חששות מהלידה עצמה. - הריון ולידה

אכן כפי שאת מתארת, החל מפתיחה 4 עד לכחודשיים אחרי הלידה, בעלך לא יגע בך. אני עברתי את זה כמה פעמים, זה באמת קשה, אבל זו שאלה של השקפה ואמונה.
ולכן לדעתי, השאלה כאן היא יותר דתית...
יש בדת גם דברים קשים, ואת צריכה להתכונן אליהם ולעכל אותם, מתוך אמונה שבסופו של דבר גם אנו לא מבינים, זה לטובתינו.
את יודעת, שאותה הלכה שאוסרת עליו לגוע בך, גם מגינה עליך בתקופה שלאחר הלידה, שהחשק שלך מאוד ירוד, ומנגד הוא רוצה לקיים אתך יחסים...

אני לא מבינה מה הקטע של השמירת נגיעה ??
אני הולכת מידי חודש למקווה (נשואה חצי שנה) אנחנו לא מקיימים יחסים בימים האסורים אבל אנחנו לא שומרים נגיעה ..
לא נראה לי שאני אצליח בלשמור נגיעה ובעלי בכלל בא מרקע חילוני הוא בכלל לא מקבל את השמירת נגיעה .

לדעתי מספיק שבעלך יהיה נוכח בלידה. מספיק שישב לידך. בעלי בלידה ישב לידי ונתן לי לשתות מבקבוק עם קש (לא הסכמתי לאינפוזיה אז הקפדתי לשתות לפני הלידה ובמהלכה).
ואם את חייבת גם מגע אז אני בטוחה שאפשר למצוא היתר. ההלכה מאוד מתחשבת באשה בהיריון ובלידה.

דעתנו לא רלוונטית.
זאת שאלה שאת צריכה לשאול את עצמך..זה את האמונה והמצפון שלך.
אנחנו לא דתיים בעלי היה איתי בלידה ועזר מאוד במהלכה וגם אחריה...
אני מאוד מאוד מתגעגעת אליו מבחינה מינית וכמובן בגלל התפרים וכל העיניין לא מקיימים יחסים אבל לא שומרים נגיעה בכלל...
זה תלוי בך..את דתייה?

דעתי מאוד לא מגובשת בעניין.
כן, אנחנו דתיים.
אבל כל העניין של הנידה והשמירה מגע במהלך השבועיים האלה היה לי מאוד קשה מההתחלה, ואני חייבת להודות שנכשלתי בזה לא פעם ולא פעמיים.
האמונה שלי בקב״ה מאוד חזקה אבל בקטע הזה אני פשוט לא מצליחה להבין ואף כועסת על זה לפעמים.
אני לא מצליחה איך התודה שהיא צורת חיים יכולה לאסור את הבעל והאישה ברגעים שהם כל משמעותיים בחיים, הכי היה לי קשה בתקופה שבה התחלנו לנסות להרות והסימן לכישלון כל חודש היה גם הסימן שלא אוכל לקבל חיבוק נחמה מהאדם הכי קרוב אליי וחשוב לי.
השיא היה לאחר ההפלה שעברתי. זה פשוט שבר אותי שאני באיזשהו מקום צריכה להתמודד לבד.
אני בנאדם מאוד פיזי וצריכה את המגע בכדי להרגיש אהובה ונינוחה.

