עצוב לי... (ארוך) - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
-
ובא לי קצת לפרוק...
יש לי סבתא.
סבתא שהיא כמו אמא
גידלה אותי ואת אחי
הייתה לנו ילדות לא פשוטה
אבא חולה והמון בדידות.
וסבתא נתנה לנו הכל
והייתה המפלט והבית החם עד שהתבגרנו
הסבתא הזו, גם שמרה על נהוראי עד לפני כחודש
מגיל חודשיים שיצאתי לעבודה
מדי יום ביומו, האכילה קילחה שרה ולימדה
למרות גילה (72) לא התעייפה לרגע
תמיד קיבלה אותו בשמחה ואהבה.
סבתא שלי מאד נאורה
הייתה מנהלת מחלקת רווחה בעירייה כארבעים שנה
וביחד עם זאת תימניה פלפלית ברמות
היא לא מתביישת מאד אחד
ולא מפחדת משום דבר.
ועם זאת
בשנתיים האחרונות
התחלנו להתרחק מאד. מאד.
מרגע שהילד היה בידיים שלה התחילה הבעלות
לרגע חשבה שהיא אמא שלו ודחקה אותנו לפינה
נזרקו משפטים כואבים כמו סכין
"עזוב אותם, הם ילדים שעדיין לא התבגרו, סבתא פה"
או "נהוראי מתוקי משפחה לא בוחרים"
נזרקו מילים פוגעות גם על מתן, בלי מחשבה
ואני אמא טרייה וחסרת ביטחון, הרגשתי שלעולם לא אסתדר לבד
הרגשתי שאני אפס עבור הילד שלי
אבל
שתקנו.
הילד היה קטן ולא הבין.
הכל זרם... עד שתהל נולדה והעניין החמיר
נכנסת לי לבית ומטיפה עד שיוצאת
למה הכלים בכיור ולמה ערמה של כביסה על הספה
למה לא שילמנו את הדו"ח ומה עם העבודה
בכל פעם שנכנסת לפה
אני נועלת את הדלת עצבנית ומתוסכלת
בנוסף,
כל פעם שנהוראי שם תמיד הם שוברים לנו את המילה
אם הוא לא אוכל - הם נותנים ממתקים
אם הוא בוכה (כי אסור לעלות על השידה) - סבא שלי מתחנן
אם הוא רוצה טלויזיה וצריך לישון - הם מדליקים
וזה אחרי שאני מבקשת לא לא לא.
ספגתי
שתקתי
הערכתי
אבל לפני כשבוע, נשבר לי.
אכלנו את ארוחת בוקר השבת אצלה (הם גרים רחוב לידינו)
נהוראי הרביץ למתן בפעם השנייה אחרי הסברים ואזהרות
ומתן הניח אותו בלול בצד, שירגע.
סבתא שלי ניגשה להרים - קמתי ואמרתי שאני לא מוכנה שתרים.
אז סבא שלי (שהוא אדם כל כך טוב ונעים ושקט)
החליט פתאום שתורו להפציר בנו.
בגדול.
והחל לסנן לנו שאנחנו הורסים את הילד
שהוא יהיה חסר ביטחון
שזו התעללות
שאנחנו נצטער על הקשיחות שלנו
ושנהוראי לא צריך לבכות
במקביל הוא הוציא אותו מהלול והביא לו וופל
אני כעסתי. רתחתי. אמרתי לו שזו פעם אחרונה שאנחנו באים
שהם שוברים לנו את המילה
שילד צריך גבולות ולא וופלים!
ואף אחד לא יגיד לי איך לחנך את הילד שלי.
מאז ועד שבת, שבוע שלם, לא דיברנו
לפני שבת התקשרו לדבר עם הילד
הרגשתי את הכאב במילים.
אתמול הזמינה אותי לצהריים אבל סירבתי באדיבות
והיום כבר התקשרו לאמא שלי שתדבר איתי שאבוא לבקר
כי הם מתגעגעים לילדים...
אני אכולת רגשות אשמה וגם כועסת ביחד
מצד אחד קשה לי להיות כפויית טובה ומצד שני נמאס לי
מרגישה חסרת ביטחון מרגע שאני נכנסת ועד שמגיעה הביתה
מבחינתה אני ילדה קטנה שלא מבינה כלום
גם מתן. הוא בכלל מקבל על הראש
"כמה קולה אתה שותה? למה אתה מסובב את הילד? למה המכנס קרוע? שים יד שאתה מפהק!"
