היי לכן....
אתמול כאמור הלכתי לU.S בחגיגת השבוע ה8 ל"הריוני"
אך... התפתחות לא הייתה וכך גם הדופק לא נצפה

התחלנו כבר אתמול את התהליך ולקחתי ציטוטק (דרך הנרתיק...)
עברתי יום גהינום!! מלא בכאבים בלתי נסבלים!
יש לציין שהפתעתי את עצמי באופן הקבלה שלי לדבר האיום הזה...
הכאבים כאילו הצליחו לשתק אותי עד כדי שכחתי לשם מה אני כואבת..
וכשזה צף בך... זה כואב! זה צובט!!
שאת הכאבים האלו הייתי אמורה לחוות בחדר לידה כצירים.
אני מאמינה בלב שלם כי זה באמת לא היה צריך לקרות..
ואם אחרי כל התפילות והשיחות שהיו לי עם הקב"ה -בכ"ז הוא החליט לא לתת חיים לעובר. אז..כנראה שזו הדרך, וזה מה שצריך לעבור.
אני איני אופטימית מטיבעי וגם לא פסימית... משהו באמצע-יותר מציאותית כזאת...
מה שזה מביא אותי לרגעים של קבלה וזרימה ולאחר מכן להשתפכות בבכי עמוק.
כואבת.. ומתחזקת...
ממש כמוכן



