היום בו נהפכתי לאמא! 14.1.14 - הריון ולידה

אז זה התחיל ביום שני ה 13.1.14
נסענו להורים שלי לשבת איתם קצת כולם ביחד... בעלי ברח קצת לחברים ואמר שיבוא עוד מעט 
כן עוד מעט אצלו זה 10 שעות!
התעצבנתי ושלחתי לו הודעה שאני בבית חולים אם בא לו שיבוא 
כמובן ששיקרתי וכמובן שהוא לא התייחס כבר הכיר אותי עם השטויות שלי
אז בנתים ישבתי עם אחותי בחדר ראינו טלויזיה והיה כבר מאוחר 12 וחצי בלילה כבר יום שלישי ועדיין הוא לא בא
כולי עצבנית פתאום התחילו לי כאבים בגב ואני הולכת וחוזרת כמו משוגעת
אחרי איזה שעה מתקשרת אליו בוכה שאני לא יכולה ושיבוא מהר וכואב לי
ולמזלו הוא נתקע ברכבת... 
הוא הגיע נסענו הביתה להביא כמה דברים
הוא אומר לי ממש כואב לך או שאת רוצה לחכות?? ניסיתי קצת לשכב בספה ושראיתי שזה ממש מציק לי התלבשתי ואמרתי לו יאללה יוצאים
הכי הרבה נחזור!
עד שהגענו כבר היה כמעט 3 לפנות בוקר
נכנסנו עשו לי בדיקה וצירים כל 3 דקות כואב אבל נסבל יש רגעים שכבר לא...
פתיחה של 1 שרק ביום ראשון היתי אצל הרופא ולא היה כלום
שמעתי את זה ואמרתי לעצמי טוב חוזרים הביתה
פתאום מסתבר שיש לי לחץ דם גבוה ושוב בודקים ושוב ועדיין גבוה
עוד רופא בודק... טוב אנחנו לא לוקחים סיכון פוקעים לך את המים 
לא ידעתי מה לעשות באותו רגע! היתי בטוחה שחוזרים הביתה... כל כך שמחתי! אבל ידעתי שזה הולך להיות ארוך...
עכשיו מחכים שיתפנה חדר לידה וזה הולך להיות ארוך!!! בנתיים זרקו אותי באיזה מחלקה מחמש בבוקר עד שמונה שוכבת שם מתה מכאבים מסתובבת במסדרונות שיתפנה כבר מקום!!!!
עשיתי מקלחת חמה לא רציתי לצאת משם היה בא לי לשרוף את עצמי חחחח רק שכאבי הגב יפסיקו
הגיע 8 בבוקר אני עם צירים כבר 8 שעות
יאללה נכנסים לחדר לידה סוף סוף!!!
בעלי כבר שפוך מת הלך לישון קצת באוטו וכל רגע משגעים אותו בטלפונים והוא כל רגע מתקשר אליי חחח מפחד לפספס את הלידה
רק אם הוא היה יודע שזה הולך לקחת כל כך הרבה זמן
התחלנו בפתיחה של אחד והתקדם ל2 אחר כך 2.5 ואני כבר משתגעת
משגעת את המיילדת שהיתה מקסימה שאין דברים כאלה!
״ לאפחד לא אכפת ממניי שיביא לי כבר אפידורללל״ חחחחחחח
עשיתי איזה 3 מקלחות עד קבלת האפידורל בשעה 14:00 בצהריים
כבר השתגעתי 
נכנסתי למקלחת לא יצאתי חחחח
ואמא שלי עושה לי עיסויים בגב עד שאמרתי לה שתעזוב אותי כבר וכלום לא עוזר! ואז הגיע המרדים אחחחח נפלאות האפידורל! זה אחד הדברים! תוך 2 דקות כל הגוף נרדם חחח והרגשתי שאני בסקי בחרמון לא מסוגלת להזיז את הרגליים
אמא שלי כל שניה הופכת אותי כדי להגביר את הצירים
לאט לאט הפתיחה מקדמת ל4 ואז ל5 
ואחרי שעה וחצי פתאום אומרים לי שאני בפתיחה מלאה!!!!
ואז... פתאום הפסיקו הצירים
3 שעות אני עם פתיחה מלאה ולא קורה כלום לא הגיוני בעליל!!!
בעלי כבר רותח מעצבים הרים את הבית חולים רב עם אחת המיילדות לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מזל שהיא לא העיפה אותו
אבל בזכותו ילדתי אחרת היתי נתקעת שם עוד אלף שנה...
אחרי צעקות נזכרה לבוא המיילדת
פתחה לי תרגליים ויאללה ללחוץ
היא אמרה לי שהראש ממש למעטה
אחרי 2 לחיצות היא לקחה את היד שלי ואמרה לי בואי תרגישי איך שהרגשתי את הראש העינים התמלאו בדמעות פשוט לא האמנתיי
המשכנו בלחיצות שיתפתי פעולה ועשיתי כל מה שהיא אמרה לי 
וחזקקקקק
תוך 20 דקות היא יצאההה!!!! 
בלי שום כאב ועם קצת שריטות ותפרים שכבר נשכחו ממזמן
התחלתי לבכות כמו משוגעת שיביאו אותה אליי פשוט לא האמנתיי לא רציתי לעזוב אותה!!!!
ישר נתתי לה לינוק ממני אהובה קטנה שלי
ומאז אני פשוט מכורה אלייה
היא התרופה שלי!!!! הסם המרגיע שלי
הסיבה לקיום שלי
זאת פשוט אהבה ללא גבולות
ללא תנאים!!! סוף סוף אני מבינה טיפה ממה שאימהות מרגישות

היא ברכה מאלוהים, הברכה והמתנה שלי

טליה שלי