בכל פעם שאנחנו מבקרים רק הטפות והטפות...
ומול הילד כמובן.
קשה לי.
מה הייתן עושות במקומי?
26 תגובות
עמוד 1
-
אוי מאמי
אין לי מה להגיד לך
רק רוצה לחבק ולחזק!!
כמו שאמרתי לך כמה פעמים רואים שאת אמא נפלאה
משקיעה בילדים ובבעל גם כשקשה
שאף אחד לא ישבור את רוחך..
תמיד פה איתך!!! -
אוי מאמי....
קודם כל, את אם מדהימה! לרגע אל תחשבי שלא. רואים איך כולך זה הילדים וכל המחשבה שלך זה רק איך לעשות להם טוב..
כמו שלילדים צריך להציב גבולות, צריך לפעמים גם להורים ולסבים, גם אם אתם טועים, אלו הילדים שלכם ואתם תשאו באחריות. טוב שהגדרת את הקווים האדומים שלך, וזה לא סותר את האהבה והכבוד שאת רוחשת כלפיהם. לדעתי השבוע הזה העביר את המסר, ואולי עכשיו כדאי לדבר גלויות- גם על מתן, גם על הילדים, גם על עצמך.. תאמרי תודה על הטוב שהעניקו לך-לכם ותקבעי גם מהם הגבולות שלך.
זה באמת קשה.... שולחת המון חיבוקים -
הרגשות הסותרים שלך מאוד מובנים, לדעתי תלכו אליהם רק את ובעלך, תשבו אתם, ובתחילה כמובן תשבחו ותהללו את כל מה שהם נתנו לכם.
אח"כ, תסבירי כמה זה קשה לך, ושיתכן שיש ביניכם הבדלי גישות, אבל צריך לתת לכל אחד את ההזדמנות שלו לגדל את ילדיו כפי ראות עיניו.
תגידי להם שאת מוכנה לקבל ביקורת, אבל תלוי במינון, בצורה, ובדרך!!
וכמובן שלא ליד הילדים!!
בהצלחה!!! -
אמנם הם הסבא והסבתא שלך, אבל הם מרגישים בעלות על הילדים מכיוון והם היו אצלם מגיל צעיר מאוד
שמעי, מכיוון שזו משפחה, ומשפחה אכן לא בוחרים הייתי מציעה לך לנהל איתם שיחה כשהילדים לא אתכם. תשאירי אותם אצל ההורים או אפילו בייביסיטר.
להסביר להם שהם סבא וסבתא רבה ולא המחנכים ובוודאי לא לשבור את המילה שלכם מול הילדים ובוודאי שלא ינסו לחנך אתכם.
שאם יש להם מה להעיר - שיעשו את זה מאחורי דלת סגורה וגם - הם יכולים לתת עיצה ולא לחנך. זכותכם לייסם את מה שיומרו וזכותכם לא. אלו הילדים שלכם.
וואו תקשיבי אני מרגישה קצת שאני חוזרת על עצמי כי אני אומרת את הדברים האלו בדיוק לאמא ואבא שלי, הם לפעמים חושבים שהם האמא והאבא של האחיינית שלי (נכדה ראשונה ויחידה בינתיים). ההורים יחנכו איך שנראה להם לנכון, אין לאף אחד זכות להגיד להם מה לעשות. הדבר היחידי שניתן לעשות זה להגיד בצד, לא לפני הילד, שחושבים שניתן לעשות אחרת. אבל חובתם לעשות כפי שההורים רוצים.
וכפי שהבנות אמרו פה לפני - רואים מהתגובות שלך ומההודעות שלך שאת אמא אוהבת וחמה ויכול להיות שאת עושה טעויות בדרך, אבל כל אמא כך, הרי אנחנו לא נולדות אמהות.
תעשי שיחה איתם, ואל תוותרי על הזכות שלך לחנך את ילדיך כראות עינייך. -
דבר ראשון אני אחזק את מה שהבנות אמרו ואגיד שרק מלקרוא את התגובות שלך רואים שאת אמא מדהימה..
כל פעם שמישהי שואלת משהו ואת עונה אני אומרת לעצמי- וואי איך היא יודעת את כל זה!?