בגלל זה הלידה כל כך מפחידה אותי, אני לא יודעת מה יהיה ואיך ארגיש ומפחיד אותי שבעלי לא יוכל להיו שם בשביל ב100%

אין אדם צדיק גמור...
יש תמיד נפילות וזה בסדר
שוב זה עיניין של אמונה
את יכולה לבחור לעצמך לקבל את דת היהדות באהבה ולקיים מצוות כרצונך..שוב, אני לא מכירה אדם שמקיים את כל תרי"ג מצוות ומי שיגיד אחרת הוא שקרן..
אני לא יודעת עד כמה את דתייה ומה דעותייך בעיניין..
אני גם לא רוצה להשמע אנטי דת כי ההפך הוא הגמור אני מאוווד אוהבת ומכבדת את המסורת אמנם לא דתייה שומרת מצוות כמו שנראה לי ומובן לי מה מהות המצווה או האיסור מה שלא נראה לי אני לא עושה...
(יש הרבה הלכות לא ברורות ואפילו טיפשיות שאף אחד לא מבין מה עומד מאחוריי הדברים)
בקיצור..כל אחד וההרגשה האישית שלו

זה אכן קשה. מאד. גם לי יש כעס על ההלכה שאוסרת עלינו להיות חבוקים גם ברגע המאושר בחיינו- הולדת בתנו, וגם בתקופה שאחריה, שהיא הרבה פעמים קשה וסוערת. בלידה עצמה באמת מאד חששתי מזה, ולכן נוסף על בעלי באה גם אמא שלי שאכן עזרה לי מאד כשהתפתחה הלידה. מזדהה מאד גם עם מה שתיארת לגבי התקופה בה ניסינו להרות, זה אכן היה סיוט, ואז באמת קורה יותר שנופלים... היתרון באיסור אחרי הלידה הוא באמת שזה נותן לך זמן להירפא כמו שצריך.. את ממש לא לבד בתחושות הקשות הללו..

היי סופי..
קצת עצוב לי לקרוא את מה שכתבת..לא מבינה את זה פשוט.אני לא בן אדם דתי למרות אמונה מאוד גדולה באלוהים ולא בטוחה שתרצי לשמוע את דעתי בגלל זה אבל הנושא שלך נגע לי בנקודות רגישות.יש דברים אכזריים בדת היהודית וזה עצוב כי להתרחק פיזית מאשה יולדת או מאשה בנידה עד כדי הרחקת מיטות זה אכזריות לשמה..פשוט לא מבינה את זה..
אני מאחלת לך שתהיה לך לידה טובה קלה ורגועה ושלא תרגישי בחסרונו בחסרונה של המגע של בעלך.שהכל יעבור מהר ולא תחשבי על זה בכלל..

אני עם ווקנין :)

גם אני מאוד אוהבת את הדת, אבל קשה לי לעשות המון דברים
אני לא שומרת שבת אבל מדליקה נירות
יש המון דברים בדת שאני לא מבינה אבל איש איש באמונתו יחיה
וכל אחד ינהג ויעשה מה שנוח לו
זה יפה שבעלך הולך להתייעץ עם הרב אבל עם כל הכבוד בסופו של דבר
רק אתם מחליטים, ואם משהו לא מתאים לך ואת לא עומדת בזה- זה בסדר
אלוהים רואה כל השתדלות ומעריך את זה כך אני מאמינה
אבל זאת רק החלטה שלך כמה את חזקה בדת
וכמה את מאמינה בכל דבר

בהצלחה ומאחלת לך מכל הלב לידה קלה ומהירה
ואין כמו אמא ברגעים כאלה היא הכי מחזקת שיש!

שבוע טוב מאמי... הסירי דאגה מליבך
השם איתך תעברי את זה כמו גדולה ולא פעם אחת

אוקיי אז בתור דתייה, אענה לך:
לאור מה שכתבת שאת בנאדם פיזי אולי אני לא פונקציה,
אצלי בלידה הבטחתי לעצמי שלא יהיה אף אחד. לא אמא שלי, בעלי לא יהיה נוכח בלידה הפעילה כמובן, רק אני והמיילדת.
אני מאווד לא טיפוס פיזי, לא סובלת שנוגעים בי, מסאז'ים לא מדברים אליי. מבעלי המצב קצת שונה אם כי אני לא כמההל מגע באופן קיצוני, אז... לי לא הפריע.

מה שיותר הפריע בקטע היה העזרה הטכנית שנמנעה חלקית אחרי הלידה.

