מרגישה אשמה רוב הזמן.. - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • לא יודעת מאיפה להתחיל
    אני חולה מאהבה לילד הזה, כמה חיכיתי לו, כמה התפללתי ובכיתי כדי שיגיע אליי..
    ובכל זאת...רוב הזמן מרגישה חרא עם עצמי.
    כשהוא בוכה אני נלחצת, מתעצבנת ואומרת אוף!! מה עכשיו בוכה? למה?
    הוא הרי אכול, נקי, עם טיטול חדש ובגדים מבושמים, אז מה הקטע שלו??
    כשהוא ישן אני מתגעגעת אליו בטירוף אבל שהוא קם אני אומרת חבל שלא ישן
    עוד קצת הייתי יכולה להספיק עוד כמה דברים...אבל מה! הבית יותר חשוב ממנו? לא...
    כשהוא בוכה על הידיים שלי אני אומרת שיבכה לפחות בטרמפולינה לפחות לא אתעייף כ"כ..אבל כשהוא בוכה בטרמפולינה אני מרימה אותו ומנחמת עד שמפסיק.
    היום בעלי קילח, הלביש, האכיל והשכיב כי לא הייתי בבית אמר לי שהם שיחקו
    והוא ממש נהנה מהמקלחת וההלבשה..אז למה איתי הוא בוכ ה בהלבשה?
    מה אני לא עושה נכון??
    אני אכולת רגשי אשם שאני לא מבינה את הילד שלי והוא לא נהנה להיות איתי...
    לפעמים כשהוא בוכה ואני לא יודעת למה אני בוכה איתו...
    אני ממש לא יודעת אם זה שלב שחולף, אני אמא רעה כ"כ שאיתי
    הוא בוכה ועם אבא שלו נהנה?
    על ידי soshi 21/11/2013  22:47:03
17 תגובות
עמוד 1
  • לדעתי בעלך כמו רוב הגברים לוקח הכל בקלילות
    אין להם קטע של מצפון ורגשי אשמה
    את איתו כל היום מהבוקר עד הערבב
    טבעי להרגיש קצת עייפות פיזית ונפשית ולרצות גם מנוחה ושקט
    את בסה"כ בנאדם
    אין לי ספק שאת אמא מדהימה אוהבת ומגוננת
    אני בטוחה שגם האוצר שלך בטוח בזה שאת כזאת
    הוא יגדל קצת ןתראי איך הןא יעריך כל מה שאת עושה בשבילו

    ולסיום, אל תשכחי
    עם כל הכבוד לכווולם
    אבא זה לא אמא!!!!!
    ו

    על ידי גברת וקנין 21/11/2013  22:47:03
  • אני גם עם גברת וקנין
    הגברים עושים את זה פעם פעמיים ולא כל היוםםם
    זה שונה
    הם הולכים לעבודה, מדברים עם אנשים
    וחוזרים אחרי שהתגעגעו לילד ולאישה
    ועם המון סבלנות
    ובגלל זה הם יכולים להנות מזה ......

    אני בטוחה שברגע שלא כל עולמך יהיה הפשוש
    גם את תהני מהכייף איתו יותר

    כי אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא.

    [

    [url=http://www.desiglitters.com/bear/running-glittered-bear/]

    [URL=http://www.babynamestext.com]

    על ידי פנין 21/11/2013  22:47:03
  • איני אמא עדיין....
    אבל אני חושבת שבוודאי שלוקח זמן להיות אחת כזו
    ללמוד
    להבין
    לפתח
    להתרגל
    אני בטוחה שאינך הראשונה ולא האחרונה במצב הזה
    מחזקת אותך
    על ידי ישראלית30 21/11/2013  22:47:03
  • שושי הפכת להיות אמא!
    אלו רגשות שעולים מפעם לפעם לכל אם ,יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות
    לדעתי ברגע שתפסיקי לנסות להיות אם השנה ,אמא מושלמת ותהיי פשוט אמא של עומר את תפסיקי להלחץ ,תפסיקי לנסות בכוח להבין אותו ,להתרגש מהבכי שלו ,עדיין תהיי עייפה ועדיין תרצי שישן עוד קצת .שום דבר לא יותר חשוב מהילד ,אבל לפעמים כשכל עולמך במשך היום זה התינוק שלך זה כבד ,קשה ,מעייף ובוא נודה די משעמם לפרקים
    אני חושבת שאת תהני ממנו בגיל שהוא יותר יתקשר איתך , כשהוא פשוט ינסה לסמן לך מה הוא רוצה ,מתי הוא עייף .
    עד היום עם הגדול מאוד קשה לי בערב ,אני מאבדת סבלנות כי אני כבר עייפה וגם הוא , אני לא נהנית מהמקלחת שלו ,לא נהנית להשכיב אותו לישון ,בשביל זה יש לו אבא ,כי הוא כל היום בעבודה כשהוא חוזר הוא מקלח אותו ומשכיב אותו לישון .אני לא מרגישה שמשהו לא בסדר איתי . אני נותנת בכיף את מה שאני פחות מצליחה בו (לא הכל כמובן ולקח לי שנים להגיע לזה ,לשחרר ,אבל בסוף הצלחתי)
    על ידי Eski 21/11/2013  22:47:03
  • אני רק רוצה להוסיף דבר קטן מלבד מה שאמרו
    ומלבד שתמיד יהיו לנו רגשות אשם שאנו לא מספיק טובות כי אנו אמהות
    שימי לב להיות רגועה ונינוחה כמה שניתן יש ילדים שממש רגישים למצבי רוח של ההורים שלהם את תהיי לא רגועה ולחוצה ככה יהיה הילד וזה רק יוסיף לכל מה שגם ככה לא פשוט בהתחלה
    ויש שיותר אוהבים מגע ויש שיותר סובלים מגזים אט אט את תביני
    נכון קל להגיד קשה ליישם אבל עזבי את הבית וכל הבלאגן הוא נח תנוחי גם כדי לצבור כוחות
    ילד לא מגיע עם הוראות הפעלה לומדים אותם עם הזמן אז הכל בסדר איתך ואת תראי שככול שהזמן יעבור יהיה כייף וטוב יותר
    בהצלחה ומזל טוב ונחת

