הרמת ידיים - הריון ולידה

היי שרוני, מה שלומכם?

אני כאן שוב בנוגע לגיל השנתיים... וואו כמה שזה קשה.
אני מנסה לתת את המירב עבור הזאטוט ונתקלת בפרשות דרכים שקשה לי לעבור
מתלבטת איך להגיב בצורה הנכונה, מה להגיד, איך להגיד, האם קיצוני מדי, האם אני דורשת מעל הנורמל. רוצה להתייעץ.

הפעם מדובר בהרמות היד.
בתקופה האחרונה זה חזר אלינו בגדול, בכל הזדמנות, בלי סיבה, מרביץ.
מרביץ לנו, לתהל, לכל מי שמטפל בו אינטנסיבית ונמצא בשיגרת היום יום.
מרביץ במשחק מולנו גם שמקבל את מלוא תשומת הלב, מרביץ שאנחנו מחבקים או מדגדגים,
מרביץ שמפחד ממשהו, מרביץ שמועד או מקבל מכה (הוא פשוט ניגש ומרביץ בלי הפסקה מתסכול)
מרביץ לתהל בכל פעם שהוא לידה (היא נורא מפחדת ממנו ובכל פעם שרק מתקרב בורחת או מתחילה לבכות)
או סתם כך למשל אני מבשלת, הוא ניגש ומרביץ לי.
לאחר מכן מיד, באותו הרגע, מלטף ומבקש נשיקה ואומר "לא מרביצים"

בהתחלה הסברנו, נתנו דוגמאות אישיות, פידבקים שנהוראי מלטף ומחבק
"הידיים שלנו מחבקות, הידיים שלנו אוכלות, ידיים לא מרביצות", אח"כ כבר הרצנו, הרמנו את הטון
לאחר מכן הרחקנו למשך דקה עם משפט ברור של "לאמא לא מרביצים!"
היום אין אצלנו קונצים, מרביץ - חושב. אח"כ מסבירה ומחבקת ומעודדת כמה זה כיף לחבק
וכמה עצוב לי ולא נעים שהוא מרביץ, עושה הרושם שהוא מבין ומקשיב
אבל זה לא מפסיק! זה לא משתפר! זה מתסכל נורא, אני יודעת שזה מאד תלוי בין כל ילד
אבל אשמח לקבל ממך טיפים או עצות, איך עלינו להגיב?

אני חייבת לציין שבגן שלו יש ילד שמרביץ בלי הפסקה, והוא מספר לי בבית וגם מדגים
"אסף הרביץ נהוראי" (משהותי בגן שלו הבנתי עם מי יש לי העסק)
לימדתי אותו לומר "לא להרביץ! זה לא נעים לי" הסברתי שמספרים לנועה הסייעת
שהולכים לשחק במקום אחר ועוד ועוד... אבל יש לי הרושם שהוא פשוט לומד ממנו.
(כמובן שהבאנו לידיעת הסייעות והגננת ודרשנו שימת עין יתרה)

לעומת זאת ברוך ה' נהוראי מקסים בגן, חברותי, נדיב, מחבק ללא הפסקה
גם באופן כללי הוא ילד למופת, מנומס, חולק עם תהל הכל מכל, עליז ושמח...
ממש קשה לי עם התופעה הזו. מה אפשר לעשות?

תודה יקירה