ושאני יודעת למי לפנות אם אצטרך אחרי.
מה שאת מתארת זו סיטואציה שמלחיצה אותי כי אני רואה עם אחי איך זה קשה לשמור על איזון בין כיבוד הורים לרצון לחנך את הילדים כפי שאת רואה לנכון, וכן, גם לעשות את הטעויות לבד..
אני גם חושבת שצריך לשבת לשיחה רגועה ולדבר על כל מה שעל הלב.
בסופו של דבר עם כל הכבוד וההערכה והאהבה , אתם ההורים שלהם והמילה האחרונה חייבת להיות שלכם, אחרת בחיים הם לא יכבדו אותכם..
בהצלחה!!! -
אני מבינה את הרגשות המעורבים שלך ועדיין חושבת שעשית את הדבר הנכון.להבהיר לאנשים גם אלה שהכי קרובים אלינו את מה שאנחנו חושבים מרגישים או מחליטים..זה לא דבר רע.מהמילים שלך והגישה שלך הבנתי גם שהבהרת את זה בצורה מנומסת אך ברורה אז עוד יותר טוב כי לא התפרצת ופגעת בהם..בסך הכל הסברת את עמדתך והחלטותייך ותהיי שלמה עם זה.הם יירגעו ותמשיכו להיפגש כרגיל רק שהפעם עם פחות לחץ מצידם..
-
מאמי..את מקסימה!
עם כל הכבוד לאהבת סבתא/חינוך סבתא... אני חושבת שכיבדת מספיק.
ברור שזה לא אומר להפוך להיות חיה..אבל כנראה שאם ענית להם אחרי כל כך הרבה התאפקויות..זה היה אמור להגיע מתי שהו...
וכל הכבוד לך ששתקת עד עכשיו... אבל דיי.
את צודקת לגמרי!! אלו הילדים שלך ...זה החינוך שלך.... את האמא שלהם ואותך הם צריכים לכבד ולך הם צריכים להקשיב!! זה טיבעי מצד אחד שהם מתנהגים ככה.. הם סבתא וסבא- וזה מה שאת צריכה להסביר להם:
סבא וסבתא תפקידם לפנק..אמא ואבא פקידם לחנך!!! אבללללללללללללללללללל----
שכשאת אומרת משהו-אסור בתכלית האיסור לשבןר לך את המילה! על זה נאמר -לכל דבר יש גבול..וכנראה הם לא יודעים מה הגבול שלהם כי "החלקת" עד היום... את מדהימה ובאמת הגיע הזמן-מחובתך בתור אמא... לשנות גישה ולעמוד על שלך!!! -
תקשיבי,
אני לא מכירה אותך אישית אמנם, אבל אני כאן עוד מלפני שהיית אמא -
בנות קודם כל תודה על המילים החמות
אתן לא מבינות כמה ריגשתן ועודדתן אותי.
עד שלא לקחתי את המושכות והתחלתי לטפל בילדיי
לא האמנתי שאני באמת אמא ושאני מסוגלת
תמיד אמרתי לעצמי "אבל אני ילדה, איך אצליח?"
רק שעשיתי את הניתוק הצמוד הזה מסבתא ו"קפצתי למים העמוקים"
הבנתי שאני מסוגלת. שאני יכולה. שאני האמא הכי טובה עבורם ויודעת ומכירה אותם הכי טוב!
וכל זה קרה שתהל נולדה.
שתהל נולדה עברתי אתגרים לא פשוטים כמו רצועות עד גיל חצי שנה
ריפלוקס (הקאות) שהצריכו ממני להניק כל שעה וחצי
וגם הצלחתי להניק עד גיל 11 חודשים למרות כל ה"עידודים" מסבתא.
כולם היו כל כך עסוקים בנהוראי, שנשארתי לגמרי לבד
בלי עזרה מאף אחד. רק אני ותהל. הילדה הזו נתנה לי כל כך הרבה ביטחון
ביטחון שנלקח ממני עם נהוראי.
אז הבנתי שיכולתי לעשות זאת גם איתו והחלטתי להיות עם שניהם בכוחות עצמי
מאז הכל היסטוריה...
לכן אני תמיד אומרת לבנות פה שאנחנו עושים טעויות!
אבל למרות הכל אנחנו האמהות הכי טובות עבור ילדינו ושאף אחד לא יערער זאת.
