סיפור הלידה שלי... - הריון ולידה

קודם כל אני מאחלת לכולןןןןןן לידה קלה כתרנגולת!!

אז גם לי יש את הזכות לרשום סיפור לידה :)
כמו שאתן יודעות יום רביעי בשעה 10 קמתי מהמיטה בשביל לעשות פיפי
קמתי עשיתי צעד או 2 ופתאום אני מרגישה שיוצא לי טיפות
אני מסתכלת על הרגליים ורואה פסים של טיפות נוזלות לי והן בצבע חום ירקרק..
קראתי הרבה גם על המים המקוליינים האלו אז ישר עלה לי חשד. אמרתי לבעלי והלכנו למיון עם חשד לירידת מים..
הגענו האחות בדקה יש צירים במוניטור ולפי דעתה אין חשד לירידת מים וצריך לחכות לבדיקת הרופאה.. חיכנו בערך 4 שעות הרופאה בדקה... יש ירידת מים!!
עולים לחדר לידה..
פתיחה של חצי ס״מ!!!!
סבלתי צירים בערך שעתיים, צירים סדירים, כואבים וחזקים שהגיעו ל100-120 במוניטור..
היה כואבבבבה מאוד!!
המיילדת רואה שהצירים הופכים לדחופים יותר וכואבים יותר, אבל הפתיחה לא מתקדמת...
ממהרת לתת לי זירוז לוריד.. פיטצטין..
התחלתי לבכות לה שלא.......
אמא יצאה להביא לי שמיכה כי היה לי קריר.. פתאום רואה שאחת המיילדות היא חברה שלה... המילדת ביקשה לעשות החלפה עם המילדת השניה.. היה קצת כסאח ביניהן חחחחחחח
המיילדת בדקה אותי אמרה לי..״עזבי אל תקחי את הזירוז הזה כרגע.. בואי ננסה דרך קלה יותר.. אם לא תיהיה ברירה רק אז....״
הכניסה לי אצבעות לנרתיק.. וכנראה פתחה לי שם את העניינים..
וכל 40-60 דקות שהיא בדקה פתחה לי עוד ועוד.. כל חצי שעה נוסף לי פתיחה של אצבע שזה היה לי מעולה!
אבל כבר התחיל לי כאב רציני.. ועשו לי בדקיה וב״ה יכולתי לקבל אפידורל וקיבלתי......
נרגעתי קצת.. וגם נרדמתי קצת...
הגעתי מהר לפתיחה מלאה.. אבל כנראה שהתינוק פצע אותי מבפנים והתחלתי לדמם.. בכמויות..
הוסיפו לי אפידורל אבל הכאב לא נרגע בפתיחה מלאה כי העובר היה כבר לקראת היציאה... זה כאב מאוד!!!
צרחתי וצעקתי ובכיתי..
בעלי ואמא שלי בכו יחד איתי...
הראש של התינוק היה תקוע.. כי הסבירו לי שבדר״כ שתינוק נולד הוא נולד עם העורף מתוח.. כאילו הפנים כלפי החזה
ואצל התינוק שלי הראש היה מתוח למעלה כאילו מסתכל למעלה.. וזה מקשה על היציאה..
בסוף נתנו לי את הפיטנצטין הזה.. כאבי תופת!!!
הצירים יותר חזקים ותכופים!!!
וגם זה לא עזר...
הרופא נכנס לראות מה אפשר לעשות..
אמר לי בואי ננסה ואקום... התחלתי לבכות לא רוצה ואקוםםם..
אמר לי טוב.. נעשה משהו אחר..
בציר הבא את לוחצת ואני לוחץ איתך.. אמרתי לו סבבה.. רק לא הבנתי למה בדיוק הוא התכוון..
הגיע הציר.. אני לוחצת והוא לוחץ לי עם כל המשקל שלו על הרחם בשביל לעזור לו לצאת...
פתאום בעלי צועק לי.. אני רואה את הראששש תלחצייייייי
הבאתי עוד לחיצונת והוא בחוץ... איזה הרגשהההההההההה...
בהתחלה לא בכה בגלל המים המקוליאנים שבפה ובאף..אבל אחרי שניה הגיע הבכי..
בעלי חתך את חבל הטבור
ואת התינוק שמו עליי.. באמת שזה היה שווה כל רגע!!!!!
הרופאה רצתה לתפור אותי
אבל בגלל הקרע העמוק היא לא מצאה בחדר לידה איפה ההתחלה של הקרע אז העלו אותי לחדר ניתוח לעשות שם תפרים..
וזהו.. אני מרגישה כאילו שכחתי הכל.. באמת
הוא נסיך קטן מהמם..