ואכן, כל אחת שתעשה כראות עיניה.

אכן למתבונן מבחוץ יש קטעים שנראים מוזרים.

ובגלל שקראתי תגובות מתפלאות, אנסה טיפה להסביר מנקודת מבטי.

אסור לשכוח שההלכה מהתורה עצמה מאוד מאוד מוגדרת- אין לקיים יחסי מין כל עוד האישה מדממת. וזהו. רק יחסי מין.
כל האיסורים מסביב- נגיעה וכו באו בתור גדר שלא נגיע למצב של ה-איסור בעצמו. אלו לא הלכות מהתורה אלא מדרבנן- פוסקים במהלך הדורות שראו מה גורם לבני אדם לעבור על האיסור ומנעו את הגורם.
לדוגמא במגע- מגע מאוד יכול לעורר את החשק (בעיקר של הגבר) ליחסים, וכדי שלא יגיע למצב של חשק עד כדי פליטת זרע לחינם- אסרו את המגע על מנת שהחשק פחות יגיע.
האיסורים האחרים באו לפי מה שקראתי- גם להזכיר לזוג שהם אסורים ביחסים.

בלידה במפורש פוסקים שאם אין אף אחד שיעזור לאישה- חובה!!! לא רשות- חובה!!! על הגבר לסייע לאשתו. זה ממש מדין פיקוח נפש. כדי לא להגיע למצב הזה מגייסים דמות קרובה נוספת לעזרה.

וגברת וקנין היקרה- אמנם אין מי שמקיים תרי"ג מצוות- בוודאות, כי יש מצוות ששייכות לבית מקדש, לגבר ולא לאישה וכו. ולמעשה האישה לא מחוייבת ברובן. אבל אני מכירה הרבה כאלו שמשתדלים בכל כוחם לקיים את כל מה שכן אפשרי בדורנו. הם לא בוחרים מה לקיים ומה לא על פי רמת הנוחות. אז צדקת ולא צדקת

בס"ד

תקשיבי מאמי אני חוזרת בתשובה (לא גדלתי במאה שערים) ואני רוצה לומר לך
כל עניין טהרת המשפחה בהתחלה גם אני לא הבנתי ,נפגעתי שבעלי ביקש שלא אגע בו בזמן הזה ( הוא ראה טהרת משפחה בבית שלו ) ובעלי כהן !!שמרתי כבר כמעט הכל וו פה -היה לי מאוד קשה כי הייתי ממש דבק לבעלי אבל שראיתי שבעלי ממש עם דמעות בעניים התפללתי בדמעות לה' שיאיר את עייני לראות מה טוב בזה ומה אני יגיד לך ה' עזר לי והלכתי ללמוד ונפתח בפני עולם שלם וראיתי והרגשתי כמה הוא טוב ,איזה כיף כל חודש לחזור מהמקווה ולדעת שבעלך סופר את הימים כדיי להיות איתך ושהוא מתגעגע ועוד המון יתרונות
ואת יודעת יש זמן יותר לדיבורים נטו להיות חברים בימים האלה יש לי זמן גם לעצמי
ואת יודעת המיטה הנפרדת זה כדיי להבדיל בין מותר לאסור וכל אחת יכולה לומר לי לא נכון אבל גם אם תאכלי כל יום את אותו הדבר במשך שנים זה ימאס לך בסוף פה יש תהליך של התחדשות צפייה וריגוש כל חודש מחדש בכל אופן אני מבינה לליבך לא קל בהתחלה (ואל תחשבי שלחרדים מבית זה קל ) במיוחד שרבים ורוצים להתפייס אבל זה הגדולה שלנו גם כאדם וגם כיהודי ותאמיני או לא בלידה עצמה הוא יכול לחוות איתך ליד הפנים ולתמוך בך רק בלי לגעת (יגע או לא הלידה תהיה אותו הדבר) מי אמר שכדיי לתמוך צריך לגעת ?? צריך עזרה כן אז קחי אמא או חברה טובה שנוח לך איתם ואחרי לידה יש משכב לידה את בעצמך תביני כמה את צריכה את המנוחה הזו מיחסי אישות

