אז בעקבות השירשור של אחת הבנות פה - הריון ולידה

אוי תמי, לא נעים..
ראשית קבלי הרבה חיבוקים.

לי נראה שיש לך כעס בתת מודע על איתמר שהוא הגורם לבעלך להתנהג איך שהוא מתנהג ולכן את מרגישה את מה שאת מרגישה כשמדובר באיתמר.
בעלך חייב לשנות את הגישה איתו, הוא הורס לך את החינוך.הוא גם יגרום בהמשך ליחסים לא טובים בין האחים, כשמפלים ילד אחד לעומת אחרים ככה מעוררים שנאה, קנאה. אין מצב לדבר איתו על זה???
את אומרת שאת שונאת את בעלך, אני מניחה שזה פשוט כעס ולא רגשות אמתיים. כשאנחנו כועסים נדמה לנו שאנחנו שונאים.
זה נורא מרגיז המילים האלה-"את מדמיינת הכל בראש שלך".
אם את לא מקיימת שיחה איתו בנושא, או שאת עייפה מכל זה או שניסית ולא הלך. האם יש מישהו מקורב לבעלך שאת מרגישה נוח איתו ושיכול לנהל איתו שיחה ולהשפיע? אם כן תעשי את זה.לפעמים אדם אובייקטיבי יודע איך להציג את הדברים ולהשפיע.
אני מכירה את ההרגש הזאת עכשיו כשאתם לא מדברים ואת כועסת.לא נעים בכלל.. קבלי הרבה
ותהני מאחיה שהוא התחיל לחייך אלייך...
כשאני כועסת על בעלי, אני הולכת לקנות לי איזה משהו או לילד וזה משפר מצב רוח.. וגם הרגשת נקמה מתוקה.. שהבעלול הוא הגורם לך לבזבז..

ב"ה

מה ז"א כעס??אני לא מרגישה כועסת אני פשוט מרגישה שאני לא מסוגלת להתקרב אליו אולי זה נשמע נורא אבל אני לא מרגישה אימא אוהבת ותומכת, כל דבר לא בסדר שהוא עושה מכעיס אותי מאוד וקשה לי להשתחרר מזה ואולם כשחגי עושה משהו לא בסדר כן אני כועסת עליו ולפעמים מרימה את הקול אבל אחרי כמה דקות נרגעת וממשיכה הלאה.
דיברתי עם בעלי על הנושא הזה אין ספור פעמים ופשוט לא מזיז לו הכל בראש שלך! ככה תמיד הוא אומר אין לך כלום!
אין מישהו שיכול לדבר איתו הוא לא מקשיב לאף אחד!!!
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]

תמיל'ה את אמא טובה. כל אמא (גם אני) כועסת לפעמים ומרימה את הקול על הילדים. אנחנו בני אדם ולא מלאכים.
זה נשמע שאת עייפה כבר מהריבים והכל ואין לך שום אנרגיות לדבר וכו. כנראה שבעלך עקשן מאוד, מאלה שהם יודעים הכל ואין מה לחדש להם ולכן לא קשוב. זה ממש קשה.
את יודעת מתי הוא יקשיב? שהוא יבין שאת לא מובן מאליו ושאת יכולה יום אחד "לשבור את הכלים". אולי תעשי לו איזה קטע כזה שיעורר אותו, אבל אני מבינה שאת כבר עייפה מהכל..
תחשבי מה הנקודה הרגישה שלו, לכל אחד יש, וככה תוכלי להשפיע אולי. בכל אן כדאי לעשות מעשה לפני שיהיה מאוחר מידי. הוא לא מבין שהוא מאבד אותך וחבל!

תמי יקרה, קודם כל, שולחת חיבוקים, נשמע התמודדות מאד מאד לא פשוטה.. שנית, לי נשמע שבשבילך ובשביל הילדים שלך, את צריכה ללכת לטפל בעצמך, עם תמיכת בעלך או בלעדיה..