בנוגע לשיחה איתם... לצערי זה לא ילך.
כבר דיברנו, ביקשנו, התחננו אל ליבם, הסברתי והפצרתי - וכלום.
אמא שלי אומרת שסבתא שלי כזו
היא מנהלת את כל המשפחה וחייבת לקחת הכל בידיים
מטיפה לכולם, מעירה לכולם, אמנם בעדינות ולא בבוטות כמו שמעירה לנו
אבל היא תמיד יודעת הכל. עקשנית. זה לא ישתנה.
כמה פעמים הסברתי לה שתיתן לנהוראי צלחת אוכל וכפית ואת הזמן שלו לאכול
היא מאכילה, לא נותנת לו לבד.
אח"כ אני חוזרת מהעבודה ורואה צלחת מלאה ומעדן גמדים ריק
והוא עם ביסקיוויט ביד... "אבל ביקשתי סבתא!"
והיא "נו מה אני אעשה... הוא ביקש. הוא היה רעב"
ואז הוא חוזר הביתה הפוך לגמרי מכל מה שהשקעתי ולימדתי.
דבר נוסף, היא תמיד, עד היום, שנפגשים עם כל המשפחה
לא מפסיקה להתגאות בכל מילה שהילד מוציא
או כל דבר שהוא עושה "זה סבתא לימדה! רואים שהוא היה גר פה!"
אפילו דברים שעלמתי בעשר אצבעותי!!!
ואז כולם "וואו סבתא כל הכבוד איך הוא פורח בזכותך"
ולא מרוע, לצורך פידבק.
אבל אני בצד. שומעת ושותקת.
אי אפשר ככה.
מעדיפה לבוא פעם בשבוע לשעה ולחזור הביתה
בלי להתרגז ולתת לה לנהל את הילדים שוב... (מילא לטובה, אבל לרעה?) -
אוקיי, אז אם ככה אני לגמרי בעד פסק זמן, וליותר משבועיים שלושה, שמחולק לתקופה קצרה שבה לא תגיעו בכלל- וזה בשבילכם, קצת להירגע ממנה, ואחרי הזמן הזה כשתחליטו שאתם מסוגלים, תגיעו פעם בשבועיים בוא נגיד לאיזה חצי שעה-שעה ויאללה הביתה.
אני בכלל חושבת שאתם כבר משפחה בפני עצמה ואין צורך ללכת לבקר את סבתא מדי שבוע, בטח לא אם זה עושה לכם רע.
באיזשהו שלב הביקורים הקבועים והתכופים האלה ייפסקו, לא? אז שזה יקרה עכשיו. יש לכם את כל הסיבות שבעולם לבלות עם הילדים בבית ולא לצאת לטיולים וביקורים.
תרימו טלפון לפני שבת, תנו לילדים לדבר ושלום על ישראל.
אני כותבת את זה כי אני מבינה שהיא לא אישה בודדה אלא מוקפת בבני משפחה- ואם כן הביקור לא מציל נפשות.. ואם אתכם הוא הורג אז לוותר..
ולגבי תחנונים שהיא מתגעגעת לילדים.. אל תפלי בנקודה הזאת. אל דאגה. היא תסתגל למצב שבו היא לא רואה את הילדים כל שבוע קבוע. אם זה הורס לכם חינוך אז אין מנוס. לא יקרה לה שום דבר וגעגועים הם דבר טבעי ובריא. -
אני לא חושבת כמו כולן..
אין לי ספק שאת האמא הכי טובה לילדים שלך
סבא וסבתא שלך רוצים רק לטובתך ולטובת הילדים
צריך להבין שהם אנשים מבוגרים ואם תתחילו להתכסח
על דברים כאלה עכשיו לא תספיקו לראות אותם ולהנות מהם
אני לא חושבת שאת צריכה להעניש אותם על התנהגות
כזו או אחרת.
בבית שלך תתנהגי איך שאת רוצה אצלם זו ההתנהגות
תקבלי את זה...
אני לא חושבת שזה יפה להעניש אותם בצורה כזו
ולא לבוא אליהם
ודבר נוסף אני לא חושבת שאת צריכה להטיף להם ליד
בעלך. לפעמים הדבר גורם לשנאה מיותרת שאין דרך
חזרה ממנה.
