לא יכולה יותר עם מצבי רוח האלה:((( - הריון ולידה

אוי מאמי....
אנחנו בשלב בחיים שאנחנו מלאות בהורמונים וזה קשה במיוחד כשהגבר שלצידנו לא מבין אותנו. ולא באשמתו! הוא לא מוצף הורמונים, הוא לא מגדל בתוכו נס.
נכון אנחנו מצפות מהבעל להיות מבין ותומך אבל אנחנו גם חייבות לקחת צעד גדול לכיוונו.
לפעמים באמת כל מה שצריך לעשות זה לקחת נשימה עמוקה ולחשוב טוב טוב לפני שאנחנו מוציאות משהו מהפה.
לצערי גם לי היו מקרים שבכיתי במקלחת או אל תוך הכרית וקמתי בבוקר עם הרגשה רעה כי אני שונאת ללכת לישון כשהמצב ביננו לא תקין.
אבל למזלי למחרת בבוקר התפכחתי והתנצלתי.
ועוד יותר למזלי שבעלי מבין שזו תקופה קשה בשבילי ואחרי שאני מתנצלת הוא ישר בא לחבק אותי ומתנצל גם.

את חייבת לשבת עם בעלך לשיחה רצינית, ללבן את העניינים ולפתוח דף חדש.
להסביר לו שאת חוששת שההורמונים האלו שגורמים לכם לריב יותר מבדרך כלל, יגרמו למשהו גרוע יותר.
אני חושבת שהוא יבין את החששות שלך ואולי זה יגרום לו להבין שמשהו באמת לא בסדר, עם שניכם ולא רק איתך.
תזכירי לו שלטנגו צריך שניים.

שיה הבהצלחה

מוכר לי מאוד!!!
גמני ובעלי יצאנו 6 שנים לפני הנישואים וגרנו ביחד גם לפני...
אנחנו פשוט לא מפסיקים לריב, תכף תגיע הילדה (הראשונה) אני מקווה שהמצב יתאזן
אני מרגישה שלא אכפת לו ממני ושהוא לא מבין את הקושי שלי
והוא עוזר לי מלא, מנקה ומבשל לי כל יום
וזה פשוט לא מספיק... כל מילה קטנה שלו שורפת לי את כל התאים במוח ואני פשוט יוצאת מדעתי לא יודעת מה לעשות כבר
הוא כל כך מעצבן אותיייי
ולא מבין למה אין לי כח לנקות את הבית

מוכר.. זה לא משהו חריג.. כולן חוות את זה כמובן כל אחת בהתאם למצב שלה והזוגיות שלה.
תזכרי תמיד שהכל זה זמני ובסופו של דבר חולף.
החכמה לדעת לעבור את זה במינימום תקלים..
אני בעד לדבר הרבה ולשתף..
הבעל לא חווה את מה שאת חווה גם פיזית וגם נפשית..הוא יכול רק לשער ולדמיין אבל לעולם לא יוכל להבין לחלוטין...
לכן לספר לדבר לשתף להסביר ... אני בטוחה שהוא יבין ...
ולהפך הוא יהיה לצידך יתמוך וירצה רק לעזור.
בכי זה מבהיל ומרתיע ממלא את בן הזוג גם ברגשות אשם וכתוצאה מכך הוא קצת מתרחק (לפחות ככה זה אצלנו).
תשתדלי לקחת דברים בפררופורציה..
רק את יכולה לעזור לעצמך.....

זה יעבור ואת לא היחידה

בנות, אני כן משתפת, אנחנו כן מדברים... זה לא שאני מתבשלת במיץ של עצמי כל הזמן. אבל... איכשהו זה חוזר על עצמו שוב ושוב, ולי קשה עם זה, ובטח ובטח גם לבעלי. הוא אמר לי אתמול שיש גבול לכמה שהוא יכול להכיל את ההתנהגות שלי, שהוא לא יכול בכל רגע נתון להיות מודע לזה שאני בהריון (אני כן!), שהוא קודם כל רואה מולו אותי ואת ההתנהגות שלי...
אם רק מישהו היה יכול להבטיח שזה חולף, ושהזוגיות חזקה מספיק בשביל לעבור את התקופה הזאת ואת תחילת ההורות...
אני פשוט חשש אחד גדול מהלך

אבל זה כן עובר!
את לא תהיי על קוצים מכל מילה שלו כל הזמן!
זה בעיקר הורמונים עכשיו.
אין כזה דבר בעל מושלם, אל תשלי את עצמך מה היה עושה הבעל המושלם.
לכל אדם יש פגמים וגם ל'מושלם' שלנו יש פגמים והם יכולים לשגע לנו את החיים.
תשתפי אותו במה שאת מרגישה בשיחה נטולת כעסים וריבים, באווירה חיובית ותנסו שניכם לשמור על פרופורציות
כמו שאמרתי בהודעה הקודמת - תזכירי לו לאורם כל השיחה שלטנגו צריך שניים ושניכם אשמים במצב ולא רק את או הוא.
תדברו תדברו תדברו!
רק זה יעזור למצב

יקירה,גם הגבר המושלם נפגע והוא בן אדם.
אני מניחה שבעלך מודע לכך שאת רגישה יותר בהיריון אבל הוא פשוט נפגע וקשה לו עם זה.
תנסי לספור עד עשר עד כמה שניתן.
זה יעבור תהיי בטוחה. בע"ה כשהבייבי יגיע תהיו עסוקים איתו ומאושרים! ואם ישנם רגעים שמתווכחים או כועסים, זה חלק מהזוגיות, החוכמה היא לדעת להעביר את זה ולא לגרור ריבים.
לגבי משהו לקחת בהיריון, הדבר היחיד שאת יכולה לקחת ושלא כימי זה אומגה 3. הוא משפר מצב רוח ויכול לעזור (זה גם טוב להתפתחות העובר). ממליצה לך על אלספה 9 חודשים של אלטמן- זה אומגה 3 המותאם במיוחד להיריון.