היי, אני חושבת שקודם כל אל תהיי קשה עם עצמך... מה שאת חווה הוא בטוח טבעי, ואני מסכימה עם תמר שהכי חשוב כרגע זה ללכת לטפל בעצמך, וזה בכלל לא משנה עכשיו מה בעלך חושב על זה, תעשי את זה למען עצמך ומשפחתך ואני בטוחה שלאט לאט זה ישפיע גם על הקשר עם הבעל תוך כדי הטיפול

ב"ה

אני יודעת אמרתי לעצמי אולי אעשה את זה בלי התמיכה שלו?!
הבעיה שאני חלשה נפשית מטיבעי ולא יודעת איך אתמודד?!?
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]

אוי תמי לא היה לי מושג שאת מרגישה ככה
את חייבת בשביל הילדים שלך ללכת ולטפל בנושא.
יכול להיות שאת מרגישה פחות חיבור לילד כי הלידה הייתה טראומתית? ואולי זה באמת כי בעלך מפנק אותו בצורה מוזרה ואת העצבים שלך כלפי בעלך את כנראה מוציאה על הילד...
תהה הסיבה אשר תהה, לפחות את מודעת לכך שיש פה בעיה ואת יודעת שאת צריכה לטפל בה
בנוגע לכך שאת אומרת שאת חלשה וקשה לך לבד - את אומרת שאת לא יכולה לסבול את בעלך. תחשבי על המצב הכי גרוע - גרושים. את תהי לבד ועדין תצטרכי לגשת ולטפל בבעיה כי לא הגיוני שאמא לא יכולה לאהוב את בנה בכורה.
תהיה חייבת למצוא לך איזו חברה טובה או אפילו לשתף אמא או אחות שיעזרו לך בנושא.
עם תמיכת בעלך או בלי תמיכת בעלך - הנושא חשוב מאוד ולא טוב שהוזנח עד כה. אניבטוחה במאת האחוזים שאת אמא נהדרת ועם מעט עזרה מקצועית את תוכלי להנות מחיבוקים ונשיקות עם הבכור שלך

אל תדאגי עכשיו על איך תתמודדי אח"כ, כרגע תתעסקי בלדאוג לעצמך ולילדייך, בע"ה תמצאי את הכוחות להתמודד בכל מצב. אשמח לעזור לך אם יש צורך..

מתוקה זה בסדר להרגיש חלש, אנחנו רק בני אדם, ואני חושבת שטיפול יתן לך תחושה שאת לא לבד במעגל התחושות שאת חווה, ויתן לך כלים להתחזק, ומה יותר טוב מלהיות עוצמתית בזכות עצמך? נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה, ותהיי בטוחה שאת לא איזה מוזרה והרבה אנשים עוברים דברים דומים, ואל תשכחי שהחיים הם דינאמיים, והכל משתנה וזז כל הזמן, וגם המצב הזה ישתנה ויזוז, אבל כרגע את צריכה לדעתי לעשות את הצעד הראשון ולמצוא עזרה תומכת. אני אישית נעזרתי הרבה מאד בטיפול בחיי, ואני חושבת שלא תמיד אנחנו יודעים איך לפתור הכל לבד, וזה בסדר גמור. מחזקת אותך ושולחת חיבוק חזק

