הי! - הריון ולידה

תודה ששיתפת אותי

אבל מותק, זה ברור כאור השמש.
ראשית - מחקרים (מחקרים מדעיים שנעשו לפי כללי ה - APA האגודה הפסיכולוגית האמריקנית) הוכיחו פעם אחר פעם שהגורם החשוב ביותר הראשון בחשיבותו והמשפיע ביותר על הצלחת הטיפול - הוא הקשר האנושי שנרקם או לא נרקם בין בעל המקצוע ללקוח שלו. כן, לא החוכמה של בעל המקצוע. לא כמה שנים למד. לא איפה למד. לא איזה סוג של תואר יש לו. לא, לא, ולא. אלא אם יש קשר טוב או לא טוב - במילה אחרת: סימפטיה, בין איש המקצוע למי שיושב מולו.

שנית - תפיסתי המקצועית בעוונותי הרבים היא שיש להשתמש כמה שפחות בחומרים פסיכואקטיביים בוודאי בילדות. הרבה פעמים זו בדיוק מה שאת מתארת - בריחה. בריחה ממתן מענה. אני יודעת שיתכן והדעה שאני משמיעה היא שיפוטית מדי. אבל לצערי, גם אני נחשפת למקרים.
כיום יש בידינו שיטות טיפוליות שאינן מערבות תרופות, שהן שיטות יעילות לטיפול, קידום ילדים ובני נוער שסובלים ממגוון רחב של בעיות, החל מבעיות על רקע אורגני התפתחותי (פיגור לסוגיו, אוטיזם, הפרעות התנהגות על רקע adhd...) וכלה בבעיות נפשיות פרופר.
הבעיה עם שיטות הטיפול האלו, היא שהן צורכות כח אדם מיומן שידע להשתמש בהן. וכח אדם מיומן עולה כסף. וזמן. ומקום פיזי.
תרופות במשוואת ה"עלות-תועלת" עולות פחות. הרבה פחות. הרבה הרבה פחות.

אז, מה עדיף למערכת?
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

צודקת.
ובלי קשר לנ״ל רציתי לספר לך שבית הספר של אור על סף קריסה. נגמר להם הכסף, הם בחובות והם לא שילמו לצוות כבר כמה חודשים. הצוות הפרא-רפואי התפטר, מה שאומר שאור לא מקבל טיפולים כבר תקופה של כחודשיים. לי סיפרו את זה אחרי חודש שבו הוא לא קיבל טיפולים. בהתחלה מאוד כעסתי, כי חשבתי שזה חוצפה שאף אחד לא יידע אותי על כך שאנשי מקצוע התפטרו ושאין טיפולים, אבל פתאום הרגשתי הקלה - קלטתי שזה הזמן להעביר אותו משם לבית ספר ממלכתי דתי (כרגע הוא בחרדי), ואז נפל לי האסימון שלא טוב לי שהילד נמצא בבית ספר שלא מתאים לו מגזרית. שמנו אותו שם כי רצינו dir, אבל עכשיו כשאפילו זה לא קיים, אנחנו חופשיים סוף סוף לחזור לכור מחצבתינו.

מה, שעדיף להישאר בסבל המוכר והידוע מאשר לתת הזדמנות לשינוי חדש?...
מכירה מקרוב. אישית

תודה

סורי על ההדחפות, אבל חייבת לציין שאותי הסרטון מאוד מאוד ריגש!!!!!!!!!
אני רואה את זה במבט אחר. לאו דווקא מצד אנשי המקצוע (איבחונים וכו'), אלא מצד קרוביו של הילד ה"רע".
ילד שאובחן וכל הסובבים אותו יודעים על ה"בעיה" שיש לו, אז מצד אחד יהיו כאלו שישייכו כל התנהגות לא נאותה או כל קושי ולו הקטן ביותר של הילד לאבחנה שלו (כבר יש לו תווית על המצח), ומצד שני יהיו את אלו שישכחו שלילד יש קשיים ויגידו עליו שהוא ילד רע (שונאת את צירוף המילים הזה
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!
----------------------------------------------------------------------------------------------
"כשנולדת בכית, והעולם שמח. חיה את חייך כך שבמותך יבכה העולם ואתה תשמח."

הי מילנה!
רק עכשיו שמתי לב שהגבת. לפי מה שכתבת הסרטון לא היה אמור למצוא חן בעיניך כי הוא לא בעד אבחונים. אבל הוא סוחף, זה נכון.
האבחון הוא כלי וצריך להשתמש בשירותים של אנשי המקצוע בחוכמה ותוך שיקול דעת. נראה לי זה מסכם את זה פחות או יותר