רוצה לשתף... מצאנו דירה :) - הריון ולידה

אני מאושרת.
אני פשוט לא יודעת איך לעכל את הנס הזה.
חייבת לחלוק אתכן את החודש האחרון.

כבר שיתפתי שבסוף החודש אנחנו מתפנים מהדירה
זו הייתה בחירה שלנו להאריך חוזה לחצי שנה בלבד כי ידעתי שאני בהריון
וידעתי שלא אסתדר עם הקטנטנים והמדרגות בבית.
לבסוף כשהחלטנו אולי כן להשאר, בעלת הדירה החליטה שהיא עוזרת לבת שלה
ורמזה לנו עבות חבר'ה, 28/2 אתם אווט.
חששתי אבל שמחתי, ההחלטה נקבעה עבורנו והאמנתי שהכל משמיים.

כל החודש אנחנו במרתון דירות, נוסעים, רואים, מתלבטים
כל החודש אני חורשת על יד 2 וסוקרת כל דירה אפשרית
לא מוכנה להתפשר ומצד שני חוששת מסוף החודש ההולך וקרב
ואין דירה.
אני הולכת לישון כל לילה עם לב כבד ומחשבות בלתי פוסקות.
מה יהיה? יש לנו 2 קטנים ושלישי בדרך, זה לא צחוק.
נתפשר על משהו? לא בא בחשבון.

לבסוף מצאנו אחת, הכל היה פיקס. התלהבנו.
רק שהאכזבה הייתה קשה - בעל הבית לא מוכן לחכות לנו
לא שבוע ולא שבועיים, רוצה תשלום עבור חודש שלם, צ'קים על השולחן.
הסברנו שיש לנו עוד חצי חודש, שיתחשב, שישתדל
לא מוכן לשמוע.
פנינו לבעלת הבית בצר לנו, ביקשנו אולי היא תתחשב?
ושוב נטרקו דלתות. אין התחשבות. זה לשלם 2 שכירויות מהעודף שאין לנו.
וזה לא בא בחשבון בכלל.

נשברתי לגמרי.
איפה נמצא דירה תוך שבוע - קרסתי. התרסקתי.
ואז בפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה שהרמתי ידיים לאלוקים
וצעקתי מתוך הדמעות אלוקים!!! תסתכל בבקשה מה הולך פה!!!
תסתכל כמה קשה בעלי עובד כדי לפרנס אותנו בכבוד וברווח
תסתכל על שני ילדי הקטנים שאת נשמתי אני נותנת להם
תסתכל על המציאות השוחקת, הקשה, הלא נורמלית, הבלתי אפשרית יום יום
אנחנו זוג צעיר אוהב ומאמין, בבקשה ממך, קורת גג אני מבקשת!
לא מתנה, לא כסף וזהב, לא ארמון - קורת גג!

זעקתי והקאתי את כל החודש המלחיץ הזה, אתה לא פה ולא שם
זה מצב חסר אונים וקשה לשאת זאת.

לבסוף קמתי, ניגבתי את הדמעות ואמרתי למתן שממש ממש כעס
(עוד שניה הוא התהפך על בעלת הבית שלנו)
מאמי, ביקשתי, יהיה טוב, דיי. אנחנו מאמינים, לא יעזור הכעס.
וככה איכשהו נכנסה בי שאננות ורוגע ושלווה.
כל החודש אני תופסת את עצמי ומרגיעה אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שעוד שבועיים סוף חודש
ועדיין לא נראתה דירה באופק.

ואני אורזת, ומקפלת, ובלב אני בטוחה שעוד שנייה ונמצא.
מייאש לארוז ואת לא יודעת לאן את מעבירה את הדברים...

בכל אופן ביום ראשון האחרון
סבתא שלי מתקשרת "היי שירה מה עניינים, טוב אז הדירה של סבא שלכם"
סבא שלי נפטר ביום שחגגנו לנהוראי שנה.
היינו מאד קשורים, הגזע העבה התומך והיציב של כל המשפחה
הדירה סגורה מאז, האחים פשוט לא היו מסוגלים לחשוב עליה מעוצמת האובדן
סבתא שלי הרימה טלפונים
עשתה קצת ריגשי ורוח
והופה, דירה ענקית, דירה מסודרת, דירה בחלקה המשפחתית שלי
דירה של הרגע האחרון, של סבי היקר, בדיוק בזמן - והיא שלנו!

לא יכולתי לדבר. לא יכולתי להוציא מילה.
התרגשתי עד עמקי נשמתי, "פתאום" אחרי שנה+, לנו ולא לאף אחד אחר.
כמובן שנשלם שכירות, אבל מוזלת.
ובנוסף דודתי היקרה הסכימה לשפץ חלקים ממנה
המלאכה מתחילה מחר, ועוד שבוע וחצי בע"ה אנחנו נפתח דף חדש.
מתרגשים, מאושרים, לא מאמינים, בעצם מאמינים גדולים :)

הכל לטובה. ידעתי שלא אתאכזב. אמן ושיהיה רק בברכה שפע בריאות ושלווה.

תודה לאלוקים שתמיד שומע ומכוון