    על ידי דובונית לב טוב 21/11/2013  22:47:03
  • מה שאת מתארת, זה כל כך, כל כך טבעי. חופשת לידה כשכל העולם שלנו סובב סביב יצור קטן, שלא יכול להביע את עצמו חוץ מעל ידי בכי. ועלינו חלה חובת הפענוח, הוא רעב? צמא? צריך החלפה? גזים? סתם ידיים? תוסיפי לזה חוסר שינה בלילות, עייפות וכן מגיעים מהר למצב של תסכול. ואז אבא מגיע הבייתה והקטנטן ששיגע כל היום פתאום הופך לילד אחר, רגוע שליו, לא בוכה וכולו רק חיוכים. צריך פשוט לדעת שאם אבא היה עם הילד כל היום הוא היה חווה בדיוק את אותן חוויות שלך. הטריק זה באמת ללמוד לשחרר, לא להרגיש שזה אשמתך, לדעת שאת עושה כמיטב יכולתך וכן, לתת לאבא לטפל ולהשות ולנצל את הזמן לנשום, להרגע... שולחת חיבוק
    על ידי batzionsv 21/11/2013  22:47:03
  • נשמה שלי את מזכירה לי קצת את עצמי...
    אני עוד לא אמא, ואני כבר מתחילה לחשוב על הדברים האלו...
    עומר בגיל כרגע שאפילו הוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו אז בטח ובטח שאת לא תדעי חחח
    לאט לאט את תילמדי להכיר אותו ולדעת מה אומר כל בכי (ככה כולן אומרות אני יודעת )
    עצם זה שאת כל כך דואגת ואכפת לך מראה כמה אמא נפלאה את!
    את כל היום עם הילד בבית יש רגעים שכבר נמעס ובא לברוח קצת למיטה או לכל מקום אחר... ובעלך שמגיע מהעבודה אחרי שכל היום לא היה איתו התגעגע אליו ויותר סבלני להיות איתו... אבל הואי נראה אותו כל היום עם הילד הוא קורע את השערות בכל הגוףףף חחח
    על ידי לולי 22 21/11/2013  22:47:03
  • בנות תודה על העידוד והתמיכה
    אני כבר מרגישה יותר טוב...

    שתהיה לכולנו שבת שקטה.
    על ידי soshi 21/11/2013  22:47:03
  • קודם כול שלא יהיה לך ולו לספק הכי קטן שאת אמא לא טובה עד עכשיו היית רגילה להיות לבד באה מתי שאת רוצה אוכלת ישנה רק מתי שאת רוצה וכרגע נכנס לחייך בן אדם חדש שכול כולו תלוי אך טרק בך זה לא קל בכלל אל תשפטי את עצמך את נהדרת הילד סך הכול בן חודש וקצת לוקח זמן להתרגל יהיה בסדר יפתי הזמן עושה את שלו אם כול הכייף להיות אמא ישנם גם קשיים ודברים לא פשוטים ויקום הבן אדם שיגיד אחרת לאט לאט קחי הכול באיזי ותראי שדברים ייסתדרו ותלמדי גם מה אומר כול בכי שלו קבלי ים
    על ידי orini 21/11/2013  22:47:03
  • יש משפט שאומר:
    כשנולד ילד נולדים גם רגשות האשם.
    לכל אמא יש רגשות אשם , זה טבעי

    תנסי לחשוב חיובי שאת האמא הכי טובה שיש לתינוק שלך ואת עושה מה שאפשר בשבילו

    במקביל תנסי לקבל עזרה ותמיכה מהבעל
    על ידי לילה555 21/11/2013  22:47:03
  • פאני יפה שלי,
    חיפשתי זמן להגיב לך כיאות.

