אוף איזה עצביםםםםםםםםםםםםםםםםםםם - הריון ולידה

אני לא מבינה למה לא אמרו לכם שרק רופא ילדים יכול לעשות בדיקת דם מהוריד בגיל הזה....

מעצבן!!!!!!!!!!!!!

תרגישו טוב...

גם תהל שלי עברה את זה

לא קל לעשות בדיקת דם מהוריד בגיל כזה פצפון......
צהבת בדרכ עוברת לבד... אנחנו לא טיפלנו באופן מיוחד

מבינה את העצבים ,אבל צעקות זו לא הדרך !
נכון האחות לא הייתה רגישה במיוחד כשאמרה לכם לשבור את הראש בישוב שלך ,אבל בטח זה נאמר אחרי שצעקתם .
בגיל הזה בקושי מרגישים את הוריד ,לא חייבים רופא ילדים בשביל לעשות את הבדיקה ,רק במקרה שבאמת יש קושי גדול . וזה שהיא לא הוציאה את המחט ,תכלס היא כבר בפנים ומה שכואב זה הדקירה עצמה ,הורידים לא כואבים ,לכן היא ניסתה בכל זאת לעזור לכם ולנסות למצוא את הוריד ,אני בטוחה שהיא לא רצתה שהתינוקת תסבול ...
נשימה עמוקה ואולי עד יום ראשון הצבע שלה ישתפר ,תתני לה הרבה הנקות

מאיה את צודקת, צעקות זה לא הדרך וגם הערתי לבעלי על זה והוא יצא החוצה להירגע.
הוא ממש לא בן אדם עצבני בד״כ הוא פשוט לא יכול לראות שמכאיבים לאנשים שהוא אוהב..

אבל גם כל ההתנהלות של האחיות הייתה שגויה בעיניי,
דבר ראשון אם יש אופציה שיצטרכו רופא אז מלכתחילה אם אני באה מרחוק אפשר להגיד באיזה ימים יש רופא למקרה שיהיה צורך, לא להגיד לבוא בכל מקרה. אנשים מפסידים עבודה בשביל זה.
ודבר שני, אם רואים שזה מסובך מידי ולא מצליחים למצוא וריד ממש אין סיבה לדקור סתם (פעמיים!!) ואז להגיד אנחנו לא מצליחות, אפשר מלכתחילה להגיד שלא מוצאים ולחסוך סבל לנו ולילדה..

אני מבינה את הכאב שלך על הקטנטונת , אבל אומר משהו שאם מראש היו נותנים רק לרופא לעשות בדיקת דם הוא לא היה יוצא מזה ,בדרך כלל אחות עושה את זה עשרות פעמים ביום ואפילו הרבה פעמים יותר מהרופא שלרוב רק בבית חולים דוקר את הילדים כי שם לרוב הרופאים אלו שעושים בדיקות דם ,וגם אם כולם היו מפסיקים אחרי פעם אחת שלא מצליחים ,אז כנראה שהמעבדות היו נסגרות , לי אישית יצא לדקור גם 3 פעמים כשאין ברירה ועוד אצל מבוגרים . ככה שאם כל העצבים וכאב (תאמיני לי אף אחד לא רוצה להכאיב לה בכוונה -פשוט עושים את העבודה שלהם) תבואו ביום ראשון ונקוה שהרופא ימצא וריד מהפעם הראשונה

גם אצלי שניהם היו צהובים.
בשלב מסויים עם רותם (הקטן) היה מצב שהיו דוקרים במרפאה ורואים ערכים גבוהים ואז היו מפנים לבית חולים - שם כמובן היו דוקרים שוב.
חשבתי שאני מתעלפת כל פעם מחדש.
בפעם השלישי כבר אמרתי להם עזבו - תנו הפנייה ישר לבית חולים!
התווכחתי איתם עד שהסכימו

Eski - אני מסכימה ולא מסכימה איתך.
מסכימה לחלוטין שצעקות הן לעולם לא דרך נכונה ואין בכלל ספק שלאחיות היו אך ורק כוונות טובות כך שבאמת אין שום סיבה לצעוק על בן אדם שרק מנסה לעזור.
והדבר שאיתו אני לא מסכימה - זה כן כואב.
אני לא יודעת אם יצא לך פעם לעבור בדיקת דם שלא צלחה, שוב ושוב ושוב על בשרך.
בדרך נוגעים שם בעצבים שמרושתים לנו בכל הגוף וזה מאוד כואב ומאוד לא נעים, בלשון המעטה.
לי זה קרה ואני זוכרת שהאחות אמרה "אני יודעת, אני יודעת, אלו העצבים, אבל אני כבר בפנים אז בוא ננסה עוד פעם... רגע, עוד..." זה נוראי ובסופו של דבר זה גרם לי להתקף חרדה ועילפון.
ואני לא עדינה וסף הכאב שלי מסב לי הרבה גאווה אבל אחרי שעברתי את זה יש סיכוי שאם הייתי בסיטואציה הזו - עם הבת שלי - זה היה המקרה הראשון בחיי שהייתי מתפרצת גם על כאלו שלא מגיע להם.

ואי, מסכנה גם הקטנה וגם את

היינו הבוקר..
הרופאה ניסתה ביד, לא הצליחה.
אז אמרו נעשה בצוואר