משבר בזוגיות ... משבר לידה ?!?! - הריון ולידה

נושא קשה ומורכב
אין פתרונות קסם
אם יש אהבה ורצון להיות יחד ולגדל ילדים יחד אז צריך לפתור
לדבר, להקשיב לצד השני, להסביר ולנסות להבין
כמובן שמובן שהוא לא ירגיש נוח בבית הורייך
גם לי לא היה נוח בבית של חמותי אם המצב היה הפוך
אני חושבת שאולי כדאי כן להסביר את הנוחות שלך יש אצל הורייך ולבקש עוד קצת זמן ממנו של סבלנות
או אולי להחליט על קיצור זמן השהייה איתם על מנת להתפשר ולמצוא משהו באמצע שנוח לשניכם
לגבי הפחדים שלו- נשמע לי טבעי לחלוטין
גבר לא יולד בעצמו ולא נולד עם האמהות הטבעית כל כך אצל רוב הנשים
צריך להבין את הנושא הזה
לתת לו לעשות בזמן שלו
לא לדחוף ולא לגרום לו להרגיש רע
ולדבר איתו על צרכייך שלך ושל התינוקת שלכם
נשמע שתינוק חדש בבית מביא איתו המון
ומטלטל את הזוגיות
אני בעצמי בתוך הנושא הזה עכשיו טרייה לחלוטין
אני דווקא חושבת שאם עוברים בהצלחה את התקופות הללו זה מראה על זוגיות מוצלחת ועשירה שתוכל להחזיק המון שנים
ועכשיו חייבת לשלוח חיבוק חם

תודה מאמי שלי
תהניי מהנסיכהה סליחה אם אני טועה חחח
תגדלי אותה בנחת ותהני מאמא כי אין כמו אמא בעולם!
נשיקותתת

מותק את באמת קשה איתו
אני יכולה להבין את הקטע שהוא מתבייש בבית שהוא לא שלו ,את נוח לך את במקום הבטוח שלך ,תארי לך אם היית בבית שלו ,היית מרגישה חופשי לפתוח מקרר להכין לך אוכל ,להסתובב בבגדים ג'יפה מול חמך וחמותך? נכון פחות נוח ? ,לגבי שאר הציפיות אז כאן הוא קצת חי בסרט , את יכולה להסביר לו בשקט ונועם שזה המצב , סלחי לי אם את רוצה זוגיות שמורה ובלי עצבים אז אל תתעצבני

מאמי הנושא מוכר לי מקרוב!

זה נכון, בהתחלה הזוגיות משתנה ויש מריבות
אבל צריך לדעת איך להתמודד עם זה בצורה נכונה
ואיך לשמר ולטפח את הזוגיות!
תגלי פתיחות והבנה כלפי הרגשות שלו גם אם בעיניים שלך זה לא נכון!
תיצאו לבית קפה תישבו לבד תדברו תקשיבו אחד לשניה
ולגבי החששות שלו, לאט לאט ובהדרגה תעזרי לו בזה! לא בכעס אלא ממקום של הבנה ותמיכה בו.

בהצלחה

לולי אני ממש מבינה אותך. יש לי בעל מקסים-תומך,עוזר והכל אבל אחרי לידה, הרגשתי גם כמוך, כי מה לעשות, הם לא מבינים ולא מעקלים בהתחלה. אני זוכרת שחשבתי לעצמי - "עולם כמנהגו נוהג" - כאילו לא נולדה לו בת. האמת, לא היה במה לעזור, כי הנקתי ובהנקה אין לבעל במה לעזור חוץ ממטלות הבית, אבל הוא עבד באותה התקופה עד מאוחר בערב כל יום.
זה ממש טבעי בהתחלה שמשהו קורה בזוגיות, כי את מרוכזת כל כולך בבייבי (בעיקר אם את מניקה אז אין לו גם מה לעשות כ"כ) והבעל הופך לעדיפות שניה.. יש בעלים שגם מקנאים ונפגעים מהמצב החדש..
בכל מקרה, לדעתי, גם הזוגיות חשובה, ועם כל הקושי, כדאי באופן מודע כן לנסות להיות קצת עם בן הזוג ולה**** תשומת לב, עד כמה שניתן וגם להסביר לו שקשה לך עכשיו, אז שיבין.
לגבי המגורים אצל אמך, אם הוא כזה שאוהב את הפרטיות שלו, אז מובן שזה קשה לו מהבחינה הזאת, אבל צריך להבין שאין ברירה, את חייבת את זה לעצמך, עד שתתאוששי קצת מכל הקושי של ההתחלה.
לגבי אוכל-אם מתבייש לגשת לבד ולקחת אז אולי תדאגי לפני שמגיע שיהיה משהו מוכן עבורו (אפשר גם סנדביצ').