תמי-אני חושבת שיש קשר בין היותו בכור לבין החוסר אהבה שאת חשה כלפיו.....
ילד בכור זה התמודדות ולא קלה בכלל במיוחד שלפעמים נלווין אליה קשיים...עליו אנחנו מנסים הכול והוא בעצם "הקורבן " שלנו.........
אצלו היינו הכי בלחץ מהטיםול וחסרי אונים..ולפעמים הילד חוה את כול הלחץ הזה ולא תמיד הוא הילד הכי טוב שיש אלא להפך..ילד יותר מרדן.....פחות קשוב יותר ממוררמר ויותר דורש לעצמו.......
ילדים בכורים זה לא אותו מדבר כמו ילד שני וכו....
אהממממ אני יכולה לנסות להכיר את תחושתוייך ולנסות להבין על מה את מדברת....אומנם ממש לא באותה רמה אבל בערך.....
גם אני אצל אורי שלי שהוא הבכור עשיתי הרבה טעויות בעיקר בגלל החוסר ניסיון שלי......אצלי הוא הגיע גםן בתקופה מאוד לחוצה מאוד כי הייתי באמצע המבחנים והיה לי ממש מממש קשה למרות שהוא היה תינוק די נוח....וגם לדעתי כול הנדנודים שלו זה בגלל שהוא הרגיש שאני לא נינוחה.....לדעתי גם ילדים בכורים הם רגישים יותר.....בעקבות המצב אליו נכנעו.....
גם אצלי הרגשתי אהבה לא נורמלית כשגילי נולדה.......וגם כשיאירוש...
אני כועסת הרבה יותר על אורי -יותר מאשר על אחרים לפעמים בצדק-בעקבות מעשים לא טובים ולא ראוין שעושה..אבל לדעתי הוא עושה אותם בגלל שהוא פשוט מנסה אותנו......
2 שניות אחרי שאני כועסת עליו אני נרגעת והמון מרחמת קשה לי עם זה שאני הרבה יותר כועסת עליו מיאשר על אחרים.......
ואני שמה לב שגם לך קשה עם זה שאת לא מרגישה אליו אותה אהבה כמו לאחרים משמע-שזה חשוב לך.....
יתכן שזה קשור באישהיא מתיחה בחיי הנישואיןבעקבות הולדתו שזה קורה הרבה.........
את אומרת שבעלך מרחם עליו ומפצה אותו ומתגבר אותו יותר מכולם יתכן שזה קשור לזה שהוא מרגיש שאת יותר קשה איתו מאשר האחרים....אז מדוע לך מותר לכעוס עליו יותר מאשר לאחרים(אפילו שהוא מתנהג פחות טוב) ולו אסור לתת לו יותר הרגשה טובה מאשר לאחרים.,....?????זו שאלה רטורית כמובן והיא לא נועדה ח":ו לפגוע אבל זון שאלה למרות שהיא רטורית היא צריכה פתרון כי מצב כזה אסור שימשך.......ילדים בכורים נוטים יותר להתמודדות ובעיקר בגלל זה לפעמים הם נאלצים להתמודד בהרבה דברים שאחרים לא מתמודדים ויתכן שיכשלו.......ח":ו
יש מצבים שמהם הכי הרב דורשים והכי הרבה מצפים וברגע שיש בעיות זה מתבטא בחוסר אהבה ובחוסר רצון לקבל אותם כמו שהם.....
כול הדברים האלו דורשים ראיה יעותר מעקיפה ומבינה של איש מקצוע.....
אני חושבת ברצינות-שאת צריכה ללכת עם הילד למכון להתפתחות הילד ולקבוע לך תור לפסיכולגית שם ולדבר יאתה על הנושא.....אני בטוחה שיש לזה פםתרון.....
יתכן שתגיעו למסקנה שקשיים בחיי הנישואין והעמדת הילד בתווך היא זו שגורמת לך לא לאהוב אותו בעיקר שהוא כרגע במצב של כדור שמתשמשים בו....פחות או יותר ובעצם הוא הנשוא לבעיות...אבל יתכן שהוא לא בכלל הנושא לבעיות אלא הנושא כי הבעיוצ הם שלכם ובו רק משתמשים........
למה את שנואתת את בעלך<??????זו גם שאלה ואני בטוחה שאת בתוכך יודעת את השובה.
אולי ציפית ממנו ליותר בחיים?<בעבודה בפרנסה????מצב כלכלי מאוד משפיע!!!!
מה ההיה לפני כן אהבת אותו?????
מצבים כלאו ואחריםן שמפיעים המון על הילדים ובעיקר על הבכורים כי הם נוטים לקבל את האחירות אפילו שהם קטנים והם לא מודעים...הם יודעים הכול,שומעים הכול וחויים הכול......וזה משפיע עליהם נ המון!!!
אסור אסור אסור שזה ישיפיע!!!!!
תקחי את עצמך בידיים ותעשי מעשים אפילו שאת לבד במערכה ובעלך לא תומך....שזה קשה בפני עצתמו....אז מה????תעשי!!!תדברי עם אנשי מקצוע לא כולם צריכים לדעת.....ואפילו לא בעלך...לפחות בהתחלה!!!!!

אם את צריכה איזשהיא תמיכה אני פה......