תני להם להנות מהילדים ואם זו דרך הגידול שלהם
אז שיגדלו ככה אל תמנעי מהם זו ההנאה שלהם
מה כבר נשאר להם כדי למלא את היום -
מחכים,
אני לא מטיפה להם ליד בעלי.
ההיפך, הם מטיפים לו כל היום ליד הילדים וליד כולם
בצורה בוטה וללא רסן.
רק להעמיד דברים בפרופורציה
ולהבין מה אני עוברת שאני קופצת לבקר...
פעם אכלנו צהריים והוא התקשר שסיים לעבוד
לקחתי את המפתחות של הרכב ואמרתי שאני תיכף חוזרת
קיבלתי צעקות ש"בעלך תינוק מגודל! שיקח אוטובוס! תחליפי לו טיטולים!"
סליחה? למה אני צריכה לתת דין וחשבון שאני אוספת את בעלי מהעבודה?
הם לא ההורים שלו, אמרתי להם כמה פעמים, אין להם זכות לדבר כך.
דבר שני, למה אני צריכה לראות מכתבים פתוחים של חשבון הבנק שלי
או ביטוח לאומי? למה סבתא שלי מתקשרת למשרד הרישוי ושואלת אם שילמתי את הדו"ח?
זה אכפתיות?
אכפתיות זה לומד מילה טובה, זה לעודד ולדחוף.
אכפתיות זה לא להתערב,
להקניט את בעלי ללא הפסקה (והוא באמת ילד, הוא רק בן 24 ונושא בעול הבית כמו גבר)
אכפתיות זה לא להכנס הביתה ולרדת עליי בלי הפסקה.
את צודקת, הם מפנקים וזה בסדר
אבל שהילד שם כל היום... ואוכל ממתקים, זה לא פינוק. זה סכנה לבריאות שלו.
היום הוא בגן כך שמדובר רק על העבר
ואכן שתקתי כי הערכתי את הטיפול המסור
אבל בסיטואציה הזו, לשבור לנו את המילה בפנים שלו - שהוא מרביץ לאבא שלו
להוציא אותו מהלול שסה"כ עמדנו על כך שלא מרביצים
זה בסדר? זה לא בסדר.
שיתנהגו איך שהם רוצים ויפנקו והכל... לשבור לנו את המילה על דבר כ"כ עקרוני
לא נראה לי תקין בשום מצב.
ובטח שלא לברך אותנו על כך שהילד יהיה חסר ביטחון
אחרי שאני מוציאה את הלב והנשמה בשבילו. -
-
ועוד משהו שחשוב לי לומר
אחי הקטן בן 7.
נהוראי הוא שיחזור מדוייק של הפינוק והדרך בה הם מתייחסים אליו.
והילד הזה עושה להם בית ספר!
סבא שלי בן 76, צריך להוזיז את הספות כדי לבנות לו אוהל
ולהחזיר אותן אח"כ.
מעיר את סבתא שלי ב-2 בלילה כי משעמם לו
הוםך את כל כלי החצר, סבא שלי בקושי מתכופף להרים
מבקש פיצה ואז צ'יפס וגם מלוואח וסלט... אחד אחרי השני
סבא שלי מכין והאוכל נשאר.
הוא הולך ומשאיר את הבית כולו הפוך.
שאני שם אני מדברת על ליבו שהם מבוגרים, שזה לא יפה
שהוא ילד גדול וצריך להתחשב.
אבל זה הפינוק שהם הרגילו אותו!
כמו שהם מרגילים את הבן שלי.
עד פה הכל טוב ויפה... שיתמודדו.
אבל למה בכל פעם שאפיק בא הם מתקשרים אליי
שאגיד לו לסדר, לאכול, להתחשב, לישון.
למה אני המכשפה?
כן ממש ככה. הם מתקשרים כי הם יודעים שיש לי גבולות
גם מבחינת ההורים בבית, אני גידלתי את אחיי
והם יודעים טוב מאד.
שפינוק הוא מעולה בגדר הנורמל
אבל שהילד הופך להיות חסר גבולות - קשה להם להתמודד.
גם לסבא וסבתא.
ואני מתחננת אליהם
תמתנו את עצמכם.
אתם לא בגיל של ריצות לקניון וגרירת ספות
זה רק ממחיש לאן הפינוק הזה מוביל... זה כבר הגזמה. -
קשה לומר לסנן שיחות טלפון כי זה אחיך הקטן.
