עצוב לי בנשמה - חייבת לפרוק - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • היי בנות,

    אני לא יודעת מאיפה להתחיל...מה שכרגע יושב לי על הלב זה שהבן שלי לא ראה את אבא שלו כבר יומיים, בגלל שבעלי מגיע הביתה שהבנים כבר ישנים. עכשיו דיברתי איתו שיעשה השתדלות להגיע מוקדם, כדי שיספיק אותם, בעיקר את הגדול. אני רואה על העיניים שלו שמשהו לא בסדר, הוא לא כתמול שלשום, אני בטוחה שהוא מרגיש בחיסרון של אבא שלו, והוא מתגעגע
6 תגובות
עמוד 1
  • אני באותה סירה איתך ,יש ימים שבעלי לא רואה את הקטן בכלל ,אולי 5 דק' בבוקר כשאני מתארגנת ,ואיתמר כבר ממש עייף כשהוא מגיע ,מזל שהוא זה שלוקח את הגדול לגן ,לפחות ככה יש להן שעה ביחד בבוקר ... זה מאוד קשה ,כל שבוע אנחנו מחכים ליום שישי כמו לאוויר לנשימה,והיו שבועות שגם יום שישי הוא היה צריך ללכת לעבוד . פשוט אין חיים ,כסף כסף כסף ...ואנחנו חיים מזה בצניעות !
  • אני חושבת שיש גבול לכול דבר ובסוף מה שקורה שנכנסים לכזה סחרור שמפסידים את כול החיים......
    אם משתכרין יפה ב12 שעות אין טעם להשתגע לדעתי.....הכסף מעוור עיני חכמים....
    ותמיד רוצים עוד......
    וכן עצבו בכדי להתקדם במקומות מסוימים צריכים להיות כמה שיותר בעבודה....במיוחד בהיי טק ובראיית חשבון....
    לא יודעת במה בעלך עובד-אבל אם זה לחץ של סוף שנה אז לא נרוא זה גל שיעבור.....אבל אם זה כול השנה זה כבר סיפור אחר....
  • אני יודעת שזה לחץ של סוף שנה, אבל אין סוף לעבודה. אין שום סיבה מוצדקת לא להגיע יותר מוקדם הביתה לפחות פעמיים בשבוע.
    זה הלחץ של החיים!!!!!!!
    נותנים את כל כולנו בעבודה, נמצאים מעט שעות עם הילדים, הדרך לקנות בית קרקע משלנו סבוכה. (אנחנו לא בני קיבוץ שמחלקים להם אדמות בחינם) רגעים של נחת הם מעטים, כי כבר כמה שעות ביום אנחנו נמצאים עם הילדים??? ורק לאחר שנרדמים יש רגע של פנאי, אבל אני כבר באפיסת כוחת, אז הרגע פנאי הופך לשנת לילה.
  • החמצה של החיים. אני מאוד מבינה את האילוצים הכלכליים, כמעט כל הזוגות הצעירים בישראל באותו המצב. בעלי רצה לעזוב את העבודה לעבודה מכניסה יותר אחרי שהוא מסיים את התזה. אני ביקשתי ממנו שיחכה עם זה, בינתיים נסתדר עם קצת פחות. חשוב לי שיהיו לו חוויות עם הילדה הראשונה. גם במחיר של 1000 ש"ח פחות בחודש (או לא משנה כרגע הסכום, כול עוד סוגרים חודש כמובן)
    עם הילדים האחרים עד אז אנחנו כבר נהיה בשגרה שזה לא יתאפשר אז בינתיים ליהנות כמה שאפשר.
    אנחנו כול הזמן עסוקים בכף בלהשיג, לקנות לשדרג, שאלו הם לא החיים בכלל. המרדף הזה זה מה שנותן תחושה ריקה, בעיני לפחות, תחושה שאף פעם אין מספיק ותמיד צריך עוד ועוד.
    הדברים הטובים ביותר הם בחינם וחייב לדעת ליהנות מהם.

  • אני קוראת את מה שאת כותבת ובא לי לבכות... פשוט ככה.
    כל כך מזדהה ומבינה אותך.

    ה' יעזור לנו עם המצב של היום
    בא לי להרוג אותם הגיע הזמן שיבינו אותנו!!!
    אבל חבל לבזבז עצבים ולטחון מים, אפחד לא יתעורר במדינה הזו
    כל עוד בעלי היכולת מרוויחים הון על כלום

  • כמו ששירן כתבה החמצה . ממש פספוס
    אני ובעלי רוצים להנות מהילדה להנות מחוויית הגידול והגדילה.
    שום דבר והון בעולם לא שווה את ההקרבה של הזמן איכות עם הילדים או האישה..משפחה מעל הכל גם לדעתי.
    חבל, רגע שעבר לא יחזור

מותר ואסור לאכול בהריון והנקה