אמא תהיה שם איתנו אז כנראה שבסופו של דבר נישאר בהחלטה שלנו עד הסוף וכולי תקווה שאמא תבין..
-
את האמת מבינה את אמא שלך וזה לא בעה ממקום רע. אמא שלי גם כזאת כדי למנוע את האי נעימות מולה - היתי עושה הכנות קודם , מסבירה לה והיתי עושה את זה בשיחה אישית ולא בטלפון . כי מול עניין זה אחר לגמרה .
http://www.holdthatpic.com/
-
זו הבעיה..שכבר שוחחנו על זה ועכשיו היא פתאום שוב מופתעת..
-
לדעתי, יש להתייחס לאירוע הלידה, כאירוע חשוב אבל לא לנפח אותו יותר מדי...
אם בעלך מסכים שאמך תהיה, הייתי מכניסה את האמא ,
ולו רק בשביל השלום, וכבוד הורים.
בסופו של דבר הלידה עוברת וממשיכים הלאה, (וגם שוכחים ממנה חחח) והמשקעים נשארים..
לכן, הייתי כן מכניסה את האמא, ונותנת לכולם הרגשה טובה. אל תשכחי שזאת האמא שתמכה בך המון כשהיית צריכה. עכשיו היא צריכה תמיכה...
-
ראשית זה ברור, כמו שנאמר כאן, שהכל נעשה מתוך כוונה טובה ושאמך רוצה להיות נוכחת מהסיבות הכי טובות. אבל-
השאלה מה את מרגישה!! אם זה לא ממש משנה לך ואין לך בעיה שגם אמך תהיה, וכמו שכתבת-גם לבעלך זה לא מפריע, אז למה לא? וכך כל הצדדים יהיו מרוצים,
אבל-
אם לא בא לך ולא משנה מה תהיינה הסיבות, וככה זה גם נשמע ממה שכתבת, אז לא! את היולדת וגם כך זה עניין מאוד אישי ןיש המון רגשות והורמונים... בלידה ואחריה ומאוד חשוב שתהיה אווירה טובה, נעימה ושלווה עד כמה שניתן.
לסיכום - תחשבי מה הכי טוב לך ולכי עם מה שאת מרגישה. ואם החלטת ללדת ללא נוכחותה של אמך, אני בטוחה שהיא תבין ואם לא עכשיו אז בהמשך.
-
טוב אני באמת מקווה שהיא תבין כי מכל מיני סיבות אני באמת מעדיפה להיות סוליקו עם בעלי ולחוות את החוויה הזאת באופן אישי אחד מול השני בלי אנשים נוספים גם אם מדובר באמא..
מקווה שהיא תבין ותשאיר את המניפולציות שלה בצד..
-
[
[url=http://www.desiglitters.com/bear/running-glittered-bear/]
[URL=http://www.babynamestext.com]