אני מאחלת לך מכול הלב בהצלחה ושבעז:ה כול זה יהיה מאחוריך

תמי...
לא קראתי את התגובות
אבל אני חייבת לומר שאני מאד מזדהה עם תחושותייך
אני חושבת שלכל אמא יש את הקושי עם הגדול לעומת הקטן
איתמר כבר עצמאי ויש לו את האופי והדעתנות שלו,
הבכורים רוצים להשמיע את דעתם ולרוב עקשנים ומפונקים.
חגי לעומת זאת עדיין קטן.
גם לי היה את הקושי עם נהוראי ואת הרכות עם תהל
היא עדיין ישנה. פשוט כי אני מצפה מהבכור שלי ללא הרף לעמוד בתואר שלו
ומינסתם בגלל שאנו מנסים להיות הכי הורים עבורם, גם מבחינת חינוך.
תהל יותר הבייבי... בטוחה שזה ישתנה שתגדל והגבולות יהיו שם
אבל לדעתי הכל יהיה במינון שונה מהיום וגם רגוע יותא
הרוב בגלל הניסוי והטעייה שאנו חווים עם הראשון (ואני בכורה, אוהו כמה שאני מבינה)
כך שרגשותייך מאד טבעיים ומובנים.

אני רוצה לספר לך עוד משהו,
יש לנו הרבה במשותף. גם בעלי אדיש כמו בעלך.
גם אני הייתי עם הקטנים בבית כשמונה חודשים ומבינה את הקושי.
אז אני הלכתי לשיחות כ-10 חודשים בעקבות דכאון לאחר לידה (ועוד...)
שהייתי בבית, סגורה בארבע קירות, הרגשתי שאני חייבת לטפל בעצמי בתסכול ובדכדוך
10 חודשים (!) ישבתי ובילבלתי ת'שכל והוצאתי ים כסף
ושום דבר לא קרה.
וברגע שיצאתי לעבוד הפלא ופלא, החרדות נעלמו.
הפחדים התאדו. הבכי נגמר. הדיכאון חלף עבר... והשיחות כמובן הסתיימו.
התאפרתי, עקבים, חברות, נסיעה עם מוזיקה, הבאתי את הקטנים, עוד יום עבר תיק תק
וככה חודשיים הייתי עסוקה מרוצה מלאה ומסופקת.
(עזבי מה קרה אח"כ ושהתפטרתי)

אני פשוט חושבת שלפעמים דיכאון בא מחוסר ניצול עצמי
נסי לעשות דברים שאת אוהבת, אירובי, סדנאות, חוגים למיניהם
לנצל את הפוטנציאל שלך... להרגיש טוב.
בנוסף את כן יכולה לטפל בעצמך ולנסות להבהיר דברים.
מה עם יציאה פעם בשבוע עם בעלך? אפילו להליכה משותפת.
תתקרבו, תשתפו, תדברו, תעבירו ציפיות.
אתם לא משדרים על אותו הגל עם איתמר וחבל... שיש כוח משותף בין ההורים יש גב.
לדעתי אתם זקוקים לריענון והתחדשות.
זה יעשה רק טוב להבהרת העניינים ולשילוב ידיים להמשך הלאה...

חיבוקים

שירה תקראי את בתגובה שלי בידיוק אני חשבתי כמוך.....
ומנסיון את צודקת בהחלט.....
אני אומנם לא חוויתי דיכאון אחרי אורי ...בכלל לא עדיין הייתי באמצע הלימודים חברות,ביליויים זו לא היתה הבעיה שלי.
הבעיה שלי היתה שלא היה לי זמן לטפל בו ולא טיפלתי בו בכלל וזה היה הקושי שלי.....
והכול בעקבות הלחץ......
כשגילוש נולדה בכיתי מסיבה אחרת ששניהם היו כ,כ קטנים בהפרש של שנה ואפחד לא עזר לי איתם....עד שצעקתי לבעלי והוא קלט את המצב.........
אבל אני מצטרפת לדעתך.שחייבים גם לצאת לעבודה ולהתאוורר זה נותן המון....

ב"ה

תודה בננות על העצות!

[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]

תמי בוקר טוב. מה שלומך הבוקר ואיך את מרגישה? האם דברים הסתדרו?