    תרשי לי לשתף אותך
    אני אחרי הלידה של נהוראי, לא יכולתי לסבול את הבכי שלו
    הייתי כואבת, עם תפרים, ממוטטת.
    כל פעם שהוא בוכה או מתחיל לצייץ הייתי קוראת "אמא!!!"
    אמא שלי הייתה משמיים בחופש הגדול וצמודה אליי...
    היא הייתה שומעת אותו בוכה
    לוקחת אותו, הולכת איתו לטייל, ישנה צמוד אליו בלילה
    הייתה מאכילה אותו, מקלחת אותו (במיוחד אחרי הברית וואי וואי)
    וכחודש ימים לקח לי לחזור לעצמי ולפתוח את העיניים ולעכל שיש לי ילד
    אז נכון, אני רק בת 20, חיכיתי לו שנה, אבל יש לי ילד.

    ואז למדתי, צפיתי, ראיתי, נגעתי, ניסיתי, בכיתי
    החלטתי לחזור אחרי חודש וחצי הביתה לנסות להתמודד
    כמעט וחזרתי בחזרה לאמא מיד אחרי חצי יום

    על ידי שירררה 21/11/2013  22:47:03
  • סושי יקרה, ההתחלה היא קשה. ה-3 חודשים הראשונים הכי קשים.
    פעם שמעתי את פרופסור קראסו אומר דבר מאוד נכון - מרגע שהתינוק נולד האמא הופכת להיות מן עבד של התינוק הקטן. הכל סביבו והוא לוקח את כל היום והזמן ועם כל האושר שבדבר זה גם קשה. אבל לאט לאט מסתגלים וזה נהיה יותר קל.
    על ידי לבנדר 21/11/2013  22:47:03
  • את האמא הכי טובה שיש!!!!!!!!!!
    דואגת, אוהבת, מטפלת מאכילה, מחבקת, מחליפה, את עושה הכל כמו שצריך.
    הבן שלך פשוט עוד מסתגל לעולם שבחוץ, ולפעמים לוקח זמן לעכל אותך את הסביבה.
    יש ימים שהבן שלי כל היום נודניק ובכיין, ובערב יורדת עליו רוח טובה, הוא יותר נינוח. ובדיוק בעלי מגיע מהעבודה וכשהוא איתו הוא רגוע, זה לא אומר שההתנהלות שלנו לא טובה/נכונה.
    לפעמים הם קמים מצוברחים, גזים, שיניים, עצירות, עייפות ורעב יחד, רוצים יחס לשחק. כל מיני סיבות לכך שהם לא נינוחים. ולא תמיד אנחנו מבינים אותם.

    אז קח הכל בפרופורציות, תשמחי שבעלך מסתדר איתו (יש כאלו שלא עושים כלום עם הילדים בעיקר שהם תינוקות) ותהני מזה
    על ידי lilush1 21/11/2013  22:47:03
  • וואי שירה, לילוש וכולכן תודה...
    ריגשתן אותי ברמות, אין ספק שעם הימים שעוברים אני והוא נינוחים
    יותר..היה לי קשה להפנים שהוא עוד מתרגל לעולם אבל ברגע
    שהבנתי ואני מחזיקה אותו עליי הרבה יותר, מערסלת וכו
    עומר הרבה יותר רגוע...וגם אני. הינו צריכים את המגע אחד של השניה
    ואני כמו מטומטמת הקשבתי לכל אלו שאמרו לי "תזהרי הוא יתרגל לידיים"
    איייףףף רק אמא יודעתתתתת!!!!
    על ידי soshi 21/11/2013  22:47:03

  • על ידי lilush1 21/11/2013  22:47:03
  • סושי יקרה, את תשמעי עוד הרבה עצות מסביבך חלקן אחיתופל.. או אולי רובן..
    את יודעת הכי טוב מה טוב לבן שלך והקשיבי לאינסטיקטיים שלך.
    הבייבי רוצה ידיים (וזקוק לזה, זה חיוני להתפתחות שלו), אז תתני ידיים. בגיל הזה הם עדיין קטנים ואין דבר כזה פינוק וכאלה. אם הוא דורש ידיים זה אומר שזה מה שהוא צריך.
    אלה שאומרים אל תרגילי לידיים-הם משקיעים יותר אנרגיות לשוא, הם נותנים לילד לבכות, הלב נקרע ולא ניגשות כדי "לחנך" אותו ומה הילד לומד מזה? אם אני בוכה (וזאת התקשורת שלו) אז אף אחד לא מגיב? אני לא יכול לסמוך על אמא שלי שתהיה כאן כשאני צריך?
    אני חושבת שהכל כל-כך זמני, הרי כשהם מתחילים לזוז ולזחול הם רוצים להיות חופשיים ולא רוצים ידיים. וילד שקיבל חום ואהבה וידיים הוא "שבע" ומלא ביטחון אבל ילדים שלא נגשו אליהם כשבכו ו"חינכו" אותם גדלים עם חסכים ובסוף זה הרבה יותר קשה.. זאת דעתי כמובן.
    על ידי לבנדר 21/11/2013  22:47:03
  • אני קוראת הכל הכל את כל התגובות
    שולחת לך אביבית
    על ידי avivit 21/11/2013  22:47:03
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה


קישורים שימושיים
קהילה
כללי