זוהי דעתי,
אני חושבת שאת טיפונת קשה איתו, כי בכל אופן... הוא לא נמצא בבית שלו... הכל חדש לו שם... וגם את- פתאום נעשית הורמונאלית מאוד וגם יש עוד מישהי בבית שתופסת נוכחות וזה שונה לו.
לאט לאט דברים משתנים.
גבר צריך 2 דברים עיקריים בחיים:
1) אוכל אחרי העבודה
2) מילות כבוד +יחס

נכון שקשה לך, אבל תנסי כמה שיותר להתגמש בשביל חיי הזוגיות שלכם.
תראי לו שאת מתאמצת בשבילו, אז תכיני לו חביתה בערב או שקשוקה, טוסט או תחממי בורקס... לאו דווקא משהו כבד וארוך להכנה כמו בשר.
תראי לו שאכפת לך. כמה ימים והכל ישתנה... ככה זה.
לא כל הגברים אותו הדבר וזה הכי חמור להסתכל בבית של אחרות ולהגיד "למה בעלי לא כזה...?"- כי תכל'ס, הכל בידיים של האישה....
אמרתי לך, אוכל וקצת קוצי מוצי והבעל שלך חוזר לעצמו. הוא זקוק לזה.
ואז לאט לאט הוא יתחיל להשתנות, תתחילי לבקש שיעזור עם הקטנה...
יש כאלה שמפחדים מהגיל הזה והוא לא עושה להם כלו, אפילו לא מרגש.
חכי שהיא תגדל... בטוחה בזה שהוא יואהב אותה ויתחיל להראות יחס, אכפתיות ועזרה.





l]

תודה בנות
כולכן צדקתן ונתתן עצות טובות

הוא באמת מחפש קצת תשומת לב וזה בא לידי ביטוי באוכח ופינוק
ואני רק עם הילדה
אני לא רוצה לאבד אותו הוא האהבה הגדולה שלי והילדה היא תוספת לכך
אבל לפעמיים זה מרגיז שאין לי כח והוא מבקש
כנראה שאני צריכה קצת להבליג וגם אם אני עייפה להיות שם בשבילו

מה אני סופרמן?????? אוף חחחח

סליחה מימילנד אבל אני ממש לא מסכימה איתך!
הוא צריך קצת פוצי מוצי ואוכל בסוף היום?
שיעשה לעצמו פוצי מוצי! את מדברת כאילו אנחנו 200 שנה אחורה.
ומה עם האישה, שכל היום נמצאת סביב יצור קטן שדורש ממנה את כל הכוחות?
במיוחד אם מניקים.
ושאין לה שניה לעצמה? אפילו לשירותים אי אפשר ללכת בשקט.
הם אלה שצריכים לעשות לנו פוצי מוצי ולהכין אוכל/
החיים שלנו משתנים לא פחות אם לא הרבה יותר!

