אני יודעת שאתן צודקות, אין לי ספק בכך...אבל משהו תמיד מקונן בי שזה גם הפעם לא הצליח!
כאילו זה נשמע הכי הזוי, אבל אני כל כך משתוקקת להקיא, שיכאב לי העיקר שיהיה...זה מצחיק...גם כל הקטע הזה של למעוך את הציצי שאולי מה כואב לי ואני לא מייחסת חשיבות - הכל נובע מהרצון העז לתשובה חיובית.
קודם כל אתן ממש מעודדות אותי, תודה לכן נסיכות!!
אני באמת רואה שחלקכן לא הרגישו כלום וזה קצת מעודד אותי שאולי אני גם אחת מהבנות שהתופעות מתגלות אחרי איחור או משהו כזה...
קשה, קשה להתמודד...כל אחת מאיתנו אשה חזקה מאוד, אבל גם אנחנו נשברות, אין ספק....
