מצד אחד אני אומרת לעצמי - אני לא מאמינה על האנשים האלו!
ומצד שני אני שותפה לבעיות האלו איתך עם החמים...
גם אני גרה במרחק הליכה ברגל מההורים של בעלי.
סיפור טרי מהיום - בעלי הלך לעבודה ליומיים (עובד שב"ס) ואני לבד עם אגמי.
אחות של בעלי התנדבה מרצונה לבוא ולהיות איתנו לעזור לי ואפילו לישון פה היום. חמתי הקפיצה אותה לפה ולא עלתה. שאלתי את גיסתי אז היא אומרת לי - אמא שלי רצתה לבוא אבל אמרה שהיא לא רוצה להפריע וגם ככה הקטנה בטח ישנה...

אז הם הלכו לבקר חברים במקום

חמים זה עולם קשה, הם חושבים שמגיע להם הכל בזמן שלהם ובנוחות שלהם...
אני החלטתי שאני מתייאשת... אני לא מנסה, לא יוזמת ולא כלום.
אני מבחינתי הולכת אליהם רק לארוחת שישי וזהו. לא לוקחת לשם את הקטנה אם אין לי סיבה.
אולי זה יגרום להם להתגעגע אליה מעט ויעשו משהו.