בייבי וקנין המדהימה!!! - הריון ולידה

ברוכה הבאה למועדון "הילד הראשון"

אני ממש ממש מאוכזבת מעצמי ואפילו כועסת מאוד..
אני חד משמעית לא נותת מעצמי אפילו לא מנסה להתאמץ
אני לא יודעת להסביר את השאננות הזאת
הכל כזה בעצלנות ועצבים
אדישות יתר..היא יכולה לבכות וזה לא ילחיץ אותי לא יזרז אותי לעשות דברים יותר מהר
הכל לאט לאט לאט בלי חשק
.. אני לא נהנת ממנה כרגע
אני לא מבינה למה זה ככה?? הרי כ"כ חיכיתי שהיא תבוא..
כולם מעירים לי שאני אמא שלה ולא אמא שלי
אבל אני ממש מתקשה לרצות לעשות דברים
כאילו בשוק עוד לא מבינה שהיצור הזה שבראתי הוא תחת חסותי אני צריכה לדאוג ולטפל..אני מרגישה שבא לי לברוח אני מחפשת רק לצאת מהבית
מוזר לי הרגשות האלה
אני כ"כ אוהבת אותה היא מדהימה!!!
למה אני לא מצליחה להיות אמא כמו שצריךךךך

אולי כי את יודעת שיש לך על מי להישען אז בתת מודע שלך את אומרת אהה אמא שלי כבר תטפל בה כם ככה אני כבר פה ולה יש יותר ניסיון ממני.
אני מתכננת להיות אצל ההורים אחרי לידה וכבר הזהירו אותי ואמרו לי שאני צריכה להתנהג כאילו אני לבד וכמובן עזרה מהצד ...אני יקום בלילה אני אקלח אני ארים וכו....
תנסי אולי לשכב המיטה בלי חלק עליון ולהניח את בייבי וקנין עליך שתרגיש את חום הגוף שלך...לא יודעת אם זה קשור ...מה אכפת לך לנסות



בסוף הדרך עוד תהיה מאושר!!!

זה מאד מובן ולגיטימי

לדעתי זה מאוד קשור לבשלות ולגילך הצעיר.
כמובן שהלידה הלא קלה שעברת והקושי בהחלמה רק הוסיפו.
זה שקשה לך בבית ומשעמם ככה זה בהתחלה. לאט לאט היא תחייך, תגיב אלייך ויהיה יותר מעניין.

לא אין קשר לגיל..
סבתא שלי ילדה בגיל 15
זה ממש לא קשור

ולבנדר לא מדובר על דכאון בכלל... להפך
אני אוהבת אותה אהבת נפש!!!

מותק, ילד ראשון הוא הכי קשה שיש.
פתאום את עוברת לידה שאת אפילו לא יודעת מה זה והגוף שלך בטראומה.
פתאום יש לך מחויבות למשהו שהוא דורש ממך את כל כולך וק צורח ובוכה ומכאיב ודורש ודורש ודורש ודורש ולא נותן שום דבר בתמורה.
היית רגילה להיות חופשיה לנפשך, לצאת מתי שבא לך, לישון כל הלילה, אף פעם לא התמודדת עם כאב כמו שהיה בלידה הזו.
הכל חדש ומפחיד וכואב ובלתי צפוי.
תני לעצמך את הזמן לעכל ולהתמודד.
יש הבדל גדול מאוד בין טיפול ומשחק בבובה לבין גידול של בובה אמיתית מקסימה כמו הילדה שלך.
אל תדאגי, רגש ההתמסרות הזה יגיע.
תני לעצמך את הזמן לעכל ולהפנים.
תני לעצמך את הזמן להתרגל.
אני הרגשתי שרק מהילד השני והלאה הרגש האימהי הגיע עוד לפני הלידה.
בילד הראשון רק הייתי מבולבלת מאוד והמומה ממה שקרה לי וממה שעשיתי.
היום יהודה ילד מקסים ואני נותנת לו את כל כולי, אבל בהחלט לקח לי זמן.
ברגע שתביני שמותר לך לתת לעצמך את הזמן ללמוד, להתרגל ולהבין אז תסלחי לעצמך גם על התקופה הזו.

מירי, אמא לארבעה מדהימים!!!

זה לא נשמע לי דיכאון
כמו שאמרו זה תסמונת הילד הראשון
גם אני הייתי ככה עם אייל
הייתי מתקשרת ובוכה לבעלי שזה לא בשבילי
זה טבעי
וכשתביני את זה יהיה לך הרבה יותר קל
אני יכולה לנחם אותך שזה קל יותר בילד השני
תמיד אמרתי שבחופשת לידה עם אייל לא נהנתי בכלל ועכשיו אני כן .....
זה בסדר היום אייל לא מרגיש בכלום
הייתי מניחה אותו בוכה במיטה ( בודקת שהוא בטוח כמובן ) ויוצאת למרפסת לבכות
אני מציעה שתיעזרי באמא שלך ותצאי מהבית אפילו לקניות לחצי שעה
עוד טיפה יתחמם ( אחרי הסערה הגדולה ) ונוכל לצאת מהבית עם הקטנטנים

אגב, מאיפה את?

כי אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא.

הי וקנין
עברת הריון ולידה, קשה. ברגע השתנו לכם כל החיים, וכמו כל שינוי, לוקח זמן להסתגל... אל תהיי קשה עם עצמך.. שום בובה בעולם לא דומה לילד אמיתי, שבוכה מתי שהוא רוצה ולא מתי שאת רוצה, שיש לו תלות קיומית בך, שיש לך אחריות מלאה עליו.. יש לי 8 אחים מתחתיי, שמרתי עליהם וטיפלתי בהם המון כל השנים, הם היו באים לישון איתי בלילה, הייתי רוחצת אותם, משכיבה, הכל. ועדיין, זה שונה.. עכשיו האחריות היא באמת באמת עלי. זה נשמע שאת רוצה להרגיש שיש לך גב, מי שיעזור כשלך קשה, ב"ה שיש לך גב כזה, ואל תחששי להיעזר בו, יהיה לך עוד המון שנים לטפל בה בכוחות עצמך.
עם כל הכבוד לתינוקת בת חודש, יפהפייה ככל שתהיה, גרעפסים קקי ואוכל לא יכולים לספק את כל העניין התקשורת והאתגר שאדם מבוגר זקוק לו... תנסי למצוא לך תעסוקות נוספות, יש לך חברות בחופשת לידה? אם לא, יש ערבים, יש סדנאות לאמהות צעירות שאולי תוכלי למצוא שם חברה, ויש כמובן אותנו..
זו תקופה שחולפת, הכל יהיה בסדר... אל תנסי להיות האמא המושלמת כפי שדמיינת אותה (אף אחד לא אוהב לקום באמצע הלילה..) תהיי פשוט אמא של עדן..
שולחת הרבה חיבוקים וחיזוקים!!

בנות יקרות, תודה על כל הפרגון והתמיכה...
אני מקווה שיהיה בסדר
אגב פנין יקירה אני גרה בחולון...

וקנין לא חשבתי שאת בדיכאון חלילה. ממש לא!!
אמרתי שמובן שקשה להיות בבית עם התינוקת כל היום כי ההתחלה מאוד קשה.ככה זה השלושה החודשים הראשונים.לאף אחת זה לא קל.
כשהבייבי תחייך אלייך, תזהה אותך וכו זה יהיה יותר מעניין.