לולי, גם אני הייתי אצל אמא שלי בהתחלה כמעט 3 שבועות וגם לבעלי זה לא היה פשוט במיוחד כי היא גרה רחוק והוא היה צריך לסוע שעה וחצי לעבודה כל יום!
אבל ישבנו בנחת, ודיברנו והסברתי לו שזה ממש חיוני לי עכשיו, ואני צריכה את זה. והוא הבין וקיבל את זה.
וגם הוא מפחד מדברים, אז אני מראה לו, עוד פעם ועוד פעם.
מחליף איתי חיתול, עושה איתי אמבטיות.
עד שיקבל ביטחון וילמד..
הוא כבר נותן לה בקבוק בלילה לבד.
נכון, החיים שלהם משתנים, אבל גם שלנו.
אף אחד לא מצפה מהם להיות אמא אבל הם צריכים לעשות כמה שהם יכולים כדי להקל עלינו את התקופה הראשונה שהיא ממש לא פשוט ..
פשוט צריך לשבת בנחת לדבר ולעשות תאום ציפיות..
עצבים לא מובלים לשום מקום ורק מחמירים את המצב..

סורי על החפירה מקווה שיסתדר לכם בקרוב!!

השנה הראשונה מאוד קשה .. אם תצלחו אותה עברתם את זה. בשנה הראשונה אחריר לידה יש הכי הרבה מקרים של גירושים..
לדעתי הדבר הנכון ביותר זה שתעברו ךבית שלכם ושם שניכם תרגישו נוח יותר
ולא תהיה לו ברירה אלא לעזור לך.. הוא ילמד ויתגבר על הפחד

טלי

ליעד אתה התכשיט של אימו'ש..

מסכימה מאד עם סופי! הוא צריך קצת להתנער ולהבין שהוא אבא, ויש עליו אחריות, גם לגבי הטיפול בקטנה, גם לכלכל אותה (למה שההורים שלך יקנו טיטולים??), גם בעזרה לך ובהתחשבות בך. את עברת לידה, מגיע לך לנוח, את כל העזרה שאפשר.
מצד שני, בעצבים שום דבר לא הולך, כדאי לדבר על הדברים בנחת, וגם כן לבוא לקראתו במה שאת מסוגלת, למשל, לקצר את השהות בבית הורייך.
אני ממש לא מקבלת את הקביעה שאת צריכה לספק לו אוכל וכבוד, הכל צריך לקרות בשותפות ומתוך כבוד הדדי. גם לא מקבלת את הקביעה שאין מה לעזור לאם מניקה. אני מניקה ובעלי עוזר לי המון, גם לו היה קשה בהתחלה, ונסיעות כל יום מאמא שלי לעבודה, אבל ישבנו וליבנו את הדברים, מצאנו את עמק השווה בין הציפיות של שנינו. התקופה הזו קשה בכל המישורים, אבל היא עוברת!! נהיה קל יותר מיום ליום! בהצלחה!!!

תמרה, אני הנקתי מבלי לשאוב ובמקרה שלא שואבים ולא משתמשים בבקבוקים וההנקה היא מלאה וישירה הבעל לא יכול לעזור בקושי של ההנקה, לזה כוונתי.
הריי התינוק יונק בהתחלה המון וגם בלילות ולזה רק האמא יכולה לתת מענה (אא"כ שואבים ואז הבעל יכול לתת בקבוק).הבת שלי גם לא לקחה מוצץ,אז אני הייתי גם המוצץ שלה.
הבעל יכול לעזור בארגון הבית, נקיונות, אירוח וקבלת האורחים (שזה פחות עניין אותי) וכאלה אבל מה לעשות שהוא לא יכול להיניק וזה הקושי העיקרי כשמניקים הנקה מלאה ולא שואבים?!

