שלום לכולן.
לפני שאני מגיעה לנקודה העיקרית רציתי לספר לכן קצת על עצמי.
אני רחלי בת 23 עוד מעט.
התחתנתי ב13/08/13.
ב18/11 גיליתי שאני בהיריון.
אחרי מספר ימים הלכתי לרופא נשים לראות שק היריון שאכן נצפה.
לאחר כמה שבועות התחילו לי בחילות סחרחורות והקאות נוראיות של מיצי קיבה על הבוקר.
אני רוצה לציין שאני הייתי גרה בדרום ועברתי לגור בכפר סבא אחרי החתונה.
רוצה להדגיש שאני בת יחידה והכי קטנה מבין שלושת האחים הגדולים שלי.
מה שאומר שאני הכי מפונקת.
קצת קשה לי לקבל את סדר היום החדש שמלווה בכאבים שלא הייתי רגילה אליהם. רוצה לציין שאין לי כוח סבל בכלל,נורא רגישה גם פיזית וגם רגשית.
רוצה עוד לציין שאני לא אוהבת לא פירות לא ירקות לא אוהבת מים ולא אוהבת מאכלי גבינה.
לפני כמה חודשים הייתי מתעלפת ונשלחת למיונים בגלל התייבשות.
קצת קשה לי המרחק מאמא שלי,והסביבה החדשה והמצב החדש שאליו אני מנסה להסתגל אך לא מצליחה (היריון).
אני יודעת שזה דבר שחולף אבל נורא קשה לי. זה משבש לי את סדר היום. אני בקושי ישנה וגם שאני מנסה לישון אני רצה לשירותים. אני בקושי אוכלת וגם שאני אוכלת אני מקיאה. פוחדת לעבוד משמרות בוקר ע"מ לא להקיא ב6 בבוקר. נאלצת להפסיד המון ימי עבודה וגם שאני מגיעה לעבודה אני מגיעה עם עיניים נפוחות ורצה כל שנייה לשירותים להקיא. אני עובדת בשירות לקוחות וזה קצת מסרבל. תוקע לי את סדר היום ואני מפסידה המון כסף. (קצת בעייתי לזוג צעירים בני 23-24) שמשלמים שכירות 3,500.
נורא קשה לי בלעדיי אמא שלי שנורא שמחה בשבילי אך כואב לה שאני רחוקה והיא איננה יכולה לעזור לי. למרות שבעלי מאוד עוזר וחמותי וכל המשפחה של בעלי מסביב תמיד מציקים לי ודואגים לי נורא. אך כל המצב הזה קשה לי. אני נורא רגישה לא אוכלת בריא וגם שאני אוכלת אני אוכלת ממתקים ורק שטויות ולא מה שאני צריכה ע"מ שהעובר יתפתח בצורה תקינה. נכנסתי לדיכאון ובעלי אפילו לא מצליח להבין מה קורה איתי ונורא קשה לו. אני יודעת שזו רק ההתחלה והתחלה היא תמיד קשה והכל עובר וברגע שיולדים את התינוק - יודעים שהכל שווה וזה אושר אחד גדול.
אבל כרגע הכל מסורבל,קשה,עמוס,וכואב נורא גם פיזית וגם רגשית...
זהו פרקתי כל מה שהיה לי בלב.
תודה על ההקשבה!
