סיפור הלידה של שוהם 04/01/14 - הריון ולידה

חיכיתי הרבה זמן לרשום את הסיפור הזה, עד שמצאתי 2 דק אפשריות...
טוב אז הכול בעצם התחיל ביום חמישי 2/1 שעשו לי סטריפינג, כול יום חמישי לא קרה כלום. ביום שישי בערב התחילו לי כאבים בבטן אמרנו שנלך לבדוק, היו צירונים לא סדירים. בשעה 12 בלילה של שישי הרופא שאל אם אני רוצה זירוז טבעי (ההורמון בצורת טמפון) אז הסכמנו לנסות, הוא אמר לי לקחת בחשבון שיכול להיות שלא יהיה כלום 24 שעות וצריך סבלנות, ואישפז אותי האם ועובר בבלינסון.
אחרי 4 שעות כבר היו לי צירים כול 2-3 דקות וכבר התחיל ממש לכאוב, משכתי ככה 4 שעות בעזרת הליכות, מקלחת, ועזרתו של בעלי המדהים (סופר דולה!!!), בשעה 8 וחצי בא רופא ובדק אמר פתיחה 3 לרדת לחדר לידה. עד שלקחו אותנו ועניינים הגיעה השעה 10.
אז הכנסו חבורה של 7 רופאים, מדברים בינהם כאילו אני לא שם, ואז מסתובבים אלי ואומרים לי טוב עושים לך זירוז עם פיטוצין, לא הסכמתי, ואז אמרו לי שהם יבקעו לי את המים, גם לא הסכמתי, ואז בשיא חוצפתה של הרופאה הראשית היא אומרת לי "את יודעת בכניסה כתוב חדר לידה" בציניות מגעילה של ממש. הסברתי להם שהם לא יכולים לכפות עלי פרוצדורות רפואיות ואני רוצה לתת לגוף שלי לנסות לבד עוד שעה ונראה איך נתקדם מפה. להזכיר אני עם צירים כול 2-3 דקות בזמן הזה.
ואז נכנסה המיילדת (שפי המלאכית) ואמרה לי נחכה עד 11 נבדוק פתיחה ותחליטי. הסברתי לרוא אחר שאני לא רוצה זירוז כי זה סיוט של כאבים ואז אני אצטרך לקחת אפידורל וזה מעכב התדקמות ותיכננתי לקחת אפידורל רק בפתיחה של 5-6. הרופא אמר לי "זה לא יקרה לבד את חייבת זירוז".
בשעה 11 בדקו אין התקדמות מהבוקר, אני ובעלי אמרנו טוב נקח אפידורל ואז פיטוצין, קראנו למרדים, סוא סיים בערך ב11:15, בעלי בזמן הזה מצא ברכה ללידה קלה ואמר שהוא קורא.
2 שניות אחרי שהוא סיים והמרדים עוד לא הספיק לצאת מהחדר ירידת מים טבעית!!!!!!
הייתי בעננים, התחלתי ממש לבכות מאושר, לא צריך זירוז.
מפה לקח בערך שעה וחצי והייתי בפתיחה של 10.
ב13:00 התחילו צירי לחץ (אגב זה הכי כואב שיש האפידורל ממש לא עזר) הבעיה הייתה שהם היו במרווחים שך 5 דק. בשעה 3 וחצי הסכמתי למנה קטנה של זירוז ותוך דקה בערך זה התחיל להגיע ציר כול דקה, הגיע הזמן לדחוף. הבעיה, הנסיכה עוד למעלה.
דחיפות דחיפות, ברופא ממש כמעט ישב לי על הבטן, ואז אחרי חצי שעה הם אורמים לי חייבים וואקום. שגם לזה לא הסכמתי. מפה נהייתי פשוט חיה, הזזתי את כולם ממני, הרמתי את הרגליים ודחפתי כמו משוגעת ואז היא יצאה. פתחתי את העיניים ואני רואה איך המיילדת מוציאה אותה, משהו מטורףףףףףףףף, אין משהו שדומה לזה.
שמו אותה עלי, איזה נחת ורגיעה.
ואז שמתי לב שהיא לא בוכה, אמרו לי רגע זה לוקח זמן, ושוב צעקתי היא לא בוכה, ופה הייתה לי טראומה נוראית, ישר לקחו אותה ממני, מיילדת צועקת רופא, 7 רופאים נכנסים עומדים מעל הילדה הקטנה שלי ואני רק רואה את הרגליים הקטנות של מבצבצות, צרחות בחדר, חשבתי שאני מתה או בטוח סיוט זה לא אמיתי.
ואז היא התחילה לבכות, היא לא נשמה כי חבל הטבור נכרך סביב עצמו ומנע הכנסת חמצן, אז נתנו לה קצת חמצן והכול הסתדר.
נסיכה מושלמת, מהממת, אין דברים כמוה, שמשקל 3338 נולדה לעולם ושינתה את חיי מהקצה לקצה ברגע.

יצא קצת ארוך... תודה למי שקראה, סלחו לי על הדרמה בחלקים מסויימים, אני פשוט כותבת ובוכה ולא מאמינה שזה קרה, הורמונים (:

אגב הלידה זה החלק הקל, התפרים, והפציעות בפיטמה זה החלק הקשה