אבל אולי לא תעני פעם אחת, או ש"לא תהיה קליטה" או שיתקלקל הפלאפון וכו'? -
הרסת אותי
-
לא, באמת!
אני יודעת שאין לך בעיה, אבל סתם כדי להרגיל אותם שאת לא זמינה בכל שניה מהיממה, ושאם הם חושבים שכך יש לחנך אז מותר להם להתמודד עם מה שהם חושבים שנכון.. -
שירוש בוקר טוב,
קודם כל אני חושבת שזה שהסבתא (שנשמעת אינטיליגנטית ולא פרימיטיבית) יודעת בדיוק איזו אמא את ורואה את זה, לדעתי זה נובע מחוסר בטחון שלה! היא "מורידה" אותך כדי לרומם את עצמה, גם אם זה נעשה בתת-מודע וכמובן שלא מתוך כוונה רעה. לדעתי, כל הילדות היא היתה שם בשבילך ואת שאלת והתייעצת וכו' ועכשיו היא רואה איך את מתפקדת כאמא ואולי זה מפריע לה (שוב אני אומרת שיתכן שזה לא במודע) שהיא כבר לא נחוצה..
זה יפה לראות איך גם כשאת כועסת ופגועה את מוקירה ומעריכה את כל מה שהיא היתה בשבילך!!
אני בטוחה שהיא אוהבת אותך וגם את הילדים ואין כאן הרבה אפשרויות,
אפשרות אחת היא פשוט להתרחק - וזה דבר שיעיק על מצפונך ולא כדאי מהרבה בחינות.
אפשרות שניה -היא כן להיות בקשר אבל חובה פשוט חובה להבהיר לה בדרך יפה את מה שאת מרגישה!!
תגידי לה שאת אוהבת אותה ומעריכה את כל מה שהיתה (ועדיין) בשבילך, שחשוב לך שהילדים יהיו איתה ואת יודעת עד כמה היא אוהבת אותם ואותך ושכל כוונותיה טובות, אבל!!
זה שהתרחקת לאחרונה זה כיוון שמאוד נפגעת מהביקורת שלה. תגידי לה שזה לא עוזר ומיותר כי את לא מעוניינת לשמוע ביקורת רק כשאת שואלת ומתייעצת, ומה שקרה, זה גרם לך להתרחק ואם זה יקרה שוב אז שוב תתרחקי למרות שאת לא רוצה אבל "ככה אני כשאני נפגעת, מתרחקת".
את רוצה שהיא תהיה סבתא ולא מחנכת! סבתא בשביל זמן איכות עם הילדים, משחקים והנאה וללא חינוך וללא ביקורת כלפי ההורים. וגם אם הדרך שלך ושל בעלך לא נראים לה שלא תגיד כי אחרת אתם תתרחקו ולא מרצון אבל זה חזק ממך ואין לך כח לספוג שום דבר!
תגידי לה שאם היא לא היתה חשובה לך לא היית מנהלת את השיחה הזאת.
שירה, עד כמה שזה אולי קשה לך להגיד לה את הדברים, מה שיצא בסוף זה באמת שתתרחקי וחבל. השיחה הזאת הכרחית. היא חייבת לקבל את כל האינפורמציה הזאת ולא משנה מה היא תעשה איתה, רק ככה את תהיי שלמה עם עצמך. -
לבנדר תודה בובה, אבל אם אגיד לך שעשיתי זאת?
פעם אחת נהוראי נפל וקיבל מכה, סבתא הרימה והוא בכה "אמא!"
רצתי אליו מנסה לחבק והיא מסרבת לתת
"הוא בסדר, הוא בסדר"
לא ויתרתי ומשכתי אותו "אני רוצה לחבק את הבן שלי".
אני לא יודעת מה זה... רצון להיות אני?
אז אחרי המקרה הזה
הייתי מאד מבולבלת... דיברנו.
קודם כל הוכחתי לה שכשהיא מתערבת ונכנסת בכוח
אני לא זזה מילימטר, המילים לא משפיעות.
וכשהיא מייעצת מתוך אכפתיות - הדברים נעשים.
הוכחתי לה ואמרתי לה שאין לי בעיה שתייעץ ותשפיע
אבל לא מתוך כפייה, אני אדון לעצמי ולמשפחתי ולא הילדה הקטנה שהייתי.
כמובן שהכל נעשה מתוך שיתוף עם בעלי ומחשבה אובייקיטבית
כי מה שנראה בעינייה לאו דווקא נראה בענינו.
דיברנו על הכל... אמרתי לה שהיא סבתא
ולא שוטרת או חוקרת או שופט.
שאני מצפה שהיא תהיה כזו כפי שהיא מתיימרת להיות.
גם כמה פעמים לקחתי את חפצי נסעתי בדמעות הביתה
כעסתי על השפלות ועל דיבורים על בעלי (המושלם)
יומיים של כעס, מהערכתי אליה התקשרתי תמיד לשאול לשלומה
ותמיד כשחזרנו לקשר ההדוק המשיכה כאילו כלום
כאילו לא דיברנו, כאילו לא נסעתי הביתה בבכי.
אני מרגישה שזה ימשיך כך... זה עניין של אופי.
אבל מה,
הבן שלה שגר מאחוריה בוילה מפוארת שהיא בנתה לו מכספה
(אנחנו בקושי סוגרים חודש והיא לא עוזרת בשקל, וגם לא חייבת, אבל להכנס לענייני ומכתבי הבנק?)
יודע בדיוק מי זו אמא שלו ומתייחס אליה כמו לאוייב
(אני סולדת ממנו שנים בגלל זה)
לא נותן לה לצייץ ליידו... והוא בשבילה הכל.
את יודעת איך היא מדברת איתו? כמו למלכת אנגליה!
"טוב מאמי שלי, כפרה עליך"
ואיך שהוא יוצא. הפנים חוזרות להרצין וההטפות עלינו ממשיכות
זה לא שהיא לא מסוגלת... פשוט נוח לה לנהל אותנו.
אחת ויחידה -
שירה קראת את מה שכתבתי על פסק זמן? תגובה לפני זו של הטלפונים של אפיק.
גם לי יש הרגשה שכך זה ימשיך להתנהל ולכן כן הייתי מתרחקת לתקופה מסוימת. לא כמריבה אלא פשוט טכנית- לא באים כי אין זמן וכו וכו.
תנקי את הראש ממנה!
ותקני תיבת דואר גדולה עם מפתח!!! ותבקשי מהדוור להכניס את המכתבים עמוק. אני חושבת שזה הפיתרון.
את מכירה את הדוור שלכם? תארבי לו בבוקר -
כנראה שאת היית זקוקה לה בעבר וזה עשה לה טוב והיא מסרבת לראות אותך עצמאית ובטוחה עם הילדים היא רוצה שתהיי תלויה בה.
שיחה נוספת לא תעזור??? אם את בטוחה שלא אז אולי אין מנוס אלא להתרחק לתקופה שהיא תשתגע מגעגועים ואז, לא תהיה לה ברירה אלא להסכים ל"תנאים" שלך.
עם הבן שלה היא כנראה מבינה שהוא יתרחק ולא יקשיב לה ואת מקסימה ועדינה שכל כך מעריכה אותה ולכן את רגישה איתה וחבל שמנצלת את זה. היא כנראה מרגישה שאת "חייבת" לה, והיא היתה רוצה לנהל אותך, לא מתוך כוונה רעה אלא כי זה האופי שלה.היום הילדים עוד קטנים ככל שיגדלו זה יראה מאוד רע שהיא מעירה לך לידם.
אם החלטת להתרחק אז לדעתי כן תקיימי שיחה אחרונה ומבהירה בעניין רק בשביל עצמך, שתהיי שלמה.בשיחה הזאת תבהירי לה שאם את נפגעת את פשוט מתרחקת +בדרך עדינה כמובן).
אם המפגשים איתה הופכים להיות כאלה שמזיקים לך נפשית ובריאותית אז תחשבי על עצמך ועל הילדים! -
אני לגמרי עם לבנדר.
-
קודם כל, שאף אחד לא יערער לך את הביטחון...
כי את אמא מדהימה למרות גילך הצעיר
את מייעצת פה לכולן על הצד הטוב ביותר אני כל פעם מתלהבת מחדש מהתגובות
ומהיידע הנרחב שלך.. את נשמעת אדם מאוד מיוחד- אז שאף אחד לא יבלבל אותך בטעות!
הורים טועים, הורים לומדים, אבל באמת שלא בדרך הזאת....
לנצל את המצב שהיית צעירה וללא ניסיון ולתפוס על זה טרמפ ולהעיר לך כל היום
זה ממש לא לעיניין!!! אם לא נאה לה לעזור לך שתשתוק ולא תעזור...
אני הכי קנאית לפרטיות שלי, ולמשל בתיכנון של החתונה שלי ובתיכנון של הבית
אף אחד לא התערב לי!!! כן לקחתי את אבא שלי לכל מקום והוא עזר לי וייעץ לי אבל בחיים לא החליט בשבילי!
אם לא נעים לך פשוט אל תלכי אליה כי ממש לא לעינין איך היא הורסת את הילד ואיך שהיא מדברת אליך ואל בעלך.. אני היתי מעיפה סירים באויר
אין אצלי טקט בדברים האלה! ואת כל כך מאופקת , לא יודעת איך!? כל הכבוד לך!
חוץ מזה למה מכתבים שלך מגיעים אליה?
גם אני גרה בדירה במושב אצל סבא שלי.. והשארתי את הכתובת אצל ההורים שלי ובחיים הם לא פתחו לי שום מכתב! כל המכתבים מגיעים סגורים! אם הם רוצים לדעת משהו הם שואלים זאת ממש חוצפה!
היתי נותנת לה להשתגע מגעגועים ועם כל זה שאני הכי רוצה לכבד אותה בעולם פשוט לא היתי הולכת אליה ומתעלמת ממנה שתלמד
כתיבדל לחיים ארוכים אבל כשהיא לא תהיה את מתמודדת עם הילדים יום יום שנה שנה ולא היא,
אז אפשר לפנק אבל הכל בגבול הטעם הטוב.
מקווה שתיקחי את זה לתשומת ליבך
ואל תיפגע מאף אחד
גם לי יש סבא כזה עיראקי מיושן שאוהב להתערב ולהכנס לורידים
אבל- א-י-ן מ-צ-ב ! אני לא מגיעה למצב של להתחיל עם זה בכלל.....
אז אף אחד לא מתעסק איתי מההתחלה...
אז אל תפחדי לעמוד על שלך ואל תפחדי לפגוע באף אחד אלו החיים ש-ל-ך והילדים ש-ל-ך!
אוהבת המון... מקווה שלא חפרתי לך מידי -
הייתי עושה בדיוק כמוך.
מעמידה אותם במקום ועם כל הכאב שיכבדו אותי בתור אמא לילדים
אם כבר הם לא סופרים את החינוך שלך בתור נכדה.
סבא וסבתא באו לפנק, זה ידוע. אבל את האמא.
אל תרגישי אשמה, נהגת נכון. סבתא שלך התחילה להפנים לדעתי
ואם לא, תסבירי לה בעדינות ובאהבה.
נשיקות. -
תודה לכולן יקירות
-
שירה ,
לא קראתי את כל התגובות ואולי אני חוזרת על דבר מה שבנות כתבו כבר .
אבל כתבת נכון ,אותה אי אפשר לשנות .
גם לי יש חמות ,איתמר גדל שם עד גיל שנתיים עד שעזבנו ...
כיום יש לחמותי יום או יומיים בשבוע שאיתמר הולך אליה לבד . זה הימים שלה שהיא יכולה לעשות בהם מה שהיא רוצה ,גם אם זה אומר שאיתמר רואה 5 שעות ברצף טלוויזיה ואוכל קילו ממתקים . היא יכולה להרשות לו הכל ,גם כשהוא מתבכיין כמו תינוק ומסובב אותה סביב האצבע הקטנה שלו ,מפונק ללא גבול ,הכל קורה אצלה !
ההצעה שלי
לתת לה יום או יומיים בשבוע שנהוראי הולך אליה ,ואז היא יכולה לעשות כל עולה על רוחה ,לגבי יום שבת ,תגיעי לזמן קצוב ,למשל רק לארוחת בוקר ואז לא יהיה לה מספיק זמן להעיר ,לפנק יתר על המידה מול עינייך ,זה נטו שתראה גם את תהל .
את יכולה להסבי לה בנימוס שזה מה שהחלטת ,כי להשתנות היא לא יכולה ...
אז את תשני גישה
ואת אמא הכי טובה לילדים שלך