ב"ה

את האמת מאמי לי הספיק לדעת שהוא על ידי,
בלידה של איתמר ואחיה אימא שלי הייתה איתי וזה מאוד חיזק אותי,
בלידה של חגי רק בעלי היה בגלל שהלידה התחילה מאוד מהר וזה היה בשבת ולא הספקנו לקרוא לאימא שלי...
אם את צריכה מישהו להחזיק את היד תקראי אולי לאימא או אולי לחברה טובה....
זה קשה, אבל אפשרי!!!
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]

בתחילת ההריון היה לי ברור שאני רוצה את אמא שלי איתי בלידה..
באיזשהו שלב במהלך ההריון התחלתי להרגיש שזה פשוט לא מתאים..
אני אפילו לא יודעת להסביר לעצמי למה..

אני מתה מפחד מהלידה.
לא מאמינה שזה משהו שיש סיכוי שאני בכלל אצליח לעבור. :/

ב"ה

מאמי!! את תעברי כמו גדולה תהיי בטוחה! העוברציקי שלך לא ישאר שם לנצח

[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]

אני לא באה להסיבר את זה מנקודת מבטי כדתיה....כי דברים שרואים מכאן לא רואים משם........
אחרי 3 לידות שעברתי ש2 מתוכם היו בלי אמא ורק עם בעלי....השד לא היה כ"כ נורא....
גם לי היה מאוד מאוד מאוד קשה בהתחלה לחשוב על זה אפילו בכלל כול שכן לבצע את זה.....אבל האמונה והרצון לשמור על הטהרה עמדה מול עיננו וכמובן שאצלי לא היו שאלות בכלל ואולי לכן זה לא היה כזה נורא....
אני מבינה שאצל אנשים שהם קצת פחות "מקפידים" או מסורתיים או בתחילת הדרך או שומרים רק טהרה זה יותר קשה ...
לא יודעת מה להגיד לך חוץ מזה שסה"כ כשמתרגלים זה לא כזה נורא ואני בטוחה שהאהבה שלי לבעלי ולהפך וגם שלך לבעלך ולהפך לא תפחות בגלל זה......
בנוזף אני רוצה להוסיף שאני אומנם לא בנאדם פיזי בכלל ז"א אוהבת מאוד מגע וכו אבל כשאני כאובה לא רוצה כלום....אני לא צועקת בלידה בכלל רוצה להיות עם עצמי ועם הכאבים שלי ....אבל בנוגע ךנידה הרגילה פעם בשבועיים גם לי זה מאוד מאוד מאוד קשה!!!!!אני יוכלה להגיד לך שהשנה הראשונה היתה סיוט!!!!ממש ככה בשבילנו!!! אבל בתור אנשים חרדיים מאמינים כמובן שלא עברנו על קלה כבחמורה....עם הזמן לומדים להכיר גם את היתורנות שבכך....
אגב ידעת פעם לשקיים יחסי מין בזמן נידה יכול להביא ח"ו לסיכוי לחלות בסרטן צוואר הרחם....????
אני בטוחה שהקב"ה שהוא יצר את כולם הוא ברא את העולם ורק הוא ואין בלתו מנהלים אותו ידע טוב טוב טוב מה הוא עושה ולא כול דבר שאנחנו מבינים או לא מבינים בשכלנו האנשוי שהוא לפעמים מוגבל זה מה שבאמת.......
אני מרגישה שכאן הניסיון הוא לא כ"כ קשה וניתן בהחלט ניתן ואני אומרת את זה מנסייון להתמודד איתו והכול עניין של רצון והתרגלות...
וכול אחת הטוב בעיניה תעשה!!!!