אני מאווד עצובה.
אומנם אני רק בהתחלה...(כמעט שנה של טיפולים)
אבל כמה עוד אפשר עם כל הבדיקות האלה.
לעקוב לראות לבדוק...
עם כל החששות ,ההתרגשויות,הפחד
מה אלוהים לא יכול להתחשב קצת..
בסדר שנה של יסוריים ,אבל דיי גם לנו מגיעה...
והרופא הזה שלי שאני מגיעה אליו מעיר לעיר הוא מקבל אותי אחרי שעתיים כי הוא בחיים לא מגיעה בזמן...
ובסוף בשביל מה ? בשביל שתי מילים וטופס בדיקת דם.
והדם הזה שלא רוצה לצאת כבר כי אין מאיפה לדקור..
היד שלי נהפכה למפה.
אני מוצאת את עצמי כל יומיים במעבדה אני כבר מתביישת להגיע.
וההורמונים והעצבים והבכי בלי קשר...
מה כבר ביקשתי?????????
אווף מקווה לבשורות טובות מקווה שיגיע כבר

וסליחה על ההתפרקות
:)