שריתוש,
זה מאוד שכיח וקורה לכולם אחרי לידה ראשונה.
את הורמונלית מותשת ותשושה עצבנית עייפה כואבת סובלת.
עם כל זה את צריכה לזכור שגם בעלך עבר טראומה אמנם לא פיזית
אבל גם עליו עוברת תקוופה לא קלה
של הסתגלות למציאות חדשה מחוייבות אחריות...
חוסר אונים ....
גם אנחנו עכשיו אצל ההורים שלי מאז הלידה
בעלי בהתחלה היה יושב בשקט מפחד לזוז
עם הזמן הוא התרגל התחיל להרגיש בנוח
כבר לא מתבייש לפתוח מקרר ארונות להכנס לשירותים ולמלא את האסלה
לאט לאט...
בהתחלה הוא גם פחד פחד מוות מעדן לא נגע לא התקרב
היום היא קצת גדלה הוא כבר מרים מנשק מאכיל
עם החתלה עדיין לא מסוגל להתמודד אבל לאט לאט...
לא תמיד מתחברים מבקלות גם לי לקח איזה שבוע שבועיים
בהתחלה אמא שלי היתה עושה הכל מאכילה מחליפה אפילו ישנה איתה בלילה ולא אני
את צריכה לזכור שאת גם אישה ורעייה לא רק אמא.
תתני לו קצת יחס ותשומת לב בדרכים שאת כן יכולה...
אל תשכחי שהוא מתגעגע את חסרה לו פיזית ומינית
אז הוא מצפה ליחס ואהבה בדרכים אחרות
תפנקי במה שאת כן יכולה
למשל תמזגי לו אוכל או תבשלי אם יש לך כוח, תדליקי לו דוד לפני שהוא בא מהעבודה, דברים קטנים כאלה אין לך מושג כמה הם חשובים...
זה משבר גדול לזוגיות פתאום אין ביחד אין לבד לא יוצאים לא מבלים את בבית עצבנית כל היום משועממת ולבד...
בכלל אנחנו מאוד מקפידים פעם בשבוע לצאת בלי הילדה קצת זמן איכות לנו...
תקלי על עצמך במה שאת יכולה , תמנעי מהדברים שעושים לך רע
ותשחררי טיפה את הילדה את לא צריכה להיות צמודה אליה כל היום תני לה חופש
תשארי בקרבת מקום ותשאירי אותה באוניברסיטה או נדנדה במקום להיות כל הזמן על הידיים ...זה ישאיר לך זמן לעשות עוד דברים בלי לחץ ועצבים
אם לא הולך בהנקה לא להלחם
מטרנה זה לא כ"כ נורא
אמרתי כבר את דעתי שעדיף אמא בריאה ומאושרת מהרבה דברים אחרים...
החכמה היא לא להלחם לוותר איפה שצריך גם עם הבעל גם עם הילדה.
והכי חשוב אחותי זה סבלנות
להכל מתרגלים והכל עובר

בובה, אני לא אפתח בהרצאות, נתנו לך נקודות טובות למחשבה
בגדול אני מסכימה עם כולן
בכל עצה יש משהו, צריך לקחת מה שרלוונטי לגביכם
לא כל הגברים אותו דבר ואת מכירה את בעלך הכי טוב.

אני אספר לך שאחרי הלידות גם אני הרגשתי זוועה
מה שעזר ותמיד יעזור
זה יום אחד בשבוע רק לשניכם
לשבת שעה אחת בערב על כוס קפה ועוגה
לתאם ציפיות, לפרוק ולשתף, להקשיב ולהבין
זה נותן המון כוח ודלק לעוד שבוע של אתגר
סה"כ שניכם צעירים, הורים טריים שצריכים להסתגל למציאות חדשה
עם כל תינוק שמגיע - במיוחד ראשון, הזוגיות עוברת טלטלה
הזמן עושה את שלו. צריך להחזיק ידיים ולבוא אחד לקראת השנייה עד שיעבור

(את יודעת כמה פעמים אני איימתי בגירושין?)

אני יכולה להעיד על עצמי, הדבר שהכי היה חשוב לי לקבל מבן הזוג אחרי לידה, יותר מכל עזרה, זה ------ תמיכה, אמפתיה, מילה טובה ולא יותר מזה.
גם מה ששירה אומרת, פעם בשבוע לשניכם. אצלינו זה קבוע ימי חמישי בבוקר אנחנו ביחד עד הצהריים וזה חשוב מאוד!