גם אני רוצה לפרוק - הריון ולידה

כל כמה זמן אני נזכרת בחמותי... ודמעות מציפות את עיניי.
איך יתכן שסבתא מכריעה את האהבה של נכדיה בהעלבויות מטופשות
אנחנו לא מסתדרות, לקחתי לה את הבן היחיד, אני מכשפה, שיהיה. לעזאזל הכל.
ילדה בת 18 שסה"כ ביקשה משפחה שנייה וקיבלה חומה של אבן.
אבל הנכדים שלך, הנכדים הרכים הטהורים המלאכים שלך.
הם לא עשו כלום, הם לא אשמים בשטיפות השכל וברעל ובאובססיביות למתן.

הוא כבר התרגל... כואב לו בלב כמו סכין זה ברור לי, אבל מעמיד פנים שלא אכפת לו.
הגבר שלי, שאני אוהבת בכל הלב. נקרע לי מול העיניים בכל פעם מחדש
שהוא הולך ומתקשר ומכבד ועושה הכל לכבדם ושוב פיצוץ, ושוב אכזבה.

אלוקים שבשמיים, אנחנו נקבל אותה בזרועות פתוחות תמיד
גם שעברתי מה שעברתי ממנה ומבנותיה - בכל פעם שבאה חיוך וחיבוק וכל הכבוד שבעולם
ומסתבר אח"כ שאני עיקמתי פנים ונגרמתי לה אי נוחות, בסדר, מה שתגידי.
אבל למה... אלוקים למה הילדים שלי צריכים לסבול?
למה בכל פעם שנצבט לה הלב נפגשים, מדברים, מכירים מחדש ובום. פיצוץ חדש. על כלום.

חמותי אישה מקסימה, בתוך ליבי אני אוהבת אותה מאד, צר לי, כואב לי, רוצה שתיקח חלק בחיינו
אבל היא מתרחקת. לא ראתה את ילדי למעלה מחצי שנה. לא מרימה טלפון לשאול לשלומם.
עכשיו גם חמי שהיה כמו אבא בשבילי עושה עלינו חרם, מאז היומולדת של הילדים
כמה לבד אפשר להיות, כמה דמעות יכולות לרדת במשך 4 שנים?
למה גיסות שלי לא מפסיקות להרעיל ולהכפיש ולהרחיק ולסכסך?
מה